פלייליסט: סטיב ארל בן 70

סטיב ארל הענק בן 70. התחיל רשמית את קריירת הסולו שלו באמצע שנות השמונים, אבל כבר עשור לפני כן השתתף באלבום הבכורה של גיא קלארק וניגן עם הרבה אחרים. טאונס ואן זאנט היה בשבילו מה שוודי גאת’רי היה בשביל דילן. ארל, טאונס וקלארק גם שיתפו פעולה וארל מופיע איתם בקטנה בסרט Heartworn Highways על ה-Outlaw Country.

סטיב ארל

ארל היחיד שנשאר כיום בחיים מתוך השלושה ובארבעים השנים האחרונות, מאז יציאת אלבום הבכורה Guitar Town, הוא לא עוצר לרגע. עם דיסקוגרפיה ענקית ומשובחת, אלבומי מחווה לחברים שאינם, הופעות וקול גדול וחשוב בסצינה ומעבר לה.

פלייליסט: סטיבן סטילס בן 80

סטיבן סטילס בן 80 היום. היוצר והגיטריסט הרגיש וגם מחוספס. זה שבגיל 21 יצא לדרך עם באפלו ספרינגפילד, ניגן ב-Super Sessions עם קופר ובלומפילד, חבר CSN/Y לאורך השנים, עם הירידות והעליות של החברים, קריירת הסולו, Manassas שלו, שיתופי הפעולה (והיחסים הקמים ונופלים) עם ניל יאנג ועוד.

סטיבן סטילס

לכבוד יום ההולדת העגול הכנתי פלייליסט סוקר קריירה, עם 40 שירים חביבים עליי שהוא גם כתב. סידרתי אותם איך שרציתי, עם האווירה ושינויים, אבל אפשר גם להאזין בשאפל. מוזמנות/ים להאזין. ומזל טוב לסטיבן 🎸

אהבתם? שתפו את זה:

הקאברים של השנה 2023

אני עוד אכתוב יותר בהרחבה על המצב והמחשבות שהיו לי על הסיכומים השנה. זה יקרה בפוסט המרכזי. אבל כמו כל שנה מאז 2010, החלטתי להמשיך במסורת ולחלוק את כל המוזיקה שאהבתי ב-2023, בניסיון לספק איזו נחמה או בריחה למי שצריכים/ות. אז כתבתי על 100 אייטמים שיגיעו בארבעה פוסטים, כשהאחרון הוא המרכזי והגדול ביותר, עם 50 אלבומי השנה שלי.

אבל מתחילים היום עם 20 הקאברים של השנה. ללא דירוג פה, אלא רשימה אלפביתית, עם מעט טקסט, קישורים לכולם ובסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם להאזנה (חוץ מהקאברים של מארק פורד ומריסה נדלר שלא בספוטיפיי, אז הוחלפו שם עם לידיה לאבלס עושה ריילו קיילי וקורט וייל עושה וילקו). שנתחיל בעונת הסיכומים? יאללה.



אלבומי השנה 2022

סיכום שנה, הקדמה:

ההוצאות המיוחדות של השנה 2022

במסגרת 100 אייטמים של 2022 בסיכומי השנה של הבלוג, אנחנו מגיעים לחלק השלישי מתוך ארבעה. אחרי הופעות השנה והקאברים של השנה, הגיע הזמן לפוסט ההוצאות המיוחדות של השנה. בחרתי 20 כאלו שמאגדות כרגיל הוצאות ארכיון, Box Sets, אלבומי לייב, EP’s, הוצאות מורחבות/מחודשות, אלבומי מחווה ועוד. הכל כמו תמיד עם טקסטים, לינקים ובסוף פלייליסט שמאגד נציגים מכולם + עוד כמה דברים טובים של השנה שלא יצאו במסגרת של אלבום.



The Band of Heathens – Remote Transmissions, Vol. 1


הקאברים של השנה 2022

אחרי פתיחת עונת הסיכומים של הרמוניה דרומית עם פוסט הופעות השנה שלי, אני מגיע לחלק השני עם הקאברים של השנה. בחרתי 20 קאברים שאהבתי ויצאו במהלך 2022, עם לינקים לשירים, משפט-שניים עליהם ובסוף גם פלייליסט עם כולם + עוד כמה שלא נכנסו לפה.


Angel Olsen – Something On Your Mind
הקאבר של אנג’ל אולסן לקארן דלטון שוחרר במסגרת חגיגות ה-50 לאלבום השני של דלטון, שקיבל השנה הוצאה מורחבת. שיר שמתאים נורא לאולסן לבצע, וגם מוסיף עוד חיבור שלה עם המוזיקה של דלטון, אחרי שהקריאה מהמכתבים שלה בסרט הדוקומנטרי המצוין על דלטון שיצא בשנה שעברה.


אלכס צ’ילטון: 70 שנה להולדתו – סיקור קריירה והמלצות

היום לפני 70 שנה נולד אלכס צ’ילטון. המייסד והכותב הראשי של Big Star, סולן ומוזיקאי בחסד ואדם מעניין ומתוסבך, גם עם קריירת סולו מגוונת וטובה. לכבוד הציון אני שמח לשתף פעולה עם חברי אורי דביר, מי שמתפעל את הבלוג Ten To Butter Blood Voodoo וגם עורך סטים נפלאים ברדיו הקצה מדי יום ראשון בערב. האהבה המוזיקלית המשותפת אולי הכי גדולה שלי ושל אורי היא Big Star ואלכס צ’ילטון בפרט. נורא רציתי שנעשה משהו יחד ליום הזה והנה זה קורה בפוסט הנוכחי.

אורי ואני בחרנו לכתוב על עשרה אלבומים מהקריירה של צ’ילטון. כאלו שלדעתנו הם מוצרי חובה שקשורים אליו וליצירה שלו, או שיש בהם עניין ומשיכה וההוצאות הכי מומלצות שלנו. כאלו שמופנות גם לחובבי צ’ילטון שאולי לא התעמקו מספיק בתוך הדיסקוגרפיה שלו, ובאותו הזמן משמשות גם אולי כמבוא ודלת פתיחה להיכרות איתו ועם המוזיקה שלו לאורך השנים. בסוף הפוסט גם הכנו פלייליסט מגניב עם 30 שירים וקצת מעל שעה וחצי של סיקור קריירה, עם המון שירים ספציפיים אהובים עלינו.



הקאברים של השנה 2020

עונת הסיכומים לשנת 2020 בהרמוניה דרומית יוצאת לדרך. את השנה המשוגעת הזו אני הולך לנעול עם הסיכומים הכי גדולים עד כה של הבלוג. זה קורה הפעם בשלוש פעימות שהולכות ומתעצמות:

  • המתאבנים בצורת הקאברים של השנה. מנת הפתיחה לעורר את התיאבון שמגיעה עכשיו ואגיע אליה עוד רגע.
  • המנה הראשונה בצורת הפוסט המסורתי המקדים בבלוג של ההוצאות המיוחדות של השנה, שיגיע לכאן בשבוע הבא והולך להיות הגדול ביותר עד כה.
  • המנה העיקרית שהיא כמובן פוסט אלבומי השנה של הבלוג, שיגיע עוד שבועיים והולך להיות הגדול ביותר גם כן מכל 11 השנים של סיכומי השנה שלי.

ספיישל 40 שנה ל-Slow Train Coming

לקראת סוף סיבוב ההופעות של 1978 בוב דילן התקרב בגדול לנצרות, גילה צד חדש בתוכו והחל לכתוב שירים המושפעים משם, מאמונה ומעולם הגוספל. הוא לא היה בתקופה טובה כ”כ בקריירה כששנת 78′ הסתיימה. הטור דאז לא זכה לשבחים, כמו גם האלבום האחרון שהוציא, Street Legal, והסרט שלו, Renaldo and Clara ששוחרר באותו הזמן. אבל הכל השתנה מספר חודשים אחר כך, בסוף חודש אפריל של 1979, כשדילן הגיע ל-Muscle Shoals, אלבמה, המקום הכי ראוי כדי להקליט את כל השירים החדשים הללו ששלחו עוד כדור מסובב לעבר המאזינים והמעריצים.

החודש לפני: 50 שנה ל-The Gilded Palace of Sin

באמצע שנת 1968, אחרי כל סאגת Sweetheart of the Rodeo, אלבום שהיתה לו עליו השפעה עצומה, גראם פרסונס עזב את ה-Byrds. אחרי שבילה עם הרולינג סטונס באנגליה (ופיתח קשר חם עם קית’ ריצ’רדס שנחזור אליו אחר כך) פרסונס חזר לארה”ב לתחנה הבאה שלו בקריירה. זו שתיקח אותו הכי גבוה שאפשר ואיתה הוא ימצא את הסאונד המושלם ששאף אליו. הוא לקח איתו מה-Byrds את כריס הילמן והם הקימו יחד את The Flying Burrito Brothers.