לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)

40.
Courtney Barnett – Tell Me How You Really Feel
(2018)

שני אלבומי הסולו של קורטני הצליחו להיכנס לסיכום הזה. מסתבר שאני עדיין מאוד אוהב את שניהם. מי שנמצא במיקום גבוה יותר הוא השני שבהם והנציג פה. מההתחלה היה לי איתו חיבור גדול יותר. שלושה שבועות בלבד אחרי שהאלבום שוחרר, ראיתי את קורטני גם בהופעה. כזו שהיתה מתוכננת הרבה לפני, אז לא ממש ציפיתי לראות את השירים החדשים כאן שעדיין לא הכרתי. אבל כל זה השתנה כש-Tell Me How You Really Feel יצא ונכנס לראשונה לאוזניים שלי. הוא גם היה פסקול מעולה שבילה איתי שבוע קייצי באנגליה בזמנו.

בחלק הראשון של ההופעה ההיא קורטני ביצעה את כל האלבום לפי הסדר ואז עברה לשירים האחרים. בשבועות הללו לפני ההופעה חיכיתי לחוות גם את “Tell Me” בלייב, אבל לא ציפיתי שהחצי הראשון הזה איתו בהופעה יישאר איתי עוד יותר חזק מהחצי השני עם השירים המוכרים והישנים יותר. הביצוע המלא שלו בלייב היה נפלא ועוצמתי וגרם לי לאהוב אותו אפילו יותר. מהפתיחה של Hopefulessness, דרך שורה של שירים קליטים, יפים ומעט Dark בליריקה והגישה, אך עטופים בהמון חשמל וסאונד נורא חזק. זה בלט הרבה יותר בלייב. הוא מפוצץ בשירים סופר-זורמים ומשחררים שחרשתי עליהם במהלך 2018, במיוחד בתקופת הקיץ ובשבועות לפני ואחרי ההופעה ההיא בה הם קמו לתחייה מול העיניים.

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)

60.
Sarah Jarosz – Undercurrent
(2016)

שרה ג’ארוז החלה את הקריירה שלה מאוד מוקדם. חודש אחרי יום הולדתה ה-18 כבר שחררה את אלבום הבכורה שלה. זה היה ב-2009. אחריו היא הוציאה עוד שלושה אלבומים נהדרים בעשור החולף, כשהאחרון מביניהם, Undercurrent, הוא גם לדעתי הטוב ביותר שלה. הנשמה המוזיקלית של ג’ארוז היא כזו ששואבת השפעות מהדרום וגריניץ’ ווילאג’ של הסיקסטיז גם יחד. האלבום הזה מייצג אותה הכי טוב וכולל קצת מעל חצי שעה עם השפעות הבלו-גראס והפולק והצלילים המינימליסטיים הללו שנשמעים גדולים יותר כשהם יוצאים מהקול שלה.

ההוצאה הזו קיבלה אצלי את התואר “אלבום הפולק של השנה” כשהוא סיים אצלי במקום השישי בסיכום של 2016. אני עדיין חושב עליו אותו הדבר. יש פה הרבה חן, כתיבה טובה, מספר רצועות שמזכירות אפילו את גיליאן וולש במיטבה וקטעים כמו House of Mercy שהוא מהשירים הפשוטים והמהפנטים של השנה ההיא אצלי. בכלל, שרה היא מוזיקאית שיכולה להפנט בעזרת קול ואקוסטית בלבד, שזו מתנה גדולה ואפקט ששם אותה גבוה יותר אצלי מהמוני אחרים שנמצאים בסגנון הזה.

House of Mercy

Lost Dog

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)

80.
Jenny Lewis – On The Line
(2019)

ג’ני שחררה שני אלבומי סולו בעשור הזה והאמת שזה משהו שאני מעריך אצלה, כי כל הוצאת סולו שהיא מוציאה לחלוטין שונה באיזה משהו וגם מייצגת תקופה מאוד ברורה בחיים שלה. במיקום הנוכחי זה האלבום המאוחר יותר והטרי מאוד שהיא הוציאה בשנה שעברה. אם האלבום שקדם לו, The Voyager, הושפע מהמוות של אביה, הרהורים על יחסים ועל העבר, אז On The Line של 2019 הושפע מהמוות של אמה, סיום יחסים של מעל עשור עם ג’ונתן רייס וחיפושים של ההווה.

הקריצה הזו לג’ני של לפני חמש שנים נמצאת גם בעטיפת האלבום באופן ברור, שממשיכה נורא את זו של הקודם. עם אותו סגנון, רק בצבעים שונים ואולי משהו נועז יותר, פתוח יותר והרפתקני. את The Voyager ג’ני פתחה עם השיר Head Underwater. את On The Line היא פותחת עם Heads Gonna Roll. וכן, גם איתם אפשר למצוא קווים מסוימים, כאלו שמוציאים לדרך התחלות שונות בתקופות שונות שג’ני מוציאה החוצה מוזיקלית. דרישת השלום והעדכון הפרטי על המצב הנפשי האישי.

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)

סיכום עשור, הקדמה:

במהלך הרבה חלקים בשנה שעברה חשבתי לעצמי איך אני מסכם את העשור. ובכלל, האם ומתי. ידעתי שאני לא מעוניין בשום פנים באופן להפריע לסיכום הספציפי של 2019, כדי לא לקחת כלום מהמוזיקה הרבה של השנה הזו. אז אמרתי שאם כבר, אעשה זאת אחרי שהשנה והעשור מסתיימים. ואז גם נזכרתי שבחודש מרץ של 2020 הבלוג שלי חוגג עשר שנים מאז הקמתו ומן הראוי שכדי לפתוח את שנת חגיגות יום הולדת 10 לבלוג, אני אסכם בדיוק את כל העשור הראשון בו הוא היה פעיל.

כי זה באמת לא רק סיכום עשור בלבד, אלא גם חגיגות העשור של הרמוניה דרומית. הבלוג שלי שנולד ממש בפתיחת העשור הקודם ומאז כל סוף שנה אני מעלה בו את הסיכום המסורתי, הגדוש, המושקע והגדול שלי. הסיכום הראשון עלה בדצמבר 2010 וזה חתיכת ציון להגיע לעשרה כאלו. אז לכבוד הציון העגול של הבלוג אני מציג את סיכום העשור שלו ושלי, עם 100 אלבומי העשור שיעלו פה בחמישה חלקים.

כן, יש דירוג, אבל בגדול זה יותר חגיגה כאמור, וכולם ראויים להיות פה. הדברים האלה גם תמיד משתנים. היה לי קשה לצמצם למאה, אז פשוט הלכתי על אלו שהכי בא לי עליהם בתקופה הנוכחית. אם אעשה את הסיכום הזה בעוד חודשיים-שלושה, בטח יהיו כמה שינויים. אז נכון לרגע זה, אלו האלבומים והאמנים שבחרתי להכניס לרשימה והפרויקט הענקי הזה. מקווה שתיהנו ממנו, תיזכרו באלבומים טובים, אולי תגלו גם כמה חדשים שפספסתן\ם והעיקר שתחגגו איתי את המוזיקה הזו.

רגע לפני שיוצאים לדרך עם החלק הראשון, הנה כל הסיכומים השנתיים המלאים של העשור החולף בבלוג:
אלבומי השנה 2019
אלבומי השנה 2018
אלבומי השנה 2017
אלבומי השנה 2016
אלבומי השנה 2015
אלבומי השנה 2014
אלבומי השנה 2013
אלבומי השנה 2012
אלבומי השנה 2011
אלבומי השנה 2010

ויאללה, Let’s get this show on the road. סיכום העשור של הרמוניה דרומית, חלק 1: