אלבומי השנה 2020

סיכום שנה, הקדמה:

מאיפה לעזאזל מתחילים לסכם את השנה הזו? משפט ששאלתי את עצמי לא מעט פעמים במהלך החודשים האחרונים, כשהתחלתי לחשוב על כתיבת הפוסט הזה. כי לא ככה חשבתי שאפתח את פוסט סיכום השנה המסורתי הראשון של העשור הנוכחי. זו הייתה שנה מוטרפת, מדכאת ומוזרה. כאילו נלקחה מסרט מדע בדיוני. שנה כמעט ללא הופעות והמון דברים נוספים שנלקחו ממני ומאיתנו.

הרבה בגלל כל מה שאבד לנו ונעצר, נשענתי השנה עוד יותר על כל המוזיקה החדשה. זו שכן המשיכה לצאת החוצה, בכמויות. והיה הרבה טוב ממנה. לכן יצא שזה פוסט הסיכום הגדול ביותר שלי עד כה, עם 60 אלבומים שבחרתי לייצג. כאלו שעשו לי משהו השנה והיה איתם איזה חיבור מיוחד ואישי. אלו שפעלו אצלי כפסקול מסוים לשנה המשוגעת הזו, או תפקדו כמשענת ומשהו להיאחז בו.

באותו הקשר של הטירוף המשתולל, נפרדנו השנה גם משניים מיקירי הבלוג הזה, שארצה להזכיר ולהביא להם עוד מחווה קטנה. בנוסף למילים איתן נפרדתי מהם והספיישלים שהקדשתי למוזיקה שהשאירו מאחור: ג’ון פריין האהוב, שהיה קורבן מצער כ”כ של המגיפה הנוראית של 2020, ואיתו ג’סטין טאונס ארל היקר, שעזב את העולם בגיל 38 בלבד. מי שהיה פה בסיכום הראשון של הבלוג ב-2010 והמשיך לככב אצלי כל הזמן. הם יוזכרו כאן גם מאוחר יותר בין השורות ואלבומים של אחרים.





אלבומי חודש יולי

אפשר להגיד שחודש יולי היה עמוס במיוחד עם הוצאות חדשות. אלבומים שציפיתי להם וגם כמה וכמה דברים שהגיעו בהפתעה או ללא התראה מוקדמת. הרבה מוזיקה חדשה להאזין לה. הנה 11 הוצאות שבלטו לי החודש, עם אלבומי אולפן וגם כמה הוצאות מיוחדות. בהמשך לסיקור אלבומי 2020 של הבלוג.



Courtney Marie Andrews – Old Flowers

חיכיתי נורא לרגע שבו אאזין לכל האלבום החדש של קורטני מארי אנדרוז. אלבום שאיכשהו כבר אהבתי עוד לפני ששוחרר. נשמע קצת מוזר, אבל פשוט ידעתי והרגשתי. כי כל סינגל שהיא שחררה מתוכו בחודשים האחרונים, חדר לי ישירות ללב. כתבתי על קורטני בבלוג לפני שנתיים כשהיא היתה אצלי בסיכום שנת 2018 עם האלבום May Your Kindness Remains. לא הרבה אחר כך, היא עברה פרידה מבן-הזוג והבאסיסט הצמוד שלה לאחר יחסים של כמעט עשור.

האלבום Old Flowers הוא פס הקול לשיברון והשלבים שמגיעים איתו אחרי כזה דבר. הוא אלבום פרידה מובהק, אחיד ומלא בליריקה וצלילים שיכולים להפנט ולצמרר מאזינים שנמצאים ב-Mood הנכון, או מבינים נורא את מה ששומעים. בין אם זה מקרה טרי, משקעי עבר או סתם תקופה מכילה כזו. אצלי הוא מאוד הובן. הבסיס והאווירה שלו הגיעו אלי בזמן מתאים. במיוחד עם הרבה משפטים מדויקים ועוד יותר במיוחד כשהוא מגיע משביל ההשפעות של אמילו האריס המוקדמת, עם קצת ג’ני לואיס שנפגשים בפינת River של ג’וני מיטשל.



אלבומי השנה 2018

סיכום שנה – הקדמה:

וואי, איזו שנה זו היתה. אני חושב שאחת מהשנים הכי מאתגרות שהיו לי. עם המון למידה עצמית, מכשולים שעברתי, הצלחות, כיף, התמודדויות עם מלא דברים חדשים, ניסיון שצברתי, כלים שאספתי ומלא אנשים מעניינים ומדהימים על הדרך. זו היתה שנה די מטורפת שכללה גם כישלונות חשובים שלמדתי מהם והישגים אישיים משמעותיים. אחד מהם למשל היה להתחיל לשדר ברדיו הקצה. משהו שמאוד מתקשר לסיכום ולפוסט הזה, כי בין כל הדברים שציינתי, מוזיקה כרגיל ליוותה אותי בכל פניה, דרך ותקופה במהלך 2018.

זו כבר הפעם התשיעית ברציפות שאני מסכם שנה מוזיקלית בבלוג שלי וגם חולק את האהבות שלי פה במהלך כל השנה. כמו תמיד, היה קשה לצמצם ולחשוב ולדעת מי ייכנסו ל-50 הגדולים שלי. וכרגיל אני גם שמח נורא להציג ולכתוב על כל האמנים והאלבומים שיגיעו עוד רגע. עם כל הטקסטים האישיים עליהם, הסיבה שהם כאן, המידע והלינקים הרבים לשירים מייצגים. הדירוג אצלי תמיד משתנה, אבל נכון לזמן כתיבת שורות אלו, ככה הוא יצא מתוכי וככה הוא מוגש.

לפני שזה מתחיל אני רוצה להגיד תודה. לכל מי שקורא\ת אותי פה בבלוג או בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית. לא משנה אם ותיקים או ותיקות וזוכרים מה היה פה ב-2010, או אם גיליתן את הבלוג לא מזמן, או נגיד, רק היום. אותו דבר עם תכנית הרדיו. תודה על הקריאה, ההאזנה, שיתופים, פידבקים, המלצות או תגובות. הדברים האלה נותנים תמיד יותר כוח וכיף להמשיך להשקיע ב-Passion הזה שלי.