ארכיון הקטגוריה: פלייליסט

הקאברים של השנה 2023

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אני עוד אכתוב יותר בהרחבה על המצב והמחשבות שהיו לי על הסיכומים השנה. זה יקרה בפוסט המרכזי. אבל כמו כל שנה מאז 2010, החלטתי להמשיך במסורת ולחלוק את כל המוזיקה שאהבתי ב-2023, בניסיון לספק איזו נחמה או בריחה למי שצריכים/ות. אז כתבתי על 100 אייטמים שיגיעו בארבעה פוסטים, כשהאחרון הוא המרכזי והגדול ביותר, עם 50 אלבומי השנה שלי.

אבל מתחילים היום עם 20 הקאברים של השנה. ללא דירוג פה, אלא רשימה אלפביתית, עם מעט טקסט, קישורים לכולם ובסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם להאזנה (חוץ מהקאברים של מארק פורד ומריסה נדלר שלא בספוטיפיי, אז הוחלפו שם עם לידיה לאבלס עושה ריילו קיילי וקורט וייל עושה וילקו). שנתחיל בעונת הסיכומים? יאללה.

Amanda Shires with Bobbie & Willie Nelson – Summertime
באלבום החדש שלה, אמנדה שיירס משתפת פעולה עם בובי נלסון, הקלידנית הנהדרת, ממש לפני שהלכה לעולמה. בקלאסיקה הזו גם אחיה של בובי מתארח, ווילי נלסון כמובן. ווילי חגג 90 השנה ואחותו בובי נפטרה בשנה שעברה בגיל 91. יש משהו קסום במחשבה עליהם והשילוב של הכל פה יחד עם אמנדה.

Aoife O’Donovan – Drover
בגרסה המורחבת שיצאה השנה לאלבום האחרון שלה, אייפה אודונובן שחררה את הקאבר היפהפה הזה שהקליטה בסשנים שלו. גרסה שלה לשיר של ביל קלהאן, שבמקור פותח את אלבומו Apocalypse.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי השנה 2022

פורסם בתאריך על ידי
5

סיכום שנה, הקדמה:

קשה לסכם את השנה הזו, אבל אני חושב שמבחינה אישית קרו בה הרבה דברים חיוביים. בעיקר עברתי עם עצמי המון. למדתי, הבנתי, קיבלתי, טיפלתי ובין הכל כמובן גם הקשבתי. להמון, המון מוזיקה חדשה ומעולה שתמיד ממשיכה לצאת וכרגיל מלווה אותי בין כל הרגעים הללו. השנה המוזיקה גם חזרה בלייב בגדול, במיוחד בחצי הראשון של השנה אצלי, עם כמה וכמה גיחות חו”ל מוזיקליות שכבר השכיחו את ימי הקורונה והחוסר הזה שמאוד בלט.

המוזיקה הייתה שם גם כשהחלפתי קידומת השנה ופתחתי עשור חדש בחיי, וגם בשינויים תעסוקתיים וגם ברגעים הקשים כמובן שהיא עזרה להרגיע ולחוות. בבית, בנסיעות ויחד עם המחשבות. זו השנה ה-13 שאני מעלה את הסיכום הגדול של הבלוג וכרגיל הוא מפוצץ בכל השמות והצלילים שעשו לי את זה השנה. יש עוד מלא אלבומים טובים ומעולים שיצאו ולא נמצאים פה, כי בסוף אצלי זה הכל עניין של חיבור אישי מסוים או תקופה.

כמו (כמעט) תמיד צמצמתי ל-50 (פלוס) אלבומי השנה שלי, עם הטקסטים ואותם חיבורים אישיים, לינקים, שירים ודירוג. למרות שאני אציין שוב שבלי קשר לדירוג, כל אלבום פה ברשימה עשה לי משהו שגרם לו להיכנס לסיכום. בסוף יש גם פלייליסט ענק בספוטיפיי עם נציגים מכולם וגם תכניות הסיכום ששידרתי בבית שלי שהוא רדיו הקצה.

