ספיישל ג’וני קאש: American Recordings Series

בתחילת שנות התשעים ג’וני קאש היה לגמרי מחוץ לזרקורים. התקשורת ועולם המוזיקה כמעט ומחקו אותו לגמרי. בגילו המתקדם, עם בעיות בריאותיות ואחרי עוד התמכרויות וגמילה, הוא נחשב כוכב מזדקן שכבר איבד מהתהילה שלו. ואז ב-1993 הגיע המפיק ריק רובין והציע לו לשתף פעולה.

התוצאה היתה האלבום American Recordings המפתיע ששוחרר ב-1994, היה הצלחה מסחררת ונתן לג’וני קאש חיים חדשים בגיל 61.

האלבום הזה הוביל לסדרה של אלבומי המשך מדהימים לא פחות במה שמכונה ה-American Recordings Series של קאש עם ריק רובין. שלושה חלקים נוספים יצאו עד מותו של קאש ב-2003 ואחריהם גם Box Set מיוחדת ועוד שני חלקי פוסט-מוות בסדרה, כשהאחרון והסופי יצא השבוע לפני עשור, ב-2010.

ספיישל Shake Your Money Maker

החודש לפני 30 שנה, חמישה בחורים צעירים מלהקה שהוקמה באטלנטה, ג’ורג’יה, שחררו אלבום בכורה. עשור וקצת אחר כך הם ישנו את החיים של בחור צעיר מישראל שטייל איתם לגן-עדן ובחזרה. פיזית בדרכים ולבד עם המוזיקה.

להיות מעריץ אדוק של המוזיקה של The Black Crowes היה כמו להיות קשור על רכבת הרים מרגשת, מלהיבה ומטורפת של עליות ומורדות. היו תקופות מסוימות שהחבר’ה האלה על הבמה היו הלהקה הכי טובה בעולם. בפעמים אחרות זה גם לפעמים היה עצוב וכואב. כי הקרואוז, בליין-אפים השונים שלהם, תמיד עשו מה שבא להם מבלי להסתכל לצדדים או “לספק” אנשים מסוימים או קהל מסוים. לטוב ולרע. עם כל החופש וההפתעות על הבמה ומחוצה לה. אבל לרוב זה פשוט היה לי מסע מוזיקלי מדהים.

ספיישל Morrison Hotel + Live At Leeds

ב-9 בפברואר 1970 שוחרר Morrison Hotel, האלבום החמישי של The Doors, זה שהחזיר אותם לסאונד הבלוז הפסכידלי היותר בסיסי ומעולה של הלהקה. זה קרה אחרי הסאונד היותר ניסיוני וג’אזי של קודמו, The Soft Parade ושנת 1969 שהיתה לא קלה ללהקה וראתה את ג’ים מוריסון מסתבך ונכנע יותר ויותר לאלכוהול. מוריסון הוטל מבחינתי החזיר את ה-Doors לאיזה שיא מוזיקלי חדש וגם תמיד היה האלבום האהוב עלי שלהם.

אלבומי העשור: חלק 4

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



40.
Courtney Barnett – Tell Me How You Really Feel
(2018)

שני אלבומי הסולו של קורטני הצליחו להיכנס לסיכום הזה. מסתבר שאני עדיין מאוד אוהב את שניהם. מי שנמצא במיקום גבוה יותר הוא השני שבהם והנציג פה. מההתחלה היה לי איתו חיבור גדול יותר. שלושה שבועות בלבד אחרי שהאלבום שוחרר, ראיתי את קורטני גם בהופעה. כזו שהיתה מתוכננת הרבה לפני, אז לא ממש ציפיתי לראות את השירים החדשים כאן שעדיין לא הכרתי. אבל כל זה השתנה כש-Tell Me How You Really Feel יצא ונכנס לראשונה לאוזניים שלי. הוא גם היה פסקול מעולה שבילה איתי שבוע קייצי באנגליה בזמנו.








אלבומי חודש ינואר

תחילת השנה הזו מתמלאת בהמון מוזיקה טובה. זה ילך ויגבר בחודשים הקרובים עם מלא אלבומים שאני מצפה להם. בינתיים תחילת 2020 הביאה איתה כמה דברים נהדרים. הנה שלושה אלבומים שאהבתי במיוחד בינואר, פלוס שני EP’s חדשים גם כן.



Bonny Light Horseman – Bonny Light Horseman



אלבומי העשור: חלק 3

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



60.
Sarah Jarosz – Undercurrent
(2016)

שרה ג’ארוז החלה את הקריירה שלה מאוד מוקדם. חודש אחרי יום הולדתה ה-18 כבר שחררה את אלבום הבכורה שלה. זה היה ב-2009. אחריו היא הוציאה עוד שלושה אלבומים נהדרים בעשור החולף, כשהאחרון מביניהם, Undercurrent, הוא גם לדעתי הטוב ביותר שלה. הנשמה המוזיקלית של ג’ארוז היא כזו ששואבת השפעות מהדרום וגריניץ’ ווילאג’ של הסיקסטיז גם יחד. האלבום הזה מייצג אותה הכי טוב וכולל קצת מעל חצי שעה עם השפעות הבלו-גראס והפולק והצלילים המינימליסטיים הללו שנשמעים גדולים יותר כשהם יוצאים מהקול שלה.








ספיישל Drive-By Truckers

לכבוד יציאת The Unraveling, אלבומם ה-12 של ה-Drive-By Truckers בסוף החודש הנוכחי, הקדשתי להם ספיישל 3 שעות סוקר קריירה. הטראקרס אחת הלהקות הכי אהובות וקרובות אלי בעשור וחצי האחרון. בספיישל ייצגתי את כל האלבומים של הלהקה, שידרתי שירים אהובים וסיפרתי סיפורים על המוזיקה שלהם ועל חוויות אישיות שעברתי איתם בין השנים.

אפשר להאזין לספיישל באתר הקצה (ובאפליקציה של הקצה) וכמו כן בדף המיקסקלאוד שלי וממש כאן:

פלייליסט:



אלבומי העשור: חלק 2

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 1 (הקדמה + מקומות 100-81)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)



80.
Jenny Lewis – On The Line
(2019)

ג’ני שחררה שני אלבומי סולו בעשור הזה והאמת שזה משהו שאני מעריך אצלה, כי כל הוצאת סולו שהיא מוציאה לחלוטין שונה באיזה משהו וגם מייצגת תקופה מאוד ברורה בחיים שלה. במיקום הנוכחי זה האלבום המאוחר יותר והטרי מאוד שהיא הוציאה בשנה שעברה. אם האלבום שקדם לו, The Voyager, הושפע מהמוות של אביה, הרהורים על יחסים ועל העבר, אז On The Line של 2019 הושפע מהמוות של אמה, סיום יחסים של מעל עשור עם ג’ונתן רייס וחיפושים של ההווה.










אלבומי העשור: חלק 1

לחלקים הנוספים של סיכום העשור:

חלק 2 (מקומות 80-61)
חלק 3 (מקומות 60-41)
חלק 4 (מקומות 40-21)
חלק 5 (פלייליסט + מקומות 20-1)




הופעות השנה 2019

זו היתה שנה גדושה של הופעות אצלי. כרגיל, עם גיחות ספציפיות ומטרות מוזיקליות שכיוונתי אליהן וטסתי במיוחד בשבילן. כמו תמיד, היו המון בבית השני שלי בלונדון, גם חלק בברלין ועוד חוויות ברחבי ארה”ב. אין לי הופעת שנה מובהקת מעל כולן וגם אין דירוג הפעם, אבל בחרתי את 20 ההופעות שעשו לי את השנה הזו להרבה הרבה יותר טובה. הופעות שסחפו, הביאו ערך מוסף עוד מעבר למוזיקה או פשוט עשו לי המון טוב על הלב.

כתבתי בזמן אמת על כל ההופעות הללו בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית, אז חזרתי לטקסטים, הסתכלתי אחורה, ערכתי, שיניתי ואני מגיש פה מחדש את המילים על החוויות. אז מוזמנים ומוזמנות לקרוא עליהן כאן ולהיכנס אולי ככה קצת לרגעים אישיים שחוויתי ואולי לגלות משהו על הדרך, להתחבר, להבין או סתם לראות מה עוללתי השנה מעבר לים.