אלבומי חודש פברואר: מהדורת Reissues

עוד חודש של 2021 עבר, עוד מוזיקה חדשה יצאה לאוויר העולם. מכיוון שכתבתי כבר בהרחבה על אלבום האולפן שהכי בלט לי בפברואר ואחרים פחות הלהיבו או על אש קטנה אצלי בינתיים, אני מתמקד הפעם בכמות היפה של הוצאות מחודשות/ארכיון שיצאו החודש. והיו לא מעט כאלו. הנה כמה מהבולטות אצלי במהדורת סיכום חודש של הוצאות מיוחדות.



The Band – Stage Fright 50th Anniversary Deluxe Edition

The Band Stage Fright Deluxe

באיחור קל של חצי שנה, שוחררה גרסת הדלוקס ל-Stage Fright, האלבום השלישי של The Band שציין בשנה שעברה יובל ליציאתו. זה תמיד היה אלבום מאוד אהוב עליי והגרסה המחודשת שלו היא דרך מצוינת לחזור אליו ולשירים הללו. הגרסה החדשה כוללת מיקס טרי לשירים (עם סדר שונה מהמקור), אבל הסיבה להאזין לה מבחינתי היא שתי תוספות שמשוחררות פה לראשונה.


ההוצאות המיוחדות של השנה 2019

את רוב המילים אני אשאיר לפוסט הסיכום המסורתי הענק שיגיע בשבוע הבא. אבל כמיטב המסורת פה בשנים האחרונות, מגיש קודם את המנה הראשונה של הסיכום, זו של ההוצאות המיוחדות שעשו לי את 2019. כרגיל, אלבומי הופעה, EP’s, הוצאות מחודשות\מורחבות, אלבומי מחווה, Box Sets, הוצאות ארכיון וכו’. בחרתי 20 כאלו (בעצם 21 כי יש פה מישהו עם שתיים) שיצאו השנה ומאוד אהבתי. עם טקסטים ולינקים לשירים נבחרים.

בסוף הפוסט יש גם פלייליסט מיוחד עם 30 שירים שכולל נציגים מכל ההוצאות פה בפוסט + עוד כמה מהוצאות נוספות שלא נכנסו לכאן + מספר שירים אהובים שיצאו השנה רק כסינגלים ולא כחלק מאלבום או הוצאה גדולה.

ספיישל 40 שנה ל-Slow Train Coming

לקראת סוף סיבוב ההופעות של 1978 בוב דילן התקרב בגדול לנצרות, גילה צד חדש בתוכו והחל לכתוב שירים המושפעים משם, מאמונה ומעולם הגוספל. הוא לא היה בתקופה טובה כ”כ בקריירה כששנת 78′ הסתיימה. הטור דאז לא זכה לשבחים, כמו גם האלבום האחרון שהוציא, Street Legal, והסרט שלו, Renaldo and Clara ששוחרר באותו הזמן. אבל הכל השתנה מספר חודשים אחר כך, בסוף חודש אפריל של 1979, כשדילן הגיע ל-Muscle Shoals, אלבמה, המקום הכי ראוי כדי להקליט את כל השירים החדשים הללו ששלחו עוד כדור מסובב לעבר המאזינים והמעריצים.

ההיסטוריה המוזיקלית של יאנג ודילן

בסופ”ש הקרוב ניל יאנג ובוב דילן יופיעו אחד אחרי השני בהייד פארק של לונדון (ויומיים אחרי בקילקני, אירלנד). קשה לדעת אם יהיה איזה שיתוף פעולה ביניהם על הבמה, משהו שלא קרה מאז שנת 1994. אבל גם אם כן וגם אם לא, זו סיבה טובה לחגוג קצת את המפגשים המוזיקליים של יאנג עם דילן עד כה. אז לפניכן\ם סיקור מלא של ההיסטוריה המוזיקלית והתחנות בהן יאנג פגש בדילן, אם זה באירועים, הופעות אורח או שירים אחד של השני.

חגיגה של מציאות ודמיון ב-Rolling Thunder Revue

הסרט “יוקרה” מ-2006 (שהוא אחד האהובים עלי של כריסטופר נולאן) נפתח בהסבר למה כל קסם או אשליה ממש טובים מכילים שלושה חלקים; הראשון, בו הקוסם מראה לך משהו רגיל, חפץ או בן-אדם. החלק השני, בו הוא מעלים אותם והופך את הרגיל למשהו מדהים ומפתיע, כזה שאתה לא מבין את הסוד שלו וגם לא פותר אותו. כי אתה כמובן לא מסתכל היכן שצריך ואתה לא באמת רוצה לדעת. אתה רוצה שהקסם יעבוד עליך. אבל אתה עדיין לא מוחא כפיים, כי זה לא מספיק להעלים משהו, אתה רוצה לראות את זה גם חוזר.

וזה החלק השלישי הכי קשה בקסם מוצלח, המערכה האחרונה שתשלים את האשליה.

החודש לפני: 50 שנה ל-Nashville Skyline

בדיוק היום לפני 50 שנה שוחרר האלבום Nashville Skyline של בוב דילן. מהתחנות המעניינות, קצרצרות ויפות מבחינתי בקריירה הארוכה שלו.

דילן נגע לפני כן בפולק, בלוז ורוק, ועם “נאשוויל” הוא צלל הכי עמוק בקריירה לקאנטרי השורשי. מבחינתי הנגיעות היו שם עוד לפני, עם המסע השורשי של האלבום שקדם לו, John Wesley Harding, ואחר כך חפירות דומות בהקלטות ה-Basement Tapes עם The Band.

אבל עם Nashville Skyline הגיעה הנגיעה המובהקת והמלאה בז’אנר, שדילן ביקר אצלו באופן יפהפה באלבום הזה. מוקף בנגנים מקומיים של נאשוויל, פדל-סטיל והקול נטול הסיגריות של דילן שהשתנה לגמרי באלבום בהתאמה, הוא הציג עוד צד מוזיקלי שלו. כפי שעשה לא מעט בקריירה והחיפושים בין האלבומים השונים בדיסקוגרפיה.

ההוצאות המיוחדות של השנה 2018

בעוד שבוע יגיע פוסט אלבומי השנה המסורתי שלי, עם 50 אלבומי האולפן שעשו לי את השנה. עם מסורת של השנים האחרונות, אני מציג כאן קודם לכן את פוסט החימום, או המנה הראשונה, עם ההוצאות המיוחדות של השנה שלי. כל המארזים, ההוצאות המחודשות או מורחבות, EP’s, לייב, Box Sets וכדומה.

היו השנה האמת המון כאלו שאהבתי ועניינו אותי, ככה שהרחבתי את הפוסט המקדים הזה והכנסתי לכאן 20 הוצאות (או 22 יחד עם עוד צמד שמשוחררים עוד כמה ימים ולא שמעתי עדיין כפי שצריך במלואם). בניגוד לפוסט הראשי, אין פה דירוגים. כן יש הרבה מוזיקה, לינקים והוצאות מעניינות ששוחררו במהלך 2018 שאולי תגלו שפספסתם\ן, או אפילו יגלו אמנים חדשים-ישנים.

ההוצאות המיוחדות של השנה 2017

בשבוע הבא יגיע הסיכום המסורתי והמושקע בטירוף (כרגיל) של הבלוג, עם 50 אלבומי השנה שלי. אבל לפני כן, מתחילים להתחמם עם הפוסט הנוכחי וכל ההוצאות המיוחדות\נלוות. יש כאן את עשר ההוצאות המחודשות, אלבומי ההופעה, קופסאות וכדומה של השנה שלי. בניגוד לפוסט אלבומי השנה הרגיל בשבוע הבא, כאן אין דירוג. פשוט מסודר לפי ABC. אך כמובן יש טקסטים וסיבות למה הם פה + לינקים לשירים.

בסוף יש עוד כמה הוצאות ראויות לציון מהשנה החולפת, שחיבבתי או לא הספקתי להתעמק יותר מדי כדי לחפור עליהן. לא לשכוח לחזור בשבוע הבא ל-Main Event וגם לבקר בדף הפייסבוק של הבלוג, שם אני מעלה ומעדכן על הפוסטים החדשים וגם משתף וכותב על המון מוזיקה חדשה וישנה באופן יום-יומי במהלך כל השנה.

פוסט חימום: ההוצאות המחודשות ומיוחדות של השנה

ביום שני הבא (19.12) יגיע פוסט סיכום השנה הענקי והמסורתי של הבלוג, עם 50 אלבומי השנה שלי. אבל עוד לפני המנה העיקרית הדשנה, אני מביא לכם\ן את מנת המתאבנים של 2016, עם עשר ההוצאות הנלוות שלי; הוצאות מיוחדות ומחודשות, אלבומי לייב ו-Box Sets שיצאו השנה ואהבתי. על הרבה מהן כתבתי ועדכנתי במהלך השנה גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג, שמתעדכן מדי יום.

בסוף יש גם רשימה שמית בלבד של עוד עשר הוצאות ראויות לציון. מוזמנים ליהנות, להתחמם ולדגדג קצת את החך המוזיקלי, והכינו את עצמכם לטקס המרכזי של הבלוג בשבוע הבא, עם פוסט אלבומי השנה הגדול שכבר מת לצאת מהתנור. בניגוד לרשימת 50 אלבומי השנה שלי, פה אין דירוג ואין קשר לסדר של ההוצאות.

הצד האחר של חייו – פרד ניל

פרד ניל היה אמור לחגוג 80 החודש. עשור וחצי שהוא כבר לא איתנו. אחד מאמני הפולק והמוזיקאים הכי משפיעים שהיו כאן, שלא זכו לתהילה שהרבה מבני דורו ומחזיקי הלפיד של הז’אנר קיבלו, או רדפו אחריה. הוא גם לא ממש חיפש את הילת ההצלחה הזו. הוא היה כמו אורח מסתורי ממקום וזמן אחר, נכח למספר שנים של יצירה ואז נעלם מן העין. אך השאיר אחריו חותם ענק וחשוב בהיסטוריה של הפולק וכל מה שנחשב כיום “Singer/Songwriter”. במיוחד כחלק מתור הזהב שיצא מגריניץ’ ווילאג’ בשנות השישים.