אלבומי השנה 2023

סיכום שנה, הקדמה:

זה פרסום הסיכום הכי מוזר שהיה, כי מאז השבת הארורה ההיא, חגיגות של סיכומי שנה נראו משהו שולי וכזה שעבר לי בראש גם מה לעשות איתו. האם אנשים רוצים את זה השנה? האם זה מתאים בכלל? הגעתי למסקנה שצריך. ואפילו אם לא למי שיקראו פה ויאזינו, גם בשבילי. התחלתי לעבוד על הסיכום יחסית מאוחר השנה, אחרי השוק של ה-7.10 והכתיבה נתנה לי קצת משהו להתרכז בו בתקופה הנוראית ועם מה שקורה כאן מסביבנו.

שנת 2023 של לפני אוקטובר הייתה שנה מוזיקלית פשוט מעולה. היה לי ממש קשה לצמצם ל-50 אלבומי השנה שלי. אהבתי השנה עוד המון מעבר. אבל כרגיל, אלו שנכנסו לכאן הם הכי מתאימים לי בתקופה הנוכחית ומייצגים חיבורים אישיים. כמובן שהאירועים של השבת ההיא והתקופה הנוכחית בארץ נוכחים פה גם ואני מתייחס להכל, בערבוב הזה של המוזיקה והמציאות.

אז כרגיל, מציג פה את 50 אלבומי השנה, עם הטקסטים, הלינקים, השירים והחיבורים האלה שלי שאני תמיד משתף וחושף. כאלו שמסבירים אולי למה שמות, צלילים ומילים נכנסו לרשימה. בסוף גם פלייליסט בספוטיפיי עם נציגים מכולם.

לפני שצוללים, מוזמנות/ים לבדוק גם את הסיכומים המושקעים המקדימים בבלוג, עם הקאברים של השנה שלי, הופעות השנה, וגם ההוצאות המיוחדות של השנה. במשך כל הזנה מוזמנים/ות גם לדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית, עם עדכונים יומיים על מלא מוזיקה. כמו כן בקרו גם בדף השדרן שלי ברדיו הקצה, לכל התכניות והספיישלים שאני משדר בתחנה.

ואם אתם/ן חושבים וחושבות שיש עוד אנשים וחברים שישמחו לגלות את הסיכום הזה, אז גם אני אשמח אם תשתפו אותו ותובילו לפה עוד קוראים ומאזינות שאולי יגלו דברים חדשים וטובים.









אלבומי חודש מרץ

השנה הזו מתקדמת די מהר בשבילי והנה נעלנו עוד חודש של המון מוזיקה חדשה. הנה כמה מההוצאות שבלטו אצלי במהלך חודש מרץ. בסוף גם הספיישלים ששידרתי החודש.

Eyelids – A Colossal Waste of Light

Eyelids

כבר כמה וכמה שנים שאני ממליץ וכותב כאן על Eyelids. שני אלבומיהם הקודמים היו אצלי בסיכומי שנה ועכשיו הגיעה עוד הוצאה משובחת. שוב בהפקה של פיטר באק מ-.R.E.M שגם מנגן פה. וכרגיל, הרבה פאוור-פופ ואינדי-רוק כיפיים, מהנים ויפים. כל כך אוהב את ההרכב הזה, ששואב מביג סטאר ו-Teenage Fanclub ועד לאותה .R.E.M של שנות השמונים. האלבום הטרי ממשיך יפה את קודמו והם ביחד מייצגים מבחינתי את כל הטוב שיש בלהקה הזו.





The War And Treaty – Lover’s Game

The War And Treaty

אלבום חדש לזוג המקסים של The War And Treaty. הצמד ביצירה ובחיים – מייקל וטניה טרוטר, עם עוד אלבום מלא בחום ורגש, אמריקנה וסול ובלוז והמון המון אהבה. מאוד מחבב אותם ועדיין עולה בי חיוך כל פעם שאני נזכר בהופעה שלהם באלבמה לפני ארבע שנים. הם פשוט מדבקים עם הלב הרחב שלהם, שיוצא גם כל הזמן דרך הצלילים והקולות. זה אחד האלבומים הכי מחבקים שלהם ואני ממליץ לתת לו להביא לכם/ן את אותו חיבוק מוזיקלי.

Lover’s Game

Blank Page


boygenius – the record










אלבומי פברואר

השנה המוזיקלית מתקדמת לה. אנחנו עדיין די בהתחלה וממשיכים לצאת כרגיל הרבה אלבומים טובים. פברואר בלט לי גם עם גיחת הופעות ראשונה לשנת 2023. ראיתי את First Aid Kit, את Bonny Light Horseman, את Weyes Blood וגם את פרנק טרנר בהופעה מיוחדת לציון עשור לאלבום Tape Deck Heart. את כל השמות הללו חוויתי בלייב לראשונה, אז היה ממש נהדר. ביקרתי את ההופעות גם בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית.

בפברואר לא שידרתי שום ספיישל ברדיו, גם כי חצי מהחודש הייתי כאמור בחו”ל. אבל הספיישלים יחזרו במרץ, זה בטוח. כבר היה אחד שהוקדש לגייסון מולינה ביום הראשון של מרץ ויש תכנון לעוד או משה ואו שניים. בינתיים הנה אני מגיש כמה מאלבומי פברואר שבלטו לי, עם שמות אהובים והוצאות מומלצות.



Sunny War – Anarchist Gospel




אלבומי ינואר: פתיחת שנה

אחרי סיכום שנת 2022, הגיע הזמן לפתוח רשמית את 2023 וההתחלה של השנה הזו הייתה גדושה באלבומים חדשים ויפים. אז הנה שישה מהם שבלטו לי במיוחד בינואר, עם כמה קולות נשיים אהובים, קאמבק אינסטרומנטלי והוצאת ארכיון לאלבום אדיר.


Meg Baird – Furling

מג ביירד Furling

פותחים עם האלבום שהכי ציפיתי לו בפתיחת השנה הזו, ושגם סיפק את כל אותן הציפיות. אלבום הסולו החדש של מג ביירד. חברת ה-Espers לשעבר, ששחררה אלבום סולו ראשון מזה שמונה שנים. בזמן הזה היא הספיקה להוציא אלבום אדיר עם ההרכב Heron Oblivion וגם אלבום משותף (ושונה לגמרי באווירה) עם מארי לטימור. אבל עכשיו היא חזרה עם Furling, כשהיא שוב בקדמת הבמה, וזה פשוט נפלא.

עם הפולק המוכר והמרחף שלה, המאוד אקספרימנטלי, חם וסוחף, היא הוציאה פה את אחד הדברים היותר טובים שלה בקריירה. סולו או עם אחרים. לפחות ככה אני חושב כרגע ולא נראה לי זה ממש ישתנה בהמשך השנה ובסיבובים הבאים עליו. הוא פשוט מענג וסיפק לי את כל מה שרציתי לשמוע עם סולו טרי של מג, אחרי הרבה זמן. מהצלילים והקולות שהכי הנעימו לי את החודש הראשון של 2023.





Rozi Plain – Prize








אלבומי השנה 2022

סיכום שנה, הקדמה:

קשה לסכם את השנה הזו, אבל אני חושב שמבחינה אישית קרו בה הרבה דברים חיוביים. בעיקר עברתי עם עצמי המון. למדתי, הבנתי, קיבלתי, טיפלתי ובין הכל כמובן גם הקשבתי. להמון, המון מוזיקה חדשה ומעולה שתמיד ממשיכה לצאת וכרגיל מלווה אותי בין כל הרגעים הללו. השנה המוזיקה גם חזרה בלייב בגדול, במיוחד בחצי הראשון של השנה אצלי, עם כמה וכמה גיחות חו”ל מוזיקליות שכבר השכיחו את ימי הקורונה והחוסר הזה שמאוד בלט.

המוזיקה הייתה שם גם כשהחלפתי קידומת השנה ופתחתי עשור חדש בחיי, וגם בשינויים תעסוקתיים וגם ברגעים הקשים כמובן שהיא עזרה להרגיע ולחוות. בבית, בנסיעות ויחד עם המחשבות. זו השנה ה-13 שאני מעלה את הסיכום הגדול של הבלוג וכרגיל הוא מפוצץ בכל השמות והצלילים שעשו לי את זה השנה. יש עוד מלא אלבומים טובים ומעולים שיצאו ולא נמצאים פה, כי בסוף אצלי זה הכל עניין של חיבור אישי מסוים או תקופה.

כמו (כמעט) תמיד צמצמתי ל-50 (פלוס) אלבומי השנה שלי, עם הטקסטים ואותם חיבורים אישיים, לינקים, שירים ודירוג. למרות שאני אציין שוב שבלי קשר לדירוג, כל אלבום פה ברשימה עשה לי משהו שגרם לו להיכנס לסיכום. בסוף יש גם פלייליסט ענק בספוטיפיי עם נציגים מכולם וגם תכניות הסיכום ששידרתי בבית שלי שהוא רדיו הקצה.

אם לא בדקתן/ם גם את הסיכומים המקדימים שלי בבלוג, שווה לעשות זאת בנוסף. עם הפוסטים המושקעים גם כן של הופעות השנה שלי, הקאברים של השנה וההוצאות המיוחדות של השנה. כולם עם טקסטים ופלייליסטים והכל. ואם אתן/ם אוהבות/ים את מה שאני עושה, התכניות, הבלוג, הכתיבה, דף הפייסבוק של הרמוניה דרומית עם עדכונים כל השנה (בואו לבקר!), אז אשמח גם אם תשתפו את הסיכום לחבריכם/ן שיעקבו גם ואולי יגלו דברים חדשים שיאהבו. רק למי שבא.

ורגע לפני שמגיעים לסיכום המרכזי, תזכורת לכל סיכומי העבר בבלוג:

אלבומי השנה 2021
ההוצאות המיוחדות של השנה 2021
הקאברים של השנה 2021
אלבומי השנה 2020
ההוצאות המיוחדות של השנה 2020
הקאברים של השנה 2020
אלבומי העשור 2010-2019 (חלק 1 / חלק 2 / חלק 3 / חלק 4 / חלק 5)
הופעות השנה 2019
אלבומי השנה 2019
ההוצאות המיוחדות של השנה 2019
אלבומי השנה 2018
ההוצאות המיוחדות של השנה 2018
אלבומי השנה 2017
ההוצאות המיוחדות של השנה 2017
אלבומי השנה 2016
ההוצאות המיוחדות של השנה 2016
אלבומי השנה 2015
אלבומי השנה 2014
אלבומי השנה 2013
אלבומי השנה 2012
אלבומי השנה 2011
אלבומי השנה 2010
































השירים שמתחת לעור: 50 שנה ל-Blue

באחת הסצינות הראשונות בסרט “כמעט מפורסמים“, הבמאי קמרון קרואו הכניס טעות מכוונת. בסצינה שמתרחשת ב-1969 בה ויליאם מילר הצעיר מגלה את התקליטים שהשאירה לו אחותו, הוא פוגש גם באלבום Blue של ג’וני מיטשל. המצלמה נשארת איתו רגע בזמן שהוא מעביר את היד על התקליט והעטיפה, כאילו חש את האווירה של האלבום עוד לפני שגילה את המוזיקה שלו.

הטעות פה נמצאת בשנה. כי Blue שוחרר רק ב-1971, שנתיים לאחר הזמן שבו הסצינה מתרחשת. אני זוכר שבהתחלה לא כ”כ הבנתי איך מישהו כמו קרואו, בסרט הנורא אישי הזה שלו, בחר לעשות זאת. זמן מה לאחר מכן, כשצפיתי לראשונה בגרסת הבמאי של הסרט, האזנתי שם גם לאודיו קומנטרי של קרואו ושם הוא מספר על הטעות הזו. אומר שהוא כ”כ אוהב את האלבום, כי הוא כ”כ אישי וחשוף, ללא בושה, שהוא היה חייב להכניס אותו לשם, למרות הטעות במודע.

הוא ממשיך לספר שהאלבום כנראה עדיין גם כואב לג’וני במובן מסוים ושהוא שמע ממנה שהיא כבר לא ממש מאזינה לו והוא רצה את הכאב החושפני הזה בתוך הסרט. אני משער שבמיוחד עם הגילוי של ויליאם הצעיר (שמבוסס על קרואו עצמו כנער), לפני כל הרגשות והטלטלות שהוא הולך לעבור בסרט, דרך המוזיקה. איזה מסע רגשי שמיטשל עברה גם עם עצמה, באופן אחר, שהוביל לעשרת השירים שנכנסו למה שהפך לקלאסיקה הכי גדולה שלה בקריירה.



אלבומי חודש פברואר: מהדורת Reissues

עוד חודש של 2021 עבר, עוד מוזיקה חדשה יצאה לאוויר העולם. מכיוון שכתבתי כבר בהרחבה על אלבום האולפן שהכי בלט לי בפברואר ואחרים פחות הלהיבו או על אש קטנה אצלי בינתיים, אני מתמקד הפעם בכמות היפה של הוצאות מחודשות/ארכיון שיצאו החודש. והיו לא מעט כאלו. הנה כמה מהבולטות אצלי במהדורת סיכום חודש של הוצאות מיוחדות.



The Band – Stage Fright 50th Anniversary Deluxe Edition

The Band Stage Fright Deluxe

באיחור קל של חצי שנה, שוחררה גרסת הדלוקס ל-Stage Fright, האלבום השלישי של The Band שציין בשנה שעברה יובל ליציאתו. זה תמיד היה אלבום מאוד אהוב עליי והגרסה המחודשת שלו היא דרך מצוינת לחזור אליו ולשירים הללו. הגרסה החדשה כוללת מיקס טרי לשירים (עם סדר שונה מהמקור), אבל הסיבה להאזין לה מבחינתי היא שתי תוספות שמשוחררות פה לראשונה.


השנים שאחרי המסיבות: על Open Door Policy של ההולד סטדי

מאז שהודיעו עליו, Open Door Policy היה האלבום שהכי ציפיתי לו בתחילת השנה הזו. זה כבר אלבום האולפן השמיני של The Hold Steady והוא לחלוטין שונה מכל מה שהלהקה עשתה לפניו. שינוי שהתקבל אצלי מאוד בחיוב והבנה.

זה אלבום הרבה יותר Mellow ממה שהיינו רגילים מההולד סטדי. יש בו מעט יותר התנסויות וכדורים מסובבים בסאונד. פחות הכסאח החשמלי של ההמנונים והשירים המפוצצים בחשמל מן העבר, אבל עם מלודיות וריפים שכן מזהים ומביאים עימם משהו חדש לשכבות, לבסיס, לעומק ולמילים אותן הם מלווים. ויש בו חיבור נהדר של המוזיקה האולי-מתונה-יותר יחד עם הליריקה הנפלאה של קרייג פין.

בעיקרון Open Door Policy הוא האלבום הראשון שהליין-אפ הנוכחי של ההולד סטדי הקליט בתור יצירה שלמה שמייצגת הכי טוב את המילה “אלבום”. אותו ליין-אפ שכולל שישייה מגובשת מאז שהקלידן הנפלא פרנץ ניקולאי חזר להרכב לפני חמש שנים. נכון, השישייה כבר הוציאה את Thrashing Thru The Passion לפני שנתיים, אבל זה היה אלבום שרובו איגד סינגלים בודדים בתקופה הממושכת לפני יציאתו. ב-Open Door Policy זה לחלוטין שירים שכולם הוקלטו יחד, מאוד קרובים אחד לשני, מאותם סשנים ומההתחלה עם מחשבה על יצירה אחת שלמה.





אלבומי חודש ינואר (2021)

סיקור אלבומים ראשון של הרמוניה דרומית לשנה זו, עם ההוצאות שבלטו לי בפתיחת 2021. כמה אלבומים שציפיתי להם ולא אכזבו, וגם קצת הפתעות משמחות. מבחר מאלבומי האולפן + לייב, EP ולא מעט צלילים טובים. בתקווה שהמוזיקה של השנה הזו תהיה פסקול יותר שפוי וכיף למציאות שהיא תמיד עוזרת לשרוד.


Farmer Dave & The Wizards Of The West

את Farmer Dave Scher אני אוהב כבר הרבה שנים. הוא מוזיקאי מוכשר, נגן פדל־סטיל וקלידים מעולה, וגם אם השם שלו אינו מוכר, ייתכן מאוד ששמעתן/ם אותו בעבר מבלי לדעת, במיוחד אם את/ה עוקב/ת אחר הבלוג שלי בין השנים. כי דייב שיתף פעולה עם המון אמנים והרכבים שאני אוהב. קודם כל הוא היה חלק מ-Beachwood Sparks ובנוסף ניגן בין השאר באלבומים של ג’ני לואיס, Vetiver, אלביס קוסטלו, קורט וייל, ניל קאסל, קאס מק’ומבס, ה-Skiffle Players ואחרים (שהרבה מהאירוחים הללו תוכל/י לשמוע ברוב התכנית של הרמוניה דרומית שהקדשתי לדייב שר ב־24.1).

בחודש החולף הוא שחרר אלבום סולו ראשון מזה תריסר שנים, כשהוא מגובה עם הרכב משלו – The Wizards Of The West. האלבום הטרי סחף אותי מהשמיעה הראשונה וזה כנראה האלבום שהכי חרשתי בחודש הראשון של 2021. הוא פסיכדלי, חללי, מלא גרוב וצלילים צבעוניים. אלבום אווירתי מאוד, שמגיע מקליפורניה השמשית, אבל עף ממנה כמו טיל למחוזות אחרים, מטייל מעל העננים ונוחת כל כך טוב על האוזניים. מומלץ בחום למי שמכירים את עבודתו וכמובן למי שלא. מהדברים היותר יפים שהוא עשה בקריירה וכמה כיף שהכישרון שלו פה בקדמת הבמה לאורך הוצאה שלמה, עם הקול והכלים והסאונד.



המחווה שהלוואי ולא הייתה

בריאיון טרי לניו-יורק טיימס, סטיב ארל מספר על שיחת הטלפון האחרונה עם ג’סטין טאונס ארל, שהתרחשה ב-20 באוגוסט האחרון. הוא ידע שהוא במצב גרוע ואמר לבנו “אל תיתן לי לקבור אותך”. ג’סטין ענה “אני לא”. את השיחה סטיב סיים ב-“I love you” וג’סטין ענה “I love you too”. מספר שעות אחר כך ג’סטין נמצא מת בדירה שלו בנאשוויל.

הנפילה הכואבת של ג’סטין טאונס ארל, בגיל 38 בלבד, הכניסה אותי לשוק בקיץ האחרון והעציבה אותי נורא. מאז שכתבתי על האלבום Harlem River Blues של ג’סטין במקום השלישי בסיכום שנת 2010 שלי בבלוג, הוא לא עזב אותי לאורך כל העשור שבסופו נפרדנו ממנו. הוא היה מיקירי הבלוג של הרמוניה דרומית והמשכתי להקדיש לו טקסטים והשמעות על כל שיר ויצירה חדשה ונהדרת שהמשיך לשחרר.

ג’סטין היה אמור ממש היום לחגוג 39. יום ההולדת הראשון שלו בלעדיו. בסנכרון מכוון עם התאריך, שוחרר היום גם האלבום החדש של סטיב ארל. האלבום הראשון בדיסקוגרפיה של סטיב שהלוואי ולא הייתה לו סיבה להקליט.