אם לא בדקתן/ם גם את הסיכומים המקדימים שלי בבלוג, שווה לעשות זאת בנוסף. עם הפוסטים המושקעים גם כן של הופעות השנה שלי, הקאברים של השנה וההוצאות המיוחדות של השנה. כולם עם טקסטים ופלייליסטים והכל. ואם אתן/ם אוהבות/ים את מה שאני עושה, התכניות, הבלוג, הכתיבה, דף הפייסבוק של הרמוניה דרומית עם עדכונים כל השנה (בואו לבקר!), אז אשמח גם אם תשתפו את הסיכום לחבריכם/ן שיעקבו גם ואולי יגלו דברים חדשים שיאהבו. רק למי שבא.

ורגע לפני שמגיעים לסיכום המרכזי, תזכורת לכל סיכומי העבר בבלוג:

אלבומי השנה 2021
ההוצאות המיוחדות של השנה 2021
הקאברים של השנה 2021
אלבומי השנה 2020
ההוצאות המיוחדות של השנה 2020
הקאברים של השנה 2020
אלבומי העשור 2010-2019 (חלק 1 / חלק 2 / חלק 3 / חלק 4 / חלק 5)
הופעות השנה 2019
אלבומי השנה 2019
ההוצאות המיוחדות של השנה 2019
אלבומי השנה 2018
ההוצאות המיוחדות של השנה 2018
אלבומי השנה 2017
ההוצאות המיוחדות של השנה 2017
אלבומי השנה 2016
ההוצאות המיוחדות של השנה 2016
אלבומי השנה 2015
אלבומי השנה 2014
אלבומי השנה 2013
אלבומי השנה 2012
אלבומי השנה 2011
אלבומי השנה 2010
































רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ההוצאות המיוחדות של השנה 2022

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

במסגרת 100 אייטמים של 2022 בסיכומי השנה של הבלוג, אנחנו מגיעים לחלק השלישי מתוך ארבעה. אחרי הופעות השנה והקאברים של השנה, הגיע הזמן לפוסט ההוצאות המיוחדות של השנה. בחרתי 20 כאלו שמאגדות כרגיל הוצאות ארכיון, Box Sets, אלבומי לייב, EP’s, הוצאות מורחבות/מחודשות, אלבומי מחווה ועוד. הכל כמו תמיד עם טקסטים, לינקים ובסוף פלייליסט שמאגד נציגים מכולם + עוד כמה דברים טובים של השנה שלא יצאו במסגרת של אלבום.


The Band of Heathens – Remote Transmissions, Vol. 1

Band of Heathens covers

לא כתבתי פה על The Band of Heathens מאז שיצא האלבום Duende לפני חמש שנים. השנה ההרכב מאוסטין, טקסס, שחרר אלבום קאברים תחת השם Remote Transmissions. לא אלבום יוצא דופן, אבל כיף של הוצאה. מה שמוסיף לעניין הוא שהם מארחים מוזיקאים נוספים לכל קאבר. ביניהם כמה שמות שעוקבי ועוקבות הרמוניה דרומית יכירו.

יש פה את מארגו פרייס ב-Joy של לוסינדה ויליאמס, את White Denim ב-Rock and Roll Doctor של ליטל פיט, טוד סניידר ב-LA Freeway של גאי קלארק והייז קארל ב-The Man In Me של דילן, בין השאר. בנוסף אליהם נמצאים כאן גם קאברים לרולינג סטונס, טום פטי, בוב סיגר וה-Temptations. הם מציינים בשם שזה חלק ראשון. אף פעם אי אפשר לדעת אם דברים כאלו ימשיכו, אבל בשמחה אקבל עוד הוצאת קאברים כזו מהם, עם שירים אחרים ואורחים טובים נוספים.

L.A. Freeway (with Todd Snider)

Joy (with Margo Price)






רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

הקאברים של השנה 2022

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי פתיחת עונת הסיכומים של הרמוניה דרומית עם פוסט הופעות השנה שלי, אני מגיע לחלק השני עם הקאברים של השנה. בחרתי 20 קאברים שאהבתי ויצאו במהלך 2022, עם לינקים לשירים, משפט-שניים עליהם ובסוף גם פלייליסט עם כולם + עוד כמה שלא נכנסו לפה.

Angel Olsen – Something On Your Mind
הקאבר של אנג’ל אולסן לקארן דלטון שוחרר במסגרת חגיגות ה-50 לאלבום השני של דלטון, שקיבל השנה הוצאה מורחבת. שיר שמתאים נורא לאולסן לבצע, וגם מוסיף עוד חיבור שלה עם המוזיקה של דלטון, אחרי שהקריאה מהמכתבים שלה בסרט הדוקומנטרי המצוין על דלטון שיצא בשנה שעברה.

Amythist Kiah – Love Will Tear Us Apart
אמיתי’סט קיאה הנפלאה שחררה השנה מספר סינגלים חדשים, אחרי אלבום הסולו המעולה בשנה שעברה. אחד מהם הוא לשיר הזה של ג’וי דיויז’ן. שיר שהיא ממש שינתה ולקחה לסגנון היותר שורשי שלה, מושפע הפולק-קאנטרי-בלוז.

The Band of Heathens with Todd Snider – L.A. Freeway
מתוך אלבום הקאברים ש-The Band of Heathens שחררו השנה, זה אחד האהובים עליי. עם האורח טוד סניידר, מבצעים את השיר של גיא קלארק ומוסיפים לו גם Outro אינסטרומנטלי יפהפה.

The Brother Brothers & Sarah Jarosz – You Can Close Your Eyes
גם ה-Brother Brothers שחררו השנה אלבום קאברים והביצוע שתפס אותי מיד בשמיעה הראשונה היה הגרסה שלהם לשיר הזה של ג’יימס טיילור. והתוספת של שרה ג’ארוז שמתארחת כמובן גרמה לי לאהוב אותו אף יותר.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלכס צ’ילטון: 70 שנה להולדתו – סיקור קריירה והמלצות

פורסם בתאריך על ידי
2

היום לפני 70 שנה נולד אלכס צ’ילטון. המייסד והכותב הראשי של Big Star, סולן ומוזיקאי בחסד ואדם מעניין ומתוסבך, גם עם קריירת סולו מגוונת וטובה. לכבוד הציון אני שמח לשתף פעולה עם חברי אורי דביר, מי שמתפעל את הבלוג Ten To Butter Blood Voodoo וגם עורך סטים נפלאים ברדיו הקצה מדי יום ראשון בערב. האהבה המוזיקלית המשותפת אולי הכי גדולה שלי ושל אורי היא Big Star ואלכס צ’ילטון בפרט. נורא רציתי שנעשה משהו יחד ליום הזה והנה זה קורה בפוסט הנוכחי.

אורי ואני בחרנו לכתוב על עשרה אלבומים מהקריירה של צ’ילטון. כאלו שלדעתנו הם מוצרי חובה שקשורים אליו וליצירה שלו, או שיש בהם עניין ומשיכה וההוצאות הכי מומלצות שלנו. כאלו שמופנות גם לחובבי צ’ילטון שאולי לא התעמקו מספיק בתוך הדיסקוגרפיה שלו, ובאותו הזמן משמשות גם אולי כמבוא ודלת פתיחה להיכרות איתו ועם המוזיקה שלו לאורך השנים. בסוף הפוסט גם הכנו פלייליסט מגניב עם 30 שירים וקצת מעל שעה וחצי של סיקור קריירה, עם המון שירים ספציפיים אהובים עלינו.

אז הנה הכל לפניכן/ם. אלכס צ’ילטון – 70 שנה להולדתו ועשור בלעדיו.


Free Again: The “1970” Sessions





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

הקאברים של השנה 2020

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

עונת הסיכומים לשנת 2020 בהרמוניה דרומית יוצאת לדרך. את השנה המשוגעת הזו אני הולך לנעול עם הסיכומים הכי גדולים עד כה של הבלוג. זה קורה הפעם בשלוש פעימות שהולכות ומתעצמות:

  • המתאבנים בצורת הקאברים של השנה. מנת הפתיחה לעורר את התיאבון שמגיעה עכשיו ואגיע אליה עוד רגע.
  • המנה הראשונה בצורת הפוסט המסורתי המקדים בבלוג של ההוצאות המיוחדות של השנה, שיגיע לכאן בשבוע הבא והולך להיות הגדול ביותר עד כה.
  • המנה העיקרית שהיא כמובן פוסט אלבומי השנה של הבלוג, שיגיע עוד שבועיים והולך להיות הגדול ביותר גם כן מכל 11 השנים של סיכומי השנה שלי.

אבל מתחילים בקטנה עם הקאברים של השנה. פלייליסט שמאגד 30 קאברים שאהבתי השנה במיוחד וקשורים מאוד, במקור או במבצעים, לאווירה, הסגנון והאמנים של הבלוג. אפשר להאזין על שאפל, אבל כדאי גם בסדר הספציפי שבחרתי לפלייליסט, עם כמה קישורים וגם באמצע איגדתי מספר מחוות רצופות לג’ון פריין ז”ל.

האזינו בדף הספוטיפיי שלי וגם פה למטה. האזינו, תיהנו וחזרו ממש בקרוב לפוסטים המרכזיים עם כל ההוצאות ואלבומי השנה של הבלוג.

Permanent link to this post (161 words, estimated 39 secs reading time)
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 40 שנה ל-Slow Train Coming

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

לקראת סוף סיבוב ההופעות של 1978 בוב דילן התקרב בגדול לנצרות, גילה צד חדש בתוכו והחל לכתוב שירים המושפעים משם, מאמונה ומעולם הגוספל. הוא לא היה בתקופה טובה כ”כ בקריירה כששנת 78′ הסתיימה. הטור דאז לא זכה לשבחים, כמו גם האלבום האחרון שהוציא, Street Legal, והסרט שלו, Renaldo and Clara ששוחרר באותו הזמן. אבל הכל השתנה מספר חודשים אחר כך, בסוף חודש אפריל של 1979, כשדילן הגיע ל-Muscle Shoals, אלבמה, המקום הכי ראוי כדי להקליט את כל השירים החדשים הללו ששלחו עוד כדור מסובב לעבר המאזינים והמעריצים.

תוך פחות משבועיים ב-Muscle Shoals הוא הקליט אלבום שמושפע המון מהקרקע והיסטוריית ההקלטות של המקום הזה (הקרוב מאוד לליבי), מהקרבה והמשיכה לדת החדשה ומהגוספל וה-Soul. האלבום הזה היה הראשון מתוך “טרילוגיית הנצרות” של דילן, הוא סיים את עשור שנות השבעים שלו עם פרק חדש ומרתק של אחת התקופות היותר מעניינות מבחינתי בקריירה שלו.

האלבום הזה שוחרר השבוע לפני 40 שנה וקוראים לו Slow Train Coming.

61r3xI8yWCL

לכבוד חגיגות הארבעים הקדשתי לאלבום ספיישל של שעתיים ברדיו הקצה. לו ולכל התקופה המעניינת הזו בדיסקוגרפיה של דילן, בקריירה שלו ועל הבמות. עם כל השירים של Slow Train בצדדים אחרים, התמקדות חזקה על קטעי הופעות מהתקופה (שמינפו לדעתי את השירים הללו בכמה רמות), Outtakes, קטעים נדירים ומסביב לכל התחנה מלאת האמונה והנשמה והמוזיקה הזו של דילן ב-1979\1980.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

החודש לפני: 50 שנה ל-The Gilded Palace of Sin

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

באמצע שנת 1968, אחרי כל סאגת Sweetheart of the Rodeo, אלבום שהיתה לו עליו השפעה עצומה, גראם פרסונס עזב את ה-Byrds. אחרי שבילה עם הרולינג סטונס באנגליה (ופיתח קשר חם עם קית’ ריצ’רדס שנחזור אליו אחר כך) פרסונס חזר לארה”ב לתחנה הבאה שלו בקריירה. זו שתיקח אותו הכי גבוה שאפשר ואיתה הוא ימצא את הסאונד המושלם ששאף אליו. הוא לקח איתו מה-Byrds את כריס הילמן והם הקימו יחד את The Flying Burrito Brothers.

הם צירפו אליהם שני נגנים מוכשרים; הבאסיסט כריס את’רידג’, שהיה כבר עם פרסונס בהרכב של The International Submarine Band והאלבום Safe At Home ששחררו ב-68, ואיתו נגן הפדל-סטיל האדיר “סניקי פיט” קליינאו. מי שתרם את הצלילים הנפלאים שלו לרבבות של אלבומים קלאסים (אפשר לשמוע את הפדל-סטיל של סניקי פיט באלבומי הסולו המוקדמים של ג’ין קלארק, האלבומים הראשונים הקלאסים של Little Feat או ג’קסון בראון, Blue של ג’וני מיטשל ורבים אחרים).

יחד, הרביעיה בראשות פרסונס שחררה בפברואר 1969 את אלבום הבכורה של הבוריטוז. אלבום שיצא ממש החודש לפני 50 שנה ועונה לשם The Gilded Palace of Sin. מה שבשבילי הוא אחד האלבומים הטובים ביותר בהיסטוריה.

R-1246690-1329352027.jpeg

The Gilded Palace of Sin. פסגת היצירה של פרסונס.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ג’ייסון איזבל בן 40: טקסט אישי ומיקס סוקר קריירה

פורסם בתאריך על ידי
5

ג’ייסון איזבל בן 40 היום. ציון דרך שראוי לפוסט וחגיגה שתגיע עוד רגע בצורת פלייליסט. השתמשתי במילה “דרך”, כי הוא באמת מהאמנים שעשו אחת כזו די מפותלת ומשתנה מקצה לקצה בעצמם בקריירה, ובנוסף גם לי אישית היתה דרך די מעניינת עם המוזיקה שלהם ועם החיבור אליה וגם לקשר שנוצר עם הבן-אדם עצמו.

אתחיל עם החיבור מצד המאזין. היה די מדהים ללוות את הקריירה של איזבל מהצד. מאז שהצטרף ל-Drive By Truckers בגיל 22 בלבד בשנת 2001, דרך שלושת האלבומים וסיבובי ההופעות להם היה שותף, העזיבה ב-2007 והיציאה לקריירת סולו, הגמילה וההתנקות מאלכוהול וההצלחה המטורפת שהגיעה אליו עם שלושת האלבומים האחרונים.

אני לא חושב שחוויתי אמן כ”כ אהוב שהיה מאוד קטן ביחס של פופולריות והצלחה, שעבר פתאום כזה שינוי מול עיני. אני ראיתי את איזבל מופיע במקומות קטנטנים מול 100-200 איש וגם ראיתי אותו טיפה מאוחר יותר ממלא ריצות מטורפות ב-Ryman והופעות מול מספר אלפי צופים שהן סולד אאוט תוך זמן קצר. ממישהו שהיה בזמנו שם קטן ומהאמנים האלה שהיו באופן מטומטם כאילו “שלי” והרגשתי שרק אני כותב עליהם וממליץ ומעריץ בסביבתי, הוא השתנה לאמן מוערך של יעני “כולם”, זוכה בפרסי גראמי והאלבומים שלו מסוקרים במלא מקומות חשובים.

הקריירה עד כה באלבומים.

הקריירה עד כה באלבומים.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

פלייליסט חדש: 40 שנה למותו של כריס בל

פורסם בתאריך על ידי
1

היום בדיוק לפני 40 שנה נהרג כריס בל, המוזיקאי כנראה הכי בלתי מוערך במסגרת “מועדון ה-27”. בל היה חבר מקורי ומהמייסדים של להקת Big Star האהובה עליי מאוד. אמנם הרבה פעמים אלכס צ’ילטון היה בולט יותר בפרונט וגם בל היה בעיקרון שותף רק לאלבום הראשון של הלהקה, אבל היה זה כריס בל שהתחיל את הכל. הוא זה שהזמין את אלכס צ’ילטון להצטרף להרכב Icewater שלו, שעם התוספת של צ’ילטון הפך בעיקרון לליין-אפ המוכר של ביג סטאר והוציא אותה לדרך.

החותמת הגדולה של בל לא הייתה רק כחבר מקורי שם. למעשה היצירה השלמה הכי טובה שלו שוחררה לא מעט שנים לאחר מכן, בתקופה שהוא כבר לא היה איתנו. אחרי שעזב את ביג סטאר בין אלבומם הראשון לפולו-אפ שלו, Radio City (ששני שירים שכתב נכנסו אליו ללא קרדיט בזמנו), הוא הקליט שירים לאלבום סולו בשנים 1974-1975. הוא לא שחרר אותם בזמנו ובשנת 1978 הוא מת בתאונת מכונית. היה זה ב-27 בדצמבר. טקס הלוויה שלו התקיים למחרת, בדיוק ביום ההולדת של אלכס צ’ילטון… מי שהיה שותפו המוזיקלי הצמוד והכישרון של שניהם נפגש באופן מושלם באלבום הבכורה של ביג סטאר. צמד שידע עלייה ענקית כזו, יחד עם מורדות וריבים. בל היה בן 27 במותו.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: