ספיישל Broken Arrow

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי האלבומים Sleeps With Angels ו-Mirror Ball, ניל יאנג היה בשיאו בקאמבק של שנות התשעים, במיוחד בכל הנוגע ללהקת הגיבוי האגדית שלו, קרייזי הורס. בסוף 1995 נפטר המפיק הענק וחברו הקרוב דייויד בריגס, שהיה איתו מתחילת הדרך כאמן סולו. המוות הזה השפיע על האלבום הבא של יאנג עם הסוסים שהוקלט די במהירות ב-1996 ושוחרר ביוני של אותה שנה, ממש לפני שלושה עשורים.

ניל יאנג Broken Arrow

לאלבום הזה קוראים Broken Arrow. הוא בשבילי אחד האלבומים הכי Underrated בדיסקוגרפיה של יאנג, וגם בפרט עם קרייזי הורס. הוא גם היה בזמנו היתד האחרון שלהם יחד בניינטיז, שמייצג את החוזקה, הלכלוך והחשמל הנהדרים שלהם. הסגנון שמבחינתי יחזור שוב יחד בגדול ובחוזקה רק 16 שנים מאוחר יותר ב-Psychedelic Pill.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Blonde On Blonde

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי המעבר לחשמל ב-1965, בוב דילן יצא לסיבוב הופעות עם להקת הגיבוי של The Hawks (לעתיד The Band). בזמן שריקות בוז על הבמה וקהל מפולג, דילן כתב גם שלל שירים חדשים. כאלו שהוא החל להקליט לאלבום פולו-אפ לצמד האלבומים החשמליים ששחרר ב-65. בסשנים שהחלו בניו-יורק והסתיימו בנאשוויל בתחילת 1966, בזמן סיבוב ההופעות, דילן השלים את האלבום החדש.

לראשונה בקריירה, זה היה אלבום כפול. יש היגידו אלבום הרוק הכפול הראשון בהיסטוריה, בדיוק בתקופה שאלבומים גם החלו לקבל יותר משמעות כיצירה מלאה. עם 14 שירים וקרוב לשעה ורבע הוא יצר את Blonde On Blonde שיצא לעולם לפני 60 שנה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Rolling Thunder Revue

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שחזר להופיע עם The Band בתחילת 1974, בוב דילן הגשים איזה חזון שהיה לו לסיבוב הופעות מיוחד. סוג-של קרנבל או קרקס נודד של מוזיקאים שכל ערב יעלו על במה אחרת, עם הרבה נגנים, צבע, צלילים ושיתופי פעולה. הרעיון קם לחיים תחת השם The Rolling Thunder Revue, הסיבוב שהחל באוקטובר 1975 והסתיים בחציו השני במאי 1976, בדיוק היום לפני חמישים שנה.

בוב דילן Rolling Thunder Revue

בסיבוב האדיר הזה של דילן הוא צירף אליו הרכב מצוין, שכלל בין השאר את הבאסיסט רוב סטונר ונגנית הכינור סקרלט ריברה, שבדיוק הקליטו איתו את האלבום Desire. יחד איתם היו שם גם בוב ניווירת’, מיק רונסון, טי בון ברנט, ג’ואן באאז, רוג’ר מקגווין, רמבלינג ג’ק אליוט, המשורר אלן גינצבורג ואחרים. גם ג’וני מיטשל הצטרפה על הדרך וביחד כולם יצרו חווייה מוזיקלית חופשית וגדולה, כמו צוענים בדרכים.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

דילן: 85 שנים, 85 שירים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

יום הולדת 85 היום לבוב דילן. לפני חמש שנים הקדשתי לו שלושה ספיישלים אישיים לחגיגות ה-80. הפעם ישבתי ובחרתי בקפידה (ולא בקלות) את 85 השירים האהובים עליי שלו כיום, או לרגע זה. הרבה מהם בגרסאות ספציפיות. הם מסודרים לפי ABC, אבל נראה לי כדאי פשוט לשים את הכל על שאפל וכל פעם ליפול על קטע מיוחד אחר שקרוב לליבי ומלא יופי.

בוב דילן בן 85 פלייליסט

פלייליסט של מעל 7 שעות, ויש עוד הרבה טובים שנשארו בחוץ ואולי מחר היו בפנים. כי עם דילן זה תמיד משתנה. אבל אלו הבחירות שלי לעכשיו. אז מזל טוב, בוב, ומוזמנות/ים להאזין:

Permanent link to this post (95 words, 1 image, estimated 23 secs reading time)
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל האלבום Pearl Jam

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי יציאת האלבום Riot Act ב-2002, פרל ג’אם לקחה את הזמן הארוך ביותר דאז בקריירה שלה עד הפולו-אפ שלו. זה לקח 4 שנים, בהן הלהקה ביצעה מספר סיבובי הופעות (כולל כמה מההופעות המיוחדות וגדולות שלה ב-2003), הגיבה פוליטית למלחמה של ארה”ב פוסט-11/9 ונכנסה בסוף לאולפן עם מוזיקה לא גמורה ועבודה על מגוון שירים חדשים.

פרל ג'אם אבוקדו

התוצאה הייתה אלבום Self Titled, ללא שם, עם עטיפה מוזרה ואבוקדו רנדומלי אחד עליה. אבל התוכן היה פרל ג’אם שחוזרת לתת בראש, עם רוב שירים מהירים, חשמליים וקליטים, כאלו ששאבו מהאווירה של Binaural והתערבבו עם השפעות הניינטיז. האלבום הזה יצא לפני 20 שנה וגם כעת אני חושב שהוא האלבום הממש טוב האחרון של החבורה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

Another Song, Another Mile: Chapter 3

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

גיחת הופעות שאני כ”כ שמח כיום שיצא לי לחוות, התרחשה באפריל 2009. האמת שזו גם הייתה מחוויות הלייב היותר טובות שיצא לי לראות. לתפוס את ההרכב של ה-Derek Trucks Band בשלוש הופעות, במקומות קטנים, ולעמוד סנטימטרים מול דרק טראקס למשך ערב שלם ולבהות בקסם הזה.

דרק טראקס בנד

ההרכב הזה היה מאוד מיוחד. עם שילוב של הרבה היסטוריה של חברי הלהקה וז’אנרים והשפעות שונות. מרוק דרומי, בלוז וג’אם בנד עד לג’אז, מוזיקה אינדיאנית והודית ישנה, שורשיות ועוד. פרק 3 בסדרה Another Song, Another Mile שלי. הפעם החוויות, הסיפוורים והזיכרונות עם הדרק טראקס בנד באנגליה. ההרכב המופלא ההוא שכבר לא יחזור.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Presence

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי השחרור של Physical Graffiti וההופעות ב-Earle’s Court ב-1975, ללד זפלין היו תכניות גדולות ל-1976 עם טור עולמי והמשך נשיאת הדגל כלהקת הרוק הגדולה בעולם בערך באותו הזמן. אבל כל התכניות הללו נעצרו בקיץ של 75 בשל תאונת דרכים קשה של רוברט פלאנט.

במקום זאת, פייג’ ופלאנט כתבו ויצרו שירים חדשים שהוקלטו די מהר במינכן ועברו הפקה מחשמלת של פייג’. השירים הללו היו סוג-של חזרה למקורות, עם ריפים מדליקים ויותר בלוז-רוק שהלהקה נשענה עליו בתחילת דרכה. היה בזה גם משהו יותר ספונטני ומרענן, במיוחד אחרי ההוצאה המאסיבית של Graffiti שהיה אלבום כפול, מול שבעה קטעים בלבד שיצרו ב-1976 את האלבום Presence.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

Another Song, Another Mile: Chapter 2

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

הלהקה הראשונה שהייתי אובססיבי אליה בחיבור העמוק והמוקדם עם מוזיקה, הייתה אירוסמית’. זה התחיל בגיל 14 בערך והמשיך קצת אחר כך כשעזבתי את בית הספר (ואת הדת) והייתי הרבה זמן רק עם עצמי, סגור בחדר בבית, שומע מוזיקה וקורא עליה כל הלילה.

כמה שנים אחר כך, החיבור עם הלהקה גם הוביל אותי לכתוב בפורום שלהם ובפעם הראשונה בחיי להכיר אנשים שחולקים איתי אהבה משותפת למשהו ומדברים איתי באותה השפה המוזיקלית. זה הכיר לי חברים חדשים, לראשונה מזה שנים והתחיל להוציא אותי מתקופה הבדידות והדיכאון הגדולים שהייתי בהם. בעצם החיבור עם הלהקה הזו הוביל אותי לחיים החדשים שיצרתי לעצמי.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

פלייליסט: יובל למותו של פול קוסוף

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

היום לפני 50 שנה הלך לעולמו אחד הגיטריסטים המוכשרים והגדולים שהיו פה – פול קוסוף. בגיל צעיר מאוד הוא כבר ניגן בוירטואוזיות והיה עדיין נער כשהפך לחלק מההרכב Free. היה בן 18 בלבד כשהקליט את אלבום הבכורה שלהם, Tons of Sobs, שכבר אז היה מפוצץ בכישרון והחשמל שהוא הוציא מהגיטרה שלו. עם בלוז, רוק וסול מרהיבים.

בסוף דרכו עם Free ואחרי המוות של האליל שלו, ג’ימי הנדריקס, מצבו הבריאותי של קוסוף הידרדר. עדיין המשיך ליצור ולשחרר מוזיקה מעולה, אם זה באלבום הסולו שלו Back Street Crawler וההרכב שהמשיך איתו בעל אותו השם.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

Another Song, Another Mile: Chapter 1

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

היום בדיוק לפני 20 שנה יצאתי למסע מטורף שבמובן מסוים גם שינה לי את החיים. טסתי בפעם הראשונה להופעות בחו”ל. הגשמת החלום המוזיקלי הראשון ותחילתה של דרך ארוכה מלאת חוויות שנמשכת עד היום. 20 שנה אחרי ההופעה הראשונה, הנתון עומד כרגע על 220 ומשהו הופעות (And counting) על הדרכים שהובילו אותי לכ”כ הרבה מקומות והכניסו לי לחיים עוד הרבה יותר מהמוזיקה.

הבלאק קרואוז לונדון 2006

לציון שני עשורים להתחלה הזו, פצחתי השבוע בסדרת ספיישלים מיוחדת שבה אני הולך לסקר כרונולוגית את כל הופעות החו”ל שטסתי אליהן במסע הזה. עם כל החוויות, הסיפורים והחיבורים האישיים, האמנים, הלהקות, החברים, הרגעים המרגשים, החלומות שהוגשמו וכמובן הרגעים המוזיקליים הרבים.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: