ספיישל 50 שנה ל-GP של גראם פרסונס

אחרי האלבום האחד עם ה-Byrds ושני האלבומים הראשונים עם ה-Flying Burrito Brothers, גראם פרסונס רצה לשחרר אלבום סולו. לאחר שבילה עם הסטונס בהקלטות של Exile On Main Streets וגם שם בסוף היה לא רצוי בסביבה בגלל ההשפעה הרעילה שלו על החברים, הוא פגש באנגליה את ריק גרץ’ (Blind Faith) ומצא איתו חיבור חדש.

גרץ’ הסכים להפיק לפרסונס את אלבום הסולו המדובר, ויחד עם הנגנים של אלביס והתגלית החדשה והחיבור המופלא עם אמילו האריס, פרסונס שחרר בינואר 1973 את GP. אלבום הסולו הראשון שלו בקריירה, שיחד עם Sweetheart of the Rodeo ו-The Gilded Palace of Sin, הוא עוד אלבום גדול וקסום בקריירה הקצרה שלו וגם עוד אחד מאלבומי הקאנטרי-רוק הגדולים שיצאו בכלל.

האלבום הזה התברר גם כאחרון שפרסונס שחרר לעולם בעודו בחיים, כי שמונה חודשים לאחר ש-GP יצא לעולם, פרסונס מצא את מותו המוקדם כשהוא בן 26 בלבד.

לכבוד ציון יובל שנים לאלבום הזה של פרסונס, הגעתי לאולפן הקצה כדי להקדיש ספיישל של שעתיים ל-GP, השירים שלו והשנה האחרונה בחייו של גראם פרסונס. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה למטה:

פלייליסט:







גראם פרסונס למתקדמים

גראם פרסונס הקליט בקריירה ובחייו הקצרים כמה וכמה אלבומים מלאים בפנינים. ביניהם כמובן ההוצאות המוכרות שלו עם ה-Byrds, ה-Flying Burrito Brothers ושני אלבומי הסולו. אבל יש עוד הקלטות מעניינות מוכרות פחות, שהרבה מהן שוחררו לאחר מותו. בפוסט הזה אני אגיש 10 הוצאות ומקומות שכדאי להגיע אליהם שקשורים לפרסונס, במיוחד למי שכבר מכיר את האלבומים בדיסקוגרפיה הרגילה ומעוניין להתעמק קצת יותר.


 

Another Side of This Life: The Lost Recordings of Gram Parsons
5076-parsons

אחת ההוצאות הכי מעניינות מבחינתי שיצאו לפרסונס. הקלטות מוקדמות שלו מ-1965\1966 ששוחררו רשמית בשנת 2000. רק הוא וגיטרה אקוסטית בסגנון יותר פולקי, לפני שהתחיל להימשך לקאנטרי-רוק המוכר שבנה. פרסונס היה בן 18 עד 20 בלבד כשהקליט את השירים פה. כוללים קאברים שלו בין השאר לטים הרדין ושניים של פרד ניל, פלוס חמישה שירים מקוריים, מהמוקדמים ביותר שהוא כתב. ביניהם November Nights היפהפה ו-Brass Buttons ששוחרר גם באלבום פוסט-המוות השני שלו, Grievous Angel. שיר מקורי בולט נוסף הוא Zah’s Blues, שגם מכיל ליריקה מרגשת ונהדרת , כזו שאולי קצת הקדימה את זמנה ודי מדהים שיצאה מאמן בגיל העשרה.

November Nights

Another Side of This Life 

Zah’s Blues 


 

 

The International Submarine Band – Safe At Home
Front Cover copy

החודש לפני: GP

ינואר 1973. הזמן בו משוחרר אלבום הסולו הראשון של הבן-אדם שלימד אותי מה זה “קאנטרי-רוק”.

בסוף שנת 73′ גראם פרסונס כבר לא היה איתנו, אבל הוא פתח את אותה שנה עם האלבום “GP”. הוצאה שהגיעה אחרי עבודות ואלבומים משובחים וטובים בשנים שלפניה עם ה-International Submarine Band, האלבום Sweetheart of the Rodeo של ה-Byrds לו היה שותף (והשפיע רבות על הסאונד שלו) ושני האלבומים עם ה-Flying Burrito Brothers. אבל רק בשנה שתהפוך לאחרונה בחייו הוא התיישב להקליט אלבומי סולו עם השם שלו לבד שמתנוסס על העטיפה, כמו ראשי התיבות שחתומות על אותו אלבום סולו הראשון.

פרסונס הגיע להקלטות של “GP” עם כל הניסיון מהנהגת ההרכבים הקודמים, כשהכישרון שלו נמצא בשיאו. אחד הדברים שתמיד הכי אהבתי אצלו הוא השילוב הזה בין שירי קאנטרי-רוק תזזיתיים לאלו הנוגים והשקטים שחודרים לך עמוק ללב. האלבום הזה הוא דוגמת מופת לכך. אני עדיין די זוכר את השמיעה והחשיפה הראשונה שלי לאלבום הזה, שהיה הפתח בשבילי לעולם של גראם פרסונס. עולם שאני אחר כך אכנס לתוכו בסקרנות רבה ועניין ואשאב כל דבר בו שאוכל להניח עליו את ידי. “GP” הוא האלבום שהביא אותי לאלבומים של ה-Flying Burrito Brothers והאחרים שציינתי פה בהתחלה שפרסונס היה שותף להם. לאלבום הסולו השני Grievous Angel. להקלטות המוקדמות ונדירות יותר של פרסונס. להופעות שלו, לפרק והקשר עם הרולינג סטונס, ולספרים, סרטים וכל פיסת מידע שקשורה לקריירה הקצרה שלו.