ארכיון הקטגוריה: מוזיקה

ג’ייסון איזבל בן 40: טקסט אישי ומיקס סוקר קריירה

פורסם בתאריך על ידי
5

ג’ייסון איזבל בן 40 היום. ציון דרך שראוי לפוסט וחגיגה שתגיע עוד רגע בצורת פלייליסט. השתמשתי במילה “דרך”, כי הוא באמת מהאמנים שעשו אחת כזו די מפותלת ומשתנה מקצה לקצה בעצמם בקריירה, ובנוסף גם לי אישית היתה דרך די מעניינת עם המוזיקה שלהם ועם החיבור אליה וגם לקשר שנוצר עם הבן-אדם עצמו.

אתחיל עם החיבור מצד המאזין. היה די מדהים ללוות את הקריירה של איזבל מהצד. מאז שהצטרף ל-Drive By Truckers בגיל 22 בלבד בשנת 2001, דרך שלושת האלבומים וסיבובי ההופעות להם היה שותף, העזיבה ב-2007 והיציאה לקריירת סולו, הגמילה וההתנקות מאלכוהול וההצלחה המטורפת שהגיעה אליו עם שלושת האלבומים האחרונים.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי חודש ינואר

פורסם בתאריך על ידי
4

סיקור אלבומים ראשון בבלוג ל-2019! עם כמה מאלבומי ינואר שפתחתי איתם את השנה והנעימו את זמני החודש. ביניהם שני שמות שחוזרים אחרי הפסקה של חמש שנים, שם אחר שתפס אותי בתקופה המתאימה, הרכב שממשיך סבבה בשלו ואלבום בכורה אחד שכדאי לשים אליו לב. קראו והאזינו.

 

The Delines – The Imperial
a2944259605_10

לפני חמש שנים מאוד שמחתי לכתוב על אלבום הבכורה של The Delines, שסיים אצלי במקום הרביעי בסיכום השנה של 2014. ההרכב מפורטלנד בניצוחו של ווילי ולאוטין ועם הקול המופלא של איימי בון. ולאוטין סיים את דרכה את Richmond Fontaine האהובים, הלהקה המרכזית שלו, ועכשיו חזר עם ה-Delines לאלבום השני שלהם, The Imperial. אלבום שממשיך את דרכו של הקודם, עם שירים שמכילים סצינות וסיפורים, בדיוק כמו שולאוטין יודע לעשות (עם השפעה מהעובדה שהוא גם סופר מוצלח).

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

החודש לפני: ספיישלים ו-50 שנה לאלבומי בכורה

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

החודש לפני 50 שנה שוחררו שניים מאלבומי הבכורה היותר חשובים בעולם המוזיקה. שני אלבומים שהוציאו לדרך שתי קריירות אייקוניות, שאחת מהן עדיין רצה ובועטת. אלו היו האלבומים הראשונים של לד זפלין ושל ניל יאנג בתור אמן סולו.

לכבוד ציון הדרך לשני האלבומים הללו, הקדשתי להם ספיישלים מעמיקים ברדיו הקצה. הנה הם פה, עם קצת מילים ומידע ואפשרויות האזנה. בנוסף, מוקדם יותר החודש ערכתי ושידרתי גם ספיישל על ההוצאות המיוחדות האהובות עלי של 2018. מצרף אותו בסוף הפוסט גם כן לכל חוויית הספיישלים שהגשתי בחודש הנוכחי.

 

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

פלייליסט חדש: 40 שנה למותו של כריס בל

פורסם בתאריך על ידי
1

היום בדיוק לפני 40 שנה נהרג כריס בל, המוזיקאי כנראה הכי בלתי מוערך במסגרת “מועדון ה-27”. בל היה חבר מקורי ומהמייסדים של להקת Big Star האהובה עליי מאוד. אמנם הרבה פעמים אלכס צ’ילטון היה בולט יותר בפרונט וגם בל היה בעיקרון שותף רק לאלבום הראשון של הלהקה, אבל היה זה כריס בל שהתחיל את הכל. הוא זה שהזמין את אלכס צ’ילטון להצטרף להרכב Icewater שלו, שעם התוספת של צ’ילטון הפך בעיקרון לליין-אפ המוכר של ביג סטאר והוציא אותה לדרך.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

תמונה אחת: הרבה יותר ממילים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

@Joel Bernstein

@Joel Bernstein

התמונה פה למעלה תמיד היתה אהובה עלי מאוד. אף שיתפתי אותה בעבר וכתבתי קצת עליה, אבל עכשיו היא סוף סוף שוחררה ופורסמה רשמית בהוצאה של ניל יאנג ונותנת סיבה גדולה לספר את הסיפור והרפרנסים מאחוריה והקשר שלה להוצאה הטרייה בסדרת ה-Archive Performance Series של ניל.

את התמונה צילם ג’ואל ברנשטיין, מי שעבד המון עם יאנג וצילומים שלו שוחררו בכל מיני אלבומים של ניל, כמו העטיפות של Time Fades Away ו-After The Gold Rush ולא מעט תמונות בהוצאות אחרות. אפשר לראות פה את ניל על האוטובוס שלו, ב-16 במרץ 1974, בדרך למופעה צדקה בו הוא ניגן קצת סולו והצטרף ל-Eagles למספר שירים. מימינו של ניל נמצא המנהל האגדי שלו אליוט רוברטס, ובמושב לפני אליוט יושב קמרון קרואו בן ה-16, שהצטרף לסקר את האירוע.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי השנה 2018

פורסם בתאריך על ידי
6

סיכום שנה – הקדמה:

וואי, איזו שנה זו היתה. אני חושב שאחת מהשנים הכי מאתגרות שהיו לי. עם המון למידה עצמית, מכשולים שעברתי, הצלחות, כיף, התמודדויות עם מלא דברים חדשים, ניסיון שצברתי, כלים שאספתי ומלא אנשים מעניינים ומדהימים על הדרך. זו היתה שנה די מטורפת שכללה גם כישלונות חשובים שלמדתי מהם והישגים אישיים משמעותיים. אחד מהם למשל היה להתחיל לשדר ברדיו הקצה. משהו שמאוד מתקשר לסיכום ולפוסט הזה, כי בין כל הדברים שציינתי, מוזיקה כרגיל ליוותה אותי בכל פניה, דרך ותקופה במהלך 2018.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ההוצאות המיוחדות של השנה 2018

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בעוד שבוע יגיע פוסט אלבומי השנה המסורתי שלי, עם 50 אלבומי האולפן שעשו לי את השנה. עם מסורת של השנים האחרונות, אני מציג כאן קודם לכן את פוסט החימום, או המנה הראשונה, עם ההוצאות המיוחדות של השנה שלי. כל המארזים, ההוצאות המחודשות או מורחבות, EP’s, לייב, Box Sets וכדומה.

היו השנה האמת המון כאלו שאהבתי ועניינו אותי, ככה שהרחבתי את הפוסט המקדים הזה והכנסתי לכאן 20 הוצאות (או 22 יחד עם עוד צמד שמשוחררים עוד כמה ימים ולא שמעתי עדיין כפי שצריך במלואם). בניגוד לפוסט הראשי, אין פה דירוגים. כן יש הרבה מוזיקה, לינקים והוצאות מעניינות ששוחררו במהלך 2018 שאולי תגלו שפספסתם\ן, או אפילו יגלו אמנים חדשים-ישנים.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

החודש לפני: 50 שנה להקלטה של Dream Letter

פורסם בתאריך על ידי
2
היום בדיוק לפני 50 שנה טים באקלי הקליט את מה שעד היום נחשב האלבום האהוב עלי שלו. אלבום ההופעה ששוחרר תחת השם:
Dream Letter: Live in London 1968
 
זה היה ב-7 באוקטובר 1968. בדיוק באמצע התקופה הכי טובה מבחינתי של הקריירה הקצרה שלו שנעצרה ונעלמה אחר כך בגיל 28. אחרי האלבום השני Goodbye and Hello וכשנה לפני Happy Sad. שני אלבומים שגם מיוצגים פה נורא יפה במספר קטעים. ההופעה הזו הייתה מהדברים הממש ראשונים ששמעתי של באקלי ולמעשה שימשה כפתח שלי אל שתי קריירות; זו של טים באקלי וגם זו של פרד ניל.
 
את המוזיקה של פרד ניל התחלתי להכיר בגלל החשיפה פה לגרסה של באקלי ל-The Dolphins הנפלא. זו גרסה שתמיד עלתה אצלי על המקור ועד היום היא האולטימטיבית לשיר הזה אם שואלים אותי. לא גרסת האולפן, לא המקור, לא ביצועים אחרים. רק זו מתוך Dream Letter.
 

זה רק רגע קסם אחד מתוך אלבום כפול שמלא בטים באקלי במיטבו. עם לא מעט ביצועים ארוכים לשירים, קטעים אקספרימנטליים ושימוש מושלם בגיטרת 12 המיתרים ההיא. ההופעה הזו הוקלטה אמנם ב-68, אך אלבום ההופעה הרשמי שוחרר רק ב-1990. הוצאת פוסט-מוות די מאוחרת, אך כ”כ חשובה בשבילי.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

שנה בלי טום: זיכרונות ואוצרות חדשים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

שנה שלמה ללא טום פטי. כל כך מוזר. אוקטובר 2017 נחקק ונצרב אצלי בשנה החולפת נורא חזק, עם התחושות של האבדן המוזיקלי הכי גדול שחוויתי כלפי אמן שליווה אותי כל השנים, מאז תחילת החיבור האמיתי והעמוק שלי עם מוזיקה. הרגשתי כאילו משהו מההיסטוריה והבניה שלי נעלם, או נסדק.

כתבתי כבר על הסדק המוזיקלי האישי הזה רבות לפני שנה ועוד רגע אכתוב פה בהרחבה למטה על הוצאת פוסט-המוות החדשה. אבל לפני כן הנה תזכורת לשני הדברים הכי בולטים שיצאו ממני שנה שעברה בעקבות מותו הפתאומי של פטי:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אוטיס ראש: פרידה

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

שתי אבידות בימים באחרונים של מוזיקאים גדולים. קודם היה זה מרטי באלין, מהחברים המקוריים של ג’פרסון איירפליין, שכתב והיה הקול של המון שירים מעולים. ואתמול היה לי ממש חבל לשמוע על מותו של אוטיס ראש, בגיל 84.

אוטיס היה מענקי הבלוז מבחינתי, מוזיקאי וגיטריסט ענק. אחראי גם על לא מעט שירים והקלטות שמהווים חלק מעמודי התווך של הז’אנר והשפעות על כ”כ הרבה אמני בלוז-רוק לבנים שהגיעו אחריו. הדוגמה הבולטת ביותר היא כנראה ההקלטה הרשמית הראשונה שלו בשנת 1956, עם I Can’t Quit You Baby. הוא היה הראשון להקליט את השיר של ווילי דיקסון. זה שאחר כך לד זפלין יהפכו ללהיט מזוהה איתם.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: