גראם פרסונס למתקדמים

גראם פרסונס הקליט בקריירה ובחייו הקצרים כמה וכמה אלבומים מלאים בפנינים. ביניהם כמובן ההוצאות המוכרות שלו עם ה-Byrds, ה-Flying Burrito Brothers ושני אלבומי הסולו. אבל יש עוד הקלטות מעניינות מוכרות פחות, שהרבה מהן שוחררו לאחר מותו. בפוסט הזה אני אגיש 10 הוצאות ומקומות שכדאי להגיע אליהם שקשורים לפרסונס, במיוחד למי שכבר מכיר את האלבומים בדיסקוגרפיה הרגילה ומעוניין להתעמק קצת יותר.


 

Another Side of This Life: The Lost Recordings of Gram Parsons
5076-parsons

אחת ההוצאות הכי מעניינות מבחינתי שיצאו לפרסונס. הקלטות מוקדמות שלו מ-1965\1966 ששוחררו רשמית בשנת 2000. רק הוא וגיטרה אקוסטית בסגנון יותר פולקי, לפני שהתחיל להימשך לקאנטרי-רוק המוכר שבנה. פרסונס היה בן 18 עד 20 בלבד כשהקליט את השירים פה. כוללים קאברים שלו בין השאר לטים הרדין ושניים של פרד ניל, פלוס חמישה שירים מקוריים, מהמוקדמים ביותר שהוא כתב. ביניהם November Nights היפהפה ו-Brass Buttons ששוחרר גם באלבום פוסט-המוות השני שלו, Grievous Angel. שיר מקורי בולט נוסף הוא Zah’s Blues, שגם מכיל ליריקה מרגשת ונהדרת , כזו שאולי קצת הקדימה את זמנה ודי מדהים שיצאה מאמן בגיל העשרה.

November Nights

Another Side of This Life 

Zah’s Blues 


 

 

The International Submarine Band – Safe At Home
Front Cover copy

החודש לפני: 50 שנה ל-The Gilded Palace of Sin

באמצע שנת 1968, אחרי כל סאגת Sweetheart of the Rodeo, אלבום שהיתה לו עליו השפעה עצומה, גראם פרסונס עזב את ה-Byrds. אחרי שבילה עם הרולינג סטונס באנגליה (ופיתח קשר חם עם קית’ ריצ’רדס שנחזור אליו אחר כך) פרסונס חזר לארה”ב לתחנה הבאה שלו בקריירה. זו שתיקח אותו הכי גבוה שאפשר ואיתה הוא ימצא את הסאונד המושלם ששאף אליו. הוא לקח איתו מה-Byrds את כריס הילמן והם הקימו יחד את The Flying Burrito Brothers.

הם צירפו אליהם שני נגנים מוכשרים; הבאסיסט כריס את’רידג’, שהיה כבר עם פרסונס בהרכב של The International Submarine Band והאלבום Safe At Home ששחררו ב-68, ואיתו נגן הפדל-סטיל האדיר “סניקי פיט” קליינאו. מי שתרם את הצלילים הנפלאים שלו לרבבות של אלבומים קלאסים (אפשר לשמוע את הפדל-סטיל של סניקי פיט באלבומי הסולו המוקדמים של ג’ין קלארק, האלבומים הראשונים הקלאסים של Little Feat או ג’קסון בראון, Blue של ג’וני מיטשל ורבים אחרים).

יחד, הרביעיה בראשות פרסונס שחררה בפברואר 1969 את אלבום הבכורה של הבוריטוז. אלבום שיצא ממש החודש לפני 50 שנה ועונה לשם The Gilded Palace of Sin. מה שבשבילי הוא אחד האלבומים הטובים ביותר בהיסטוריה.

R-1246690-1329352027.jpeg

The Gilded Palace of Sin. פסגת היצירה של פרסונס.

החודש לפני: 50 שנה ל-Sweetheart of the Rodeo

בתחילת 1968 ה-Byrds מצאו את עצמם בצומת דרכים. הם בדיוק שחררו את The Notorious Byrd Brothers, האלבום אולי הכי ניסיוני שלהם, החליפו חברי הרכב והיו בדרך לניסיון וכיוון חדשים נוספים, שהם אפילו עוד לא היו מודעים להם. כיוון ושינוי סאונד שיחרטו עוד יותר בגדול שם של אלבום ספציפי בהיסטוריה. שלהם ועולם המוזיקה בכלל.

אחרי שמייקל קלארק עזב ודיוויד קרוסבי הועזב, החברים המקוריים רוג’ר מקגווין וכריס הילמן נשארו די לבד. הם היו צריכים למלא את החלל ולגייס שמות חדשים להרכב. אחד מהם היה המתופף קווין קלי. השם השני היה זה שהשפיע הכי הרבה על הסאונד, הצלילים והצבעים של האלבום העתיד לבוא – גראם פרסונס. בזמנו פרסונס לא היה עדיין שם מוכר. הוא היה רק בן 21 כשהצטרף ל-Byrds בפברואר של 68. אבל כבר הקליט ובדיוק שחרר את האלבום Safe at Home של ה-International Submarine Band, אותם הוביל. אלבום מוקדם נהדר שכנראה הגדיר קודם לכן את המושג קאנטרי-רוק, שרק עמד להתבסס עוד יותר.

הילמן הכיר את פרסונס בקטנה והביא אותו ללהקה, בעקרון כדי למלא מקום על הקלידים והרמוניות קוליות. אבל לפרסונס הצעיר היתה את החוצפה (החיובית במקרה הזה) ואת החזון שלו. די מהר הוא עבר לגיטרה ועמד להשתלט גם על קולות וסגנון. לרוג’ר מקגווין היה קונספט מסוים ורצה להקליט אלבום All American, שנע דרך ז’אנרים והיסטוריה. אבל פרסונס הגיע עם הרבה נחישות וכיוון ורעיון משל עצמו. לנבור, להעמיק ולשפר את הסאונד שהקליט עם ה-Submarine Band. ליצור אלבום קאנטרי-רוק נטו. את הילמן הוא משך לצד הזה די מהר, אחרי שהראה בעבר משיכה לז’אנר עם ה-Byrds, אבל לא בכוח מלא. מקגווין התרצה אחריו.

בין חיים לפוסט-מוות: המוזיקה, הדרכים והמורשת של גראם פרסונס ודוויין אולמן

בהפרש של 15 ימים בחודש נובמבר 1946, נולדו גראם פרסונס ודוויין אולמן. שני מוזיקאים שלא ממש היה ביניהם קשר, אבל חולקים המון במשותף. שניהם מתו מוקדם ובמפתיע באמצע שנות העשרים לחייהם. שניהם השאירו חותם ענק בשנים ספורות מאוד של יצירה. שניהם השפיעו על ז’אנר שלם ושניהם גם היו אמורים לחגוג החודש יום הולדת 70.

בנימה האישית, שניהם גם מייצגים בשבילי המון בחיבור למוזיקה ואותם ז’אנרים שהם הזניקו ואף היו להם חלוצים. כל אחד הכניס אותי לעולם שלם של מוזיקה ובסיס שהוביל אחריו המוני השפעות ואמנים אהובים אחרים. גראם פרסונס עם הקאנטרי-רוק הקוסמי שלו ודוויין אולמן עם הסאונד (והסלייד) של הרוק הדרומי.

הפגישה המוזיקלית הראשונה שלי עם פרסונס היתה כשקניתי הוצאת יד-שניה מ-1990 שמאגדת את שני אלבומי הסולו שלו על דיסק אחד; GP, שכבר כתבתי עליו ועל פרסונס בהרחבה בעבר ביום ההולדת ה-40 של האלבום, ואיתו Grievous Angel, שיצא אחרי המוות ואחזור אליו אחר כך. למעשה התחלתי מהסוף והלכתי אחורה, שם גיליתי עולם קטן, אבל שלם מבחינת יצירה, שסחף אותי לחלוטין. החל מהאלבום עם ה-International Submarine Band, דרך הופעת האורח עם ה-Byrds וההשפעה הגדולה של פרסונס על האלבום Sweetheart of the Rodeo ושני האלבומים הראשונים של ה-Flying Burrito Brothers. צמד אלבומים, שהראשון ביניהם – The Gilded Palace of Sin, נחשב אצלי עד היום כאלבום הקאנטרי-רוק הכי טוב אי פעם.

החודש לפני: GP

ינואר 1973. הזמן בו משוחרר אלבום הסולו הראשון של הבן-אדם שלימד אותי מה זה “קאנטרי-רוק”.

בסוף שנת 73′ גראם פרסונס כבר לא היה איתנו, אבל הוא פתח את אותה שנה עם האלבום “GP”. הוצאה שהגיעה אחרי עבודות ואלבומים משובחים וטובים בשנים שלפניה עם ה-International Submarine Band, האלבום Sweetheart of the Rodeo של ה-Byrds לו היה שותף (והשפיע רבות על הסאונד שלו) ושני האלבומים עם ה-Flying Burrito Brothers. אבל רק בשנה שתהפוך לאחרונה בחייו הוא התיישב להקליט אלבומי סולו עם השם שלו לבד שמתנוסס על העטיפה, כמו ראשי התיבות שחתומות על אותו אלבום סולו הראשון.

פרסונס הגיע להקלטות של “GP” עם כל הניסיון מהנהגת ההרכבים הקודמים, כשהכישרון שלו נמצא בשיאו. אחד הדברים שתמיד הכי אהבתי אצלו הוא השילוב הזה בין שירי קאנטרי-רוק תזזיתיים לאלו הנוגים והשקטים שחודרים לך עמוק ללב. האלבום הזה הוא דוגמת מופת לכך. אני עדיין די זוכר את השמיעה והחשיפה הראשונה שלי לאלבום הזה, שהיה הפתח בשבילי לעולם של גראם פרסונס. עולם שאני אחר כך אכנס לתוכו בסקרנות רבה ועניין ואשאב כל דבר בו שאוכל להניח עליו את ידי. “GP” הוא האלבום שהביא אותי לאלבומים של ה-Flying Burrito Brothers והאחרים שציינתי פה בהתחלה שפרסונס היה שותף להם. לאלבום הסולו השני Grievous Angel. להקלטות המוקדמות ונדירות יותר של פרסונס. להופעות שלו, לפרק והקשר עם הרולינג סטונס, ולספרים, סרטים וכל פיסת מידע שקשורה לקריירה הקצרה שלו.