אלבומי העשור: חלק 3

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



60.
Sarah Jarosz – Undercurrent
(2016)

שרה ג’ארוז החלה את הקריירה שלה מאוד מוקדם. חודש אחרי יום הולדתה ה-18 כבר שחררה את אלבום הבכורה שלה. זה היה ב-2009. אחריו היא הוציאה עוד שלושה אלבומים נהדרים בעשור החולף, כשהאחרון מביניהם, Undercurrent, הוא גם לדעתי הטוב ביותר שלה. הנשמה המוזיקלית של ג’ארוז היא כזו ששואבת השפעות מהדרום וגריניץ’ ווילאג’ של הסיקסטיז גם יחד. האלבום הזה מייצג אותה הכי טוב וכולל קצת מעל חצי שעה עם השפעות הבלו-גראס והפולק והצלילים המינימליסטיים הללו שנשמעים גדולים יותר כשהם יוצאים מהקול שלה.

ההוצאה הזו קיבלה אצלי את התואר “אלבום הפולק של השנה” כשהוא סיים אצלי במקום השישי בסיכום של 2016. אני עדיין חושב עליו אותו הדבר. יש פה הרבה חן, כתיבה טובה, מספר רצועות שמזכירות אפילו את גיליאן וולש במיטבה וקטעים כמו House of Mercy שהוא מהשירים הפשוטים והמהפנטים של השנה ההיא אצלי. בכלל, שרה היא מוזיקאית שיכולה להפנט בעזרת קול ואקוסטית בלבד, שזו מתנה גדולה ואפקט ששם אותה גבוה יותר אצלי מהמוני אחרים שנמצאים בסגנון הזה.

House of Mercy

Lost Dog








ספיישל Drive-By Truckers

לכבוד יציאת The Unraveling, אלבומם ה-12 של ה-Drive-By Truckers בסוף החודש הנוכחי, הקדשתי להם ספיישל 3 שעות סוקר קריירה. הטראקרס אחת הלהקות הכי אהובות וקרובות אלי בעשור וחצי האחרון. בספיישל ייצגתי את כל האלבומים של הלהקה, שידרתי שירים אהובים וסיפרתי סיפורים על המוזיקה שלהם ועל חוויות אישיות שעברתי איתם בין השנים.

אפשר להאזין לספיישל באתר הקצה (ובאפליקציה של הקצה) וכמו כן בדף המיקסקלאוד שלי וממש כאן:

פלייליסט:

Drive-By Truckers – Slow Ride Argument
(Drive-By Truckers – The Living Bubba (Live 1999
Drive-By Truckers – Uncle Frank
Drive-By Truckers – Days of Graduation
Drive-By Truckers – Ronnie & Neil
Drive-By Truckers – Zip City
Drive-By Truckers – Heathens
Drive-By Truckers – Decoration Day
Drive-By Truckers – Where The Devil Don’t Stay
Drive-By Truckers – Tornadoes
Drive-By Truckers – Puttin’ People On The Moon
Drive-By Truckers – Danko/Manuel
Drive-By Truckers – Gravity’s Gone
Drive-By Truckers – Two Daughters And A Beautiful Wife
Drive-By Truckers – I’m Sorry Houston
(Drive-By Truckers – A Ghost To Most (Live 2008
(Drive-By Truckers – Let There Be Rock (Live 2008
Drive-By Truckers – The Great Car Dealer War
Drive-By Truckers – After The Scene Dies
Drive-By Truckers – Angels And Fuselage
Drive-By Truckers – Used To Be A Cop
(Drive-By Truckers – Made Up English Oceans (Live 2014
(Drive-By Truckers – Lookout Mountain (Live 2014
(Drive-By Truckers – Sounds Better In The Song (Live 2014
Drive-By Truckers – Baggage
Drive-By Truckers – The Southern Thing
Drive-By Truckers – Carl Perkins Cadillac
Drive-By Truckers – Thoughts And Prayers






























אלבומי העשור: חלק 2

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



80.
Jenny Lewis – On The Line
(2019)

ג’ני שחררה שני אלבומי סולו בעשור הזה והאמת שזה משהו שאני מעריך אצלה, כי כל הוצאת סולו שהיא מוציאה לחלוטין שונה באיזה משהו וגם מייצגת תקופה מאוד ברורה בחיים שלה. במיקום הנוכחי זה האלבום המאוחר יותר והטרי מאוד שהיא הוציאה בשנה שעברה. אם האלבום שקדם לו, The Voyager, הושפע מהמוות של אביה, הרהורים על יחסים ועל העבר, אז On The Line של 2019 הושפע מהמוות של אמה, סיום יחסים של מעל עשור עם ג’ונתן רייס וחיפושים של ההווה.

הקריצה הזו לג’ני של לפני חמש שנים נמצאת גם בעטיפת האלבום באופן ברור, שממשיכה נורא את זו של הקודם. עם אותו סגנון, רק בצבעים שונים ואולי משהו נועז יותר, פתוח יותר והרפתקני. את The Voyager ג’ני פתחה עם השיר Head Underwater. את On The Line היא פותחת עם Heads Gonna Roll. וכן, גם איתם אפשר למצוא קווים מסוימים, כאלו שמוציאים לדרך התחלות שונות בתקופות שונות שג’ני מוציאה החוצה מוזיקלית. דרישת השלום והעדכון הפרטי על המצב הנפשי האישי.










אלבומי העשור: חלק 1

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



סיכום עשור, הקדמה:

במהלך הרבה חלקים בשנה שעברה חשבתי לעצמי איך אני מסכם את העשור. ובכלל, האם ומתי. ידעתי שאני לא מעוניין בשום פנים באופן להפריע לסיכום הספציפי של 2019, כדי לא לקחת כלום מהמוזיקה הרבה של השנה הזו. אז אמרתי שאם כבר, אעשה זאת אחרי שהשנה והעשור מסתיימים. ואז גם נזכרתי שבחודש מרץ של 2020 הבלוג שלי חוגג עשר שנים מאז הקמתו ומן הראוי שכדי לפתוח את שנת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג, אני אסכם בדיוק את כל העשור הראשון בו הוא היה פעיל.

כי זה באמת לא רק סיכום עשור בלבד, אלא גם חגיגות העשור של הרמוניה דרומית. הבלוג שלי שנולד ממש בפתיחת העשור הקודם ומאז כל סוף שנה אני מעלה בו את הסיכום המסורתי, הגדוש, המושקע והגדול שלי. הסיכום הראשון עלה בדצמבר 2010 וזה חתיכת ציון להגיע לעשרה כאלו. אז לכבוד הציון העגול של הבלוג אני מציג את סיכום העשור שלו ושלי, עם 100 אלבומי העשור שיעלו פה בחמישה חלקים.

כן, יש דירוג, אבל בגדול זה יותר חגיגה כאמור, וכולם ראויים להיות פה. הדברים האלה גם תמיד משתנים. היה לי קשה לצמצם למאה, אז פשוט הלכתי על אלו שהכי בא לי עליהם בתקופה הנוכחית. אם אעשה את הסיכום הזה בעוד חודשיים-שלושה, בטח יהיו כמה שינויים. אז נכון לרגע זה, אלו האלבומים והאמנים שבחרתי להכניס לרשימה והפרויקט הענקי הזה. מקווה שתיהנו ממנו, תיזכרו באלבומים טובים, אולי תגלו גם כמה חדשים שפספסתן\ם והעיקר שתחגגו איתי את המוזיקה הזו.

רגע לפני שיוצאים לדרך עם החלק הראשון, הנה כל הסיכומים השנתיים המלאים של העשור החולף בבלוג:
אלבומי השנה 2019
אלבומי השנה 2018
אלבומי השנה 2017
אלבומי השנה 2016
אלבומי השנה 2015
אלבומי השנה 2014
אלבומי השנה 2013
אלבומי השנה 2012
אלבומי השנה 2011
אלבומי השנה 2010


ויאללה, Let’s get this show on the road. סיכום העשור של הרמוניה דרומית, חלק 1:

























הופעות השנה 2019

זו היתה שנה גדושה של הופעות אצלי. כרגיל, עם גיחות ספציפיות ומטרות מוזיקליות שכיוונתי אליהן וטסתי במיוחד בשבילן. כמו תמיד, היו המון בבית השני שלי בלונדון, גם חלק בברלין ועוד חוויות ברחבי ארה”ב. אין לי הופעת שנה מובהקת מעל כולן וגם אין דירוג הפעם, אבל בחרתי את 20 ההופעות שעשו לי את השנה הזו להרבה הרבה יותר טובה. הופעות שסחפו, הביאו ערך מוסף עוד מעבר למוזיקה או פשוט עשו לי המון טוב על הלב.

כתבתי בזמן אמת על כל ההופעות הללו בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית, אז חזרתי לטקסטים, הסתכלתי אחורה, ערכתי, שיניתי ואני מגיש פה מחדש את המילים על החוויות. אז מוזמנים ומוזמנות לקרוא עליהן כאן ולהיכנס אולי ככה קצת לרגעים אישיים שחוויתי ואולי לגלות משהו על הדרך, להתחבר, להבין או סתם לראות מה עוללתי השנה מעבר לים.



Craig Finn
תאריך: 17 באוקטובר.
מיקום: Oslo Hackney, לונדון.

ההופעה אולי שהכי חיכיתי לחוות השנה. כי בזמן הזה כבר ידעתי שקרייג פין אחראי על אלבום השנה שלי. עבודת הסולו של קרייג מאוד קרובה לליבי, במיוחד האלבום I Need A New War שיצא השנה, שמבחינתי זה גם האלבום הכי טוב שהוציא והוא גם נועל טרילוגיית סולו של קרייג בצורה נפלאה. זה אלבום שנכנס לי עמוק ללב עם כל הבדידות, עצב, יופי, תשוקה, חיפוש ותקווה שהוא מכיל. כבר כתבתי בהרחבה ומאוד לעומק על החיבור האישי שלי לאלבום הזה במקום הראשון בפוסט אלבומי השנה שלי.






אלבומי השנה 2019

סיכום שנה, הקדמה:

עשר שנים של סיכומים. פאק. זו לגמרי תחנה מרגשת בבלוג שלי. בשנת 2010 העליתי את הסיכום השנתי הראשון שלי פה ועכשיו אני משלים עם הנוכחי עשור שלם של שיאים שנתיים, עם הפוסטים המושקעים והאישיים הללו שנועלים כל שנה של הבלוג. תהיה לזה השפעה מסוימת בסיכום שמוצג לפניכן\ם, כי קשה להסתכל על השנה הזו מבלי להתבונן גם על העשור שננעל עוד רגע יחד איתה.

יהיו כמה רפרנסים או קריצות לסיכומי עבר, נפגוש מספר חברים מוזיקליים ותיקים שהיו פה בסיכום הראשון וגם בתחנות אחרות לאורך העשור של הרמוניה דרומית, וכמובן יהיו פה גם שמות חדשים, לא מעט קולות נשיים שמובילים אלבומים ודגש מרכזי על האמנים והאלבומים שעשו לי את השנה הזו. כל זה כרגיל עם טקסטים מפורטים, לינקים לשירים ונציגים אהובים, החיבורים האישיים ובסוף גם פלייליסט בספוטיפיי שמאגד את כל השמות יחד עם מוזיקה בלבד.

לפני שניגשים להכל, מזכיר את המנה הראשונה שהעליתי בשבוע שעבר עם פוסט ההוצאות המיוחדות של השנה שלי, שכולל אלבומי הופעה, EP’s, ,אלבומי ארכיון, הוצאות מחודשות\מורחבות, Box Sets וכדומה. כמו כן מוזמנים ומוזמנות לבקר ולתת לייק לדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית, בו אני כותב כל השנה וכמעט כל יום על מלא מוזיקה ועדכונים חדשים. ואפשר גם לקפוץ לעמוד התכניות שלי ברדיו הקצה שם אני משדר בקביעות את תכנית הרדיו של הרמוניה דרומית מדי יום ראשון בשעה 11:00 (בנוסף לספיישלים ועניינים אחרים).

אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי להגיד גם תודה. לכל הקוראים, העוקבים, המשתפים, המגיבים והמאזינים של הרמוניה דרומית. בין אם הייתן\ם פה איתי לאורך כל עשר השנים האחרונות, או רק עשרה חודשים, או אפילו אם גיליתם אותי לפני עשר דקות. תודה רבה רבה שאתם ואתן פה, בפורמטים השונים ועדיין נהנים או צמאים למה שיש לי לכתוב או להשמיע. כל פידבק, תגובה, שיתוף או איזו הודעה פרטית גרמו לי להרבה חיוכים וכיף לאורך עשר השנים הללו.

היה לי עשור מטורף לחלוטין. עם פרידות, אבידות, שברוני לב, מוות קרוב, אתגרים, חיפושים ותקופות לא קלות. עם זאת זה היה גם עשור של הרפתקאות מלהיבות, הגשמת חלומות, טיולים, אין-ספור הופעות אדירות, רגעי אושר טהורים, שינויים, למידה והרבה אנשים מדהימים שליוו אותי או נכנסו לחיי. מוזיקה תמיד היתה שם בשבילי, בכל הרגעים והתקופות, וכמו כל שנה הנציגים הנבחרים שלה בפוסט הזה מגיעים מאותם חיבורים אישיים שהשפיעו עלי. כשסיימתי לכתוב את 1300 המילים רק על אלבום השנה שלי, שתגיעו אליהן ואליו פה למטה בסוף, העיניים שלי דמעו. זה הרגיש כמו איזה שחרור מטורף.

מקווה שתקראו אותן וגם את כל מה שמגיע לפניהן שמייצג את מה שמוזיקה עשתה לי השנה. רגע לפני, נראה לי מן הראוי שניזכר שניה בכל סיכומי העבר של הבלוג בעשור הזה, אם תרצו אחר כך לקפוץ לשם שוב או להמשיך לנבור:

אלבומי השנה 2018
אלבומי השנה 2017
אלבומי השנה 2016
אלבומי השנה 2015
אלבומי השנה 2014
אלבומי השנה 2013
אלבומי השנה 2012
אלבומי השנה 2011
אלבומי השנה 2010


ועכשיו אפשר לצאת לדרך. מקווה שתיהנו לקרוא, כי אני לגמרי נהניתי לכתוב.

























גראם פרסונס למתקדמים

גראם פרסונס הקליט בקריירה ובחייו הקצרים כמה וכמה אלבומים מלאים בפנינים. ביניהם כמובן ההוצאות המוכרות שלו עם ה-Byrds, ה-Flying Burrito Brothers ושני אלבומי הסולו. אבל יש עוד הקלטות מעניינות מוכרות פחות, שהרבה מהן שוחררו לאחר מותו. בפוסט הזה אני אגיש 10 הוצאות ומקומות שכדאי להגיע אליהם שקשורים לפרסונס, במיוחד למי שכבר מכיר את האלבומים בדיסקוגרפיה הרגילה ומעוניין להתעמק קצת יותר.


 

Another Side of This Life: The Lost Recordings of Gram Parsons
5076-parsons

אחת ההוצאות הכי מעניינות מבחינתי שיצאו לפרסונס. הקלטות מוקדמות שלו מ-1965\1966 ששוחררו רשמית בשנת 2000. רק הוא וגיטרה אקוסטית בסגנון יותר פולקי, לפני שהתחיל להימשך לקאנטרי-רוק המוכר שבנה. פרסונס היה בן 18 עד 20 בלבד כשהקליט את השירים פה. כוללים קאברים שלו בין השאר לטים הרדין ושניים של פרד ניל, פלוס חמישה שירים מקוריים, מהמוקדמים ביותר שהוא כתב. ביניהם November Nights היפהפה ו-Brass Buttons ששוחרר גם באלבום פוסט-המוות השני שלו, Grievous Angel. שיר מקורי בולט נוסף הוא Zah’s Blues, שגם מכיל ליריקה מרגשת ונהדרת , כזו שאולי קצת הקדימה את זמנה ודי מדהים שיצאה מאמן בגיל העשרה.

November Nights

Another Side of This Life 

Zah’s Blues 


 

 

The International Submarine Band – Safe At Home
Front Cover copy

סרטי השנה 2018

כמו תמיד בחודש פברואר וממש לפני האוסקר, מציג את הסיכום הקולנועי האישי שלי. עם כל הסרטים שהכי עשו לי את השנה שעברה, כרגיל מחולקים לקטגוריות שונות ומשונות. הפעם צמצמתי ל-60 סרטים שחיבבתי\אהבתי בשני חלקים; קודם 38 עלילתיים ואחר כך עוד 22 דוקומנטריים.

זו היתה שנה קולנועית לא רעה, כזו שכללה לא מעט סרטים פחות מוכרים שאהבתי. כאלו שהוקרנו רק בפסטיבלים או לא הופצו בארץ מסחרית. באוסקרים השנה אין לי הרבה כאלו למשל ויש מועמדים בולטים שלא תמצאו פה, כמו The Favourite שחיבבתי, אבל לא מספיק, או “רומא” שלא ממש עשה לי את זה. ויש עוד כאלו שהרבה התלהבו מהם בשנה החולפת ואני פחות. אבל יש מספיק אחרים שעשו לי את זה כן והם נמצאים כאן בתור המלצות אישיות לכל המעוניינים. אז נתחיל.



חלק ראשון – הסרטים העלילתיים:

הסרטים הכי אהובים שהאוסקר לא מעריך בגלל הז’אנר שלהם:

Mission: Impossible – Fallout
לדעתי סדרת “משימה” הפכה לנהדרת החל מהחלק השלישי של ג’יי ג’יי אברמס, ומאז הסרט הרביעי שביים בראד בירד היא התעלתה עוד יותר והפכה להנאה גדולה ומלאת אקשן מצוין. את הקודם והנוכחי ביים כריסטופר מקווארי שעשה עבודה אדירה. גם בקודם, אבל במיוחד עם “Fallout”, שלא רק היה מסרטי האקשן הכי טובים של המילניום הנוכחי מבחינתי, אלא פשוט סרט קולנוע מעולה. לצערי סרטי אקשן אף פעם לא קיבלו כבוד באוסקרים מלבד קטגוריות קטנות של אפקטים\סאונד וכדומה. אני חושב שהגיע לו, מהסרטים היותר אהובים עלי בשנה החולפת ואני שמח מאוד שמקווארי גם יביים את שני החלקים הבאים. 

ג’ייסון איזבל בן 40: טקסט אישי ומיקס סוקר קריירה

ג’ייסון איזבל בן 40 היום. ציון דרך שראוי לפוסט וחגיגה שתגיע עוד רגע בצורת פלייליסט. השתמשתי במילה “דרך”, כי הוא באמת מהאמנים שעשו אחת כזו די מפותלת ומשתנה מקצה לקצה בעצמם בקריירה, ובנוסף גם לי אישית היתה דרך די מעניינת עם המוזיקה שלהם ועם החיבור אליה וגם לקשר שנוצר עם הבן-אדם עצמו.

אתחיל עם החיבור מצד המאזין. היה די מדהים ללוות את הקריירה של איזבל מהצד. מאז שהצטרף ל-Drive By Truckers בגיל 22 בלבד בשנת 2001, דרך שלושת האלבומים וסיבובי ההופעות להם היה שותף, העזיבה ב-2007 והיציאה לקריירת סולו, הגמילה וההתנקות מאלכוהול וההצלחה המטורפת שהגיעה אליו עם שלושת האלבומים האחרונים.

אני לא חושב שחוויתי אמן כ”כ אהוב שהיה מאוד קטן ביחס של פופולריות והצלחה, שעבר פתאום כזה שינוי מול עיני. אני ראיתי את איזבל מופיע במקומות קטנטנים מול 100-200 איש וגם ראיתי אותו טיפה מאוחר יותר ממלא ריצות מטורפות ב-Ryman והופעות מול מספר אלפי צופים שהן סולד אאוט תוך זמן קצר. ממישהו שהיה בזמנו שם קטן ומהאמנים האלה שהיו באופן מטומטם כאילו “שלי” והרגשתי שרק אני כותב עליהם וממליץ ומעריץ בסביבתי, הוא השתנה לאמן מוערך של יעני “כולם”, זוכה בפרסי גראמי והאלבומים שלו מסוקרים במלא מקומות חשובים.

הקריירה עד כה באלבומים.

הקריירה עד כה באלבומים.

פלייליסט חדש: 40 שנה למותו של כריס בל

היום בדיוק לפני 40 שנה נהרג כריס בל, המוזיקאי כנראה הכי בלתי מוערך במסגרת “מועדון ה-27”. בל היה חבר מקורי ומהמייסדים של להקת Big Star האהובה עליי מאוד. אמנם הרבה פעמים אלכס צ’ילטון היה בולט יותר בפרונט וגם בל היה בעיקרון שותף רק לאלבום הראשון של הלהקה, אבל היה זה כריס בל שהתחיל את הכל. הוא זה שהזמין את אלכס צ’ילטון להצטרף להרכב Icewater שלו, שעם התוספת של צ’ילטון הפך בעיקרון לליין-אפ המוכר של ביג סטאר והוציא אותה לדרך.

החותמת הגדולה של בל לא הייתה רק כחבר מקורי שם. למעשה היצירה השלמה הכי טובה שלו שוחררה לא מעט שנים לאחר מכן, בתקופה שהוא כבר לא היה איתנו. אחרי שעזב את ביג סטאר בין אלבומם הראשון לפולו-אפ שלו, Radio City (ששני שירים שכתב נכנסו אליו ללא קרדיט בזמנו), הוא הקליט שירים לאלבום סולו בשנים 1974-1975. הוא לא שחרר אותם בזמנו ובשנת 1978 הוא מת בתאונת מכונית. היה זה ב-27 בדצמבר. טקס הלוויה שלו התקיים למחרת, בדיוק ביום ההולדת של אלכס צ’ילטון… מי שהיה שותפו המוזיקלי הצמוד והכישרון של שניהם נפגש באופן מושלם באלבום הבכורה של ביג סטאר. צמד שידע עלייה ענקית כזו, יחד עם מורדות וריבים. בל היה בן 27 במותו.