השנה הזו ממשיכה להכות. אוגוסט לא היה חודש קל אצלי. והוא הפך לדי עצוב לקראת סופו, כשהגיעה הידיעה על המוות של ג’סטין טאונס ארל, שהיה מיקירי הבלוג שלי בעשור החולף. אבל כמו תמיד, לפחות היו מלא אלבומים חדשים לצפות להם ולשמוע. כאלו שקצת סחפו אותי והרחיקו אותי ממחשבות והרגשות כאלו ואחרות. אז הנה הבולטים מהם שהצליחו לצנן קצת את החום היוקד והקשיים שבין לבין.
Kathleen Edwards – Total Freedom
הידיעה על המוות של ג’סטין טאונס ארל הכניסה אותי לשוק טוטאלי. היה לי קשה לעכל. ג’סטין היה מיקירי הבלוג הזה לאורך כל שנות קיומו. מאז שכתבתי על האלבום Harlem River Blues בסיכום של 2010 ולאורך כל העשור החולף. לא פחות משישה אלבומים הוא שחרר בתקופה הזו ועל כולם כתבתי והמלצתי ודחפתי. ג’סטין היה כישרון מדהים שהלך מהעולם הזה בגיל 38 בלבד.
אנחנו חולקים אותו שנתון, זה של 82′, וכל כך מוזר שהוא נפטר בגיל הזה. צעיר ועם המון עוד לפניו. ג’סטין נאבק עוד בגיל העשרה בהתמכרויות ושדים וצלקות שהקיפו אותו. הוא אמר פעם שמבחינתו זה היה לחיות עם הסמים ברחוב או לצאת לדרכים לנגן מוזיקה. הוא בחר באופציה השניה שבעיקרון הצילה אותו. עד השנה הארורה הנוכחית, זו שהשאירה אותו בבית, לקחה לו את הדרכים וגם כנראה את האנשים, הקהל והדברים שהחזיקו אותו. הוא נפל שוב לעוד תהום והשדים של העבר ניצחו הפעם.
אחרי הפוסט האישי והחלק הראשון של הספיישל ברדיו (השני ביום ראשון הקרוב) לכבוד 20 שנה לכמעט מפורסמים, ממשיכים בחגיגות עם הצצה לאוסף אצלי בבית. לא הרבה אחרי הצפייה הראשונה לפני שני עשורים, כמעט מפורסמים הפך לסרט האהוב עלי. עם האובססיה והעומק והאהבה לסרט, גם התחלתי לרכוש כל מיני פרטי אספנות ו-Memorabilia. כולם נשמרו אצלי עד היום. אז הנה הפירוט של אוסף כמעט מפורסמים הפרטי שלי, עם המוצרים השונים והתוספות הפיזיות הללו לסרט עצמו.
המוזיקה:
(פסי הקול הרשמיים של Almost Famous ו-Untitled + השירים והאלבום של Stillwater)
Almost Famous Official Soundtrack – CD Edition
במסגרת חגיגות 20 השנה לסרט האהוב עלי ואחרי הפוסט האישי שפתחתי איתו, מגיע ספיישל ענקי ברדיו הקצה עם כל המוזיקה של הסרט, משולבת עם סיפורים, מידע, פרטי טריוויה, קטעים אישיים ועוד.
שלוש השעות של החלק הראשון שודרו וניתנות פה להאזנה חוזרת. ביום ראשון ה-23.8 ישודר החלק השני.
ספיישל המוזיקה והסיפורים של כמעט מפורסמים – חלק 1 (שודר ב-16.8):
רדיו הקצה
Mixcloud
ספיישל המוזיקה והסיפורים של כמעט מפורסמים – חלק 2 (שודר ב-23.8):
רדיו הקצה
Mixcloud
פלייליסט:
חלק 1:
אפשר להגיד שחודש יולי היה עמוס במיוחד עם הוצאות חדשות. אלבומים שציפיתי להם וגם כמה וכמה דברים שהגיעו בהפתעה או ללא התראה מוקדמת. הרבה מוזיקה חדשה להאזין לה. הנה 11 הוצאות שבלטו לי החודש, עם אלבומי אולפן וגם כמה הוצאות מיוחדות. בהמשך לסיקור אלבומי 2020 של הבלוג.
Courtney Marie Andrews – Old Flowers
חיכיתי נורא לרגע שבו אאזין לכל האלבום החדש של קורטני מארי אנדרוז. אלבום שאיכשהו כבר אהבתי עוד לפני ששוחרר. נשמע קצת מוזר, אבל פשוט ידעתי והרגשתי. כי כל סינגל שהיא שחררה מתוכו בחודשים האחרונים, חדר לי ישירות ללב. כתבתי על קורטני בבלוג לפני שנתיים כשהיא היתה אצלי בסיכום שנת 2018 עם האלבום May Your Kindness Remains. לא הרבה אחר כך, היא עברה פרידה מבן-הזוג והבאסיסט הצמוד שלה לאחר יחסים של כמעט עשור.
פיטר גרין עזב את העולם הזה בגיל 73. נפטר בשלווה בשנתו, אחרי שנים של אי-שלווה עם עצמו. לגרין היו מחלות נפשיות, איתן התמודד רבות מול העולם ומול עצמו. הוא גם היה אחד הגיטריסטים הגדולים שדרכו כאן. ממייסדי פליטווד מק ומי שהיה הכוח הגדול של הליין-אפ הראשוני של ההרכב. זה של סוף שנות השישים והבלוז-רוק המדהים שיצר. זה שבלט אצלי נורא בתקופות העמוקות הראשונות עם מוזיקה. גרין השפיע רבות על הטעם המוזיקלי שלי בתחילת הדרך.
במוצ”ש האחרון היה לי כבר ספיישל מוכן על Humble Pie שהייתי אמור לשדר בראשון בבוקר, אבל אז הגיעה פתאום הידיעה על מותו של גרין והכל השתנה. ישבתי בלילה ובחרתי שירים וביצועים ספציפיים שליוו אותי לא מעט בחיבור הראשוני עם מוזיקה. כפי שפיטר גרין ופליטווד המוקדמת שלו ידעו לעשות. הגעתי בבוקר לאולפן ודי ספונטנית סידרתי, שידרתי ונפרדתי. פרידה מאחד הגיטריסטים והמוזיקאים הגדולים שהיו כאן ומעמודי התווך של עולם הבלוז-רוק.
התמקדתי בספיישל רק בשירים שגרין כתב\יצר\חיבר, ללא קאברים. כאשר הרוב המוחלט של התכנית מגיע מהשנים הגדולות שלו ושל פליטווד, 1967 עד 1970. אלו שהשפיעו עלי כ”כ. אחרי שסיימתי לשדר את גרסת 24 הדקות האדירה של Rattlesnake Shake, ציינתי ברגש שאם היו אומרים לי לפני עשרים שנה, בחיבור שלי לבד עם המוזיקה הזו, שאני אשב בעוד שני עשורים בתכנית רדיו משלי ואשמיע את הדבר הזה, הייתי בטח צוחק. אבל זה קרה השבוע, וזה החזיר אותי אחורה לתקופה קצת יותר חשוכה ובודדה, כי פיטר גרין היה מהראשונים אצלי בחיבור האמיתי עם מוזיקה ופליטווד מק המוקדמת שלו היו שם בשבילי, עם ההתקדמות והטעמים המוזיקליים האישיים שלי.
בתחילת חודש יולי של 1990 שוחרר Seven Turns, מה שהיה בזמנו אלבום הקאמבק של ה-Allman Brothers. זה קרה תשע שנים אחרי שני האלבומים הכושלים שלהם בתחילת שנות השמונים שהובילו לפירוק של הלהקה ומה שהיה נראה כמו הסוף. כל זאת אחרי ההצלחה בשנות השבעים והחלל החשוך שהשאיר אחריו המוות של דוויין אולמן ובארי אוקלי.
הקאמבק הזה התחיל ב-1989 כשהם חזרו להופיע בשביל חגיגות ה-20 להרכב, שחררו את ה-Box Set של Dreams והציגו את הליין-אפ החדש של האולמנים, שכלל בתוכו לראשונה את הגיטריסט וורן היינס והבאסיסט אלן וודי. שיתוף הפעולה שלהם יחד עם דיקי בטס וגרג אולמן הזניק שוב את האולמנים לא רק להצלחה מסחרית וחזרה לתודעה, אלא גם לתקופה מאוד יצירתית. כזו שהחלה עם האלבום Seven Turns ואז המשיכה לאורך שנות התשעים עם שני אלבומי אולפן טובים נוספים, אלבומי הופעה והחיבור המוזיקלי החזק ביותר מבחינתי שלהם מאז המוות של דוויין.
לא ייאמן, אבל נעלנו חצי שנה של 2020. שישה חודשים לא קלים האמת, עם מלחמה במגיפה עולמית, ריחוק, בידוד, אבדות, געגועים להופעות ותקופה קצת משוגעת. הדבר שהחזיק אותי על הקרקע כל התקופה הזו זה מוזיקה חדשה, שממשיכה לצאת בכמויות. בסוף של הפוסט הזה אני גם אצרף הרבה ממנה בפלייליסט שהכנתי של סיכום חצי-שנתי עם כל מה שאהבתי במיוחד עד כה. אבל לפני כן, הנה האלבומים הטריים של חודש יוני שבלטו אצלי מאוד.
Sarah Jarosz – World On The Ground
באמצע חודש יוני של 1990 שוחרר אחד מאלבומי הבכורה האהובים עלי ביותר. בזמן שלהקות Hair-Metal ורוק כבד עדיין שלטו בסביבה משנות השמונים וממש בתחילת העלייה של ההרכבים החדשים בסצינה של סיאטל, הגיע הרכב קטן מאילינוי והביא סאונד ואלטרנטיבה חדשים. כאלו שקיבלו את השם שהפך לז’אנר שלם שאוהבים לקרוא לו אלט-קאנטרי.
לאלבום שהביא את זה קוראים ?? ?????????? ולהרכב שאחראי עליו קוראים ????? ??????. הטריו שהקימו ג’ף טווידי, ג’יי פרר ומייק היידורן. הם יצרו יחד סאונד שהיה אז פורץ דרך, כזה ששילב קאנטרי-רוק שורשי יחד עם פאנק-רוק וסאונד כבד יותר. הם לקחו בסיס שנשאב מהרכבים כמו ה-Flying Burrito Brothers וה-Byrds וחיברו אותו עם השפעות מלהקות כמו ה-Replacements או ה-Stooges.
לפני תשע שנים כתבתי מאמר על אלבום הפרידה הגנוז של יאנג. פרסמתי אותו בפורום אגדות רוק בתפוז בזמנו ולאחר מכן בשנת 2014 פרסמתי אותו שוב בפוסט מעודכן פה בבלוג תחת השם “הלב של האלבום שנשבר”. זה היה אחד החלקים והפוסטים\מאמרים המוקדמים ביותר של פרויקט יאנג. לאלבום הזה קוראים Homegrown ועכשיו הוא סוף סוף שוחרר רשמית, 45 שנים לאחר שהיה אמור לצאת. לפני שיאנג הכניס אותו לכספת הארכיון וגם לכספת הרגשית והאישית של עצמו.