תכנית רגילה ראשונה של הרמוניה דרומית לשנת 2025, עם שידור ניסיון מהאולפן החדש של הקצה. קאברים לכל האלבום Blood On The Tracks של בוב דילן ופרידה מגארת’ הדסון של The Band.
להאזנה באתר הקצה
או פה:
הרמוניה דרומית 5.2.25 – Maybe She’ll Pick Him Up Again
בסיום סיבוב ההופעות עם The Band שגיבה את האלבום Planet Waves בתחילת 1974, זה שהחזיר את בוב דילן להופיע אחרי הפסקה של שמונה שנים, הוא מיד החל לכתוב שירים חדשים. כאלו שהושפעו רבות מהיחסים השבורים עם אשתו שרה דאז, רומנטיזציה וסיפורים קטנים שהושפעו גם בין השאר מכתיבתו של צ’כוב.
בספטמבר של 1974 החלו סשנים של כמה ימים בניו-יורק עם הקלטות השירים החדשים, שיהוו גם את החזרה של דילן לחברת קולומביה באלבום חדש. אחרי החלפת נגנים וניסיונות שונים, דילן לא היה מרוצה מכל הטייקים ובדצמבר של אותה שנה סיים את ההקלטות בסשן נוסף במינסוטה.
בשנת 1964 בוב דילן כבר הפך לכוכב הפולק הבולט בארה”ב, לזמר מחאה מוערץ וקולו של דור. בפברואר של אותה שנה הוא שחרר את The Times They Are A- Changin, שרק חיזק לחלוטין את כל הטייטלים שנתנו לו. חצי שנה לאחר מכן, באוגוסט 64′, יצא הפולו-אפ ואלבומו השני לאותה שנה – Another Side of Bob Dylan. אלבום שמציין עכשיו 60 שנה ליציאתו.
אמנם “Another Side” לא כלל להיטים בסדר גודל של הסינגלים המוכרים שקדמו לו. למרות שבמהותו ואיכותו, הוא לא ממש נופל מהם. דילן קצת זנח פה את הצדדים הפוליטיים והמחאתיים שהיו הרבה יותר בולטים לפני כן, אבל מבחינת אלבום פולק נטו, הוא נהדר. עם הצדדים הרומנטיים והאישיים שיצאו פה.
את שנת 1974 בוב דילן פתח עם לייבל חדש אחרי שעזב את קולומביה רקורדס, ועם אלבום וסיבוב הופעות חדשים שיחזירו אותו לשיתוף פעולה צמוד ומוצלח עם The Band. לאלבום קוראים Planet Waves, ששוחרר היום לפני 50 שנה.
אלבום מצוין עם חברי The Band, שהחזיר את דילן לרמת כתיבה ויצירה של סינגר-סונגרייטר קלאסי, שנעדרה ממנו קצת באלבומים קודמים. מבחינתי האישית זה אחד האלבומים היותר Underrated של דילן בקריירה ושמחתי להקדיש ספיישל של שעתיים לו ולסיבוב ההופעות של 74′ של בוב ודה בנד. עם הסיפורים, חיבורים אישיים, מחשבות וקטעי הלייב מאותה התקופה.
ניתן להאזין באתר הקצה ופה למטה (בצירוף בסוף עם כל הספיישלים הקודמים שהקדשתי לדילן):
ארבעה חודשים בלבד אחרי שסיים להקליט את אלבומו השני, בוב דילן כבר התחיל את הסשנים לאלבום הבא. עם ההפקה של טום וילסון, שירים מקוריים בלבד וסגנון ומבט הרבה יותר רציניים, דילן התיישב להקליט בניו יורק את מה שיהפוך ל-The Times They’re A-Changin. אחד משני אלבומים ששחרר ב-1964 וזה שיבסס אותו סופית כקול של דור.
עם שירים מחאתיים, פואטיים, רומנטים וקודרים. עם אי-צדק, טרגדיות מהמציאות, אמונה וגם לב שבור וגעגוע, דילן שחרר לעולם בינואר 64′ את אחד מאלבומיו הקלאסים שעד היום עומד בתור אחד מאלבומי הפולק הטובים והחזקים שנכתבו. לציון 60 שנה ליציאתו, הקדשתי לו בספיישל של שעתיים. בהמשך ישיר לספיישל של The Freewheelin ששידרתי בשנה שעברה. עם הסיפורים, החיבורים האישיים והשירים שנשארו רלוונטיים גם שישה עשורים לאחר מכן.
אחרי טרילוגיית אלבומי הנצרות/סול שלו, בוב דילן חזר בגדול לאלבום סינגר-סונגרייטר קלאסי שלו. זה קרה ב-1983 עם Infidels. אלבום שמכיל שירי מחאה, רומנטיקה וכל מה שהופך שירי דילן לזכורים וטובים. בעזרתו של מארק נופלר והרכב נגנים נהדר שהקליט איתו (כולל מיק טיילור מהסטונס), יצרו שורה גדולה מאוד של שירים. חלק מהם נכנס ל-Infidels וחלק נכבד וראוי נשאר בחוץ.
לכבוד ציון 40 שנה ל-Infidels, שידרתי ספיישל לכבודו, עם הרבה מהשירים שיצרו אותו, אלו שנשארו בחוץ והסשנים שהובילו אליו. אפשר להאזין באתר הקצה וגם כאן:
פלייליסט:
בתחילת 1973 בוב דילן היה בהפסקה הכי ארוכה שלו דאז ללא מוזיקה חדשה. עברו 3 שנים כמעט מאז New Morning והסינגל האחרון יצא בסוף 1971. ואז הגיע פרויקט חדש, ראשון מסוגו לדילן בקריירה. זה קרה כאשר חברו התסריטאי רודי וורליצר כתב לו תפקיד קטן במערבון החדש Pat Garrett & Billy The Kid עם הבמאי סם פקינפה.
זה היה התפקיד הקולנועי הראשון של דילן ועל הדרך הוא נבחר גם לכתוב את המוזיקה של הסרט.כל זה הוביל ליציאת פס הקול של Pat Garrett & Billy The Kid ביולי 1973, השבוע לפני 50 שנה, מה שמתפקד גם כאלבום אולפן של דילן לכל דבר. עם קטעים אינסטרומנטליים שמתאימים לאווירת המערבון ומספר שירים חדשים, כולל אחד שיהפוך ליותר מוכרים שלו בקריירה.
בביקור הראשון שלי בניו יורק הייתי חייב להגיע לרחוב בו צולמה העטיפה של The Freewheelin’ Bob Dylan ולתעד את הרגע בעודי מדמיין את עצמי הולך שם מחובק עם מישהי גם כן, כמו שסוז רוטולו מחבקת (או בעצם מחממת) שם את דילן. אני עדיין מחכה לה… אבל בינתיים חגגתי השבוע יום הולדת עגול לאלבום שהצילום הזה עוטף, עם צלילה עמוקה לתוך המוזיקה שבפנים.
ספיישל 60 שנה ל-The Freewheelin’ Bob Dylan, עם כל המחאה, הרומנטיקה, הבלוז והגעגועים של דילן, השירים שנכנסו וגם לא נכנסו לאלבום וכמובן גם החיבורים והרגשות שהוא מעורר בי הרחק מהרחוב ההוא בניו יורק.
באמצע שנות התשעים הייתה איזו תהייה או חשש האם בוב דילן עדיין מסוגל לכתוב וליצור ברמה גבוהה. במשך שבע שנים הוא לא שחרר אלבום עם חומר מקורי, עד שב-1997 הוא ענה לכולם כמו שהוא יודע, ועם שיתוף פעולה שני יחד עם המפיק דניאל לנואה (שמונה שנים אחרי Oh Mercy) הוא שחרר לעולם את Time Out of Mind.
עם רומנטיקה אפלה, בלוז מלנכולי והפקה אדירה, בוב דילן יצר את אחד האלבומים הטובים שלו בקריירה ובדעה אישית האלבום הטוב ביותר שלו פוסט-1976 עד היום. ביום שישי האחרון יצא “Fragments”, החלק הטרי ב-Bootleg Series שמתמקד הפעם בכל הסשנים וההקלטות של Time Out of Mind.
לכבוד יציאתו, הגעתי לאולפן הקצה כדי להקדיש שעתיים למארז החדש ולחגוג את Time Out of Mind, האווירה שלו, השירים בגרסאות אלטרנטיביות, ה-Outtakes והסיפור והרקע של האלבום המשובח הזה.
ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וממש כאן: