היום לפני ארבעה עשורים שוחרר Hawks & Doves, אלבום שתמיד היה אצלי ברשימת הבלתי מוערכים בדיסקוגרפיה של ניל יאנג. זה אלבום שהוציא לדרך בזמנו את העשור הכי מוזר ומגוון בקריירה של יאנג, עם כל השינויים והניסיונות המוזיקליים לאורך שנות השמונים.
הוא עצמו עדיין שמר על יאנג הרגיש והפולקי של שנות השבעים. בזמן שהוא יצא ניל חתם כבר שנתיים רצופות מחוץ לבמה, מאז סיום הטור הגדול עם קרייזי הורס באוקטובר של 1978. חצי שנה לפני יציאתו של H&D שוחרר פס הקול של הסרט Where The Buffalo Roams עליו יאנג עבד ובהחלט היתה ציפיה לשמוע מה טומן אלבום האולפן הראשון שלו בעשור ההוא.
יאנג עשה ב-H&D דבר דומה למה שעשה באלבום American Stars N Bars, וזה להקדיש צד אחד של האלבום לשירים חדשים שהוקלטו בסשן אחיד, בעוד הצד השני כולל שירים משנים מוקדמות יותר שלא שוחררו עדיין ונשמרו אצל יאנג בכספת. זה קרה בצורה הפוכה פה, כשהצד הראשון מלא בשירים מוקדמים יותר והצד השני הוא החדשים. אך השילוב ביניהם היה מצוין.
חמשת השירים בצד השני הוקלטו כולם בהוליווד כשלושה חודשים לפני יציאת האלבום. זה קרה עם נגנים לא ממש מוכרים בעולם של יאנג, חוץ מבן קית’ שהיה חלק מהם גם כן. כל החמישה הללו נעים בתוך סאונד של קאנטרי-בלוגראס ואלטרנטיב-רוק’בילי (האחרון זה ז’אנר שאני המצאתי, אבל ככה תמיד חלק נשמע לי). תמיד ההרגשה עם השירים הללו בצד הזה היתה של ההמשך שיבוא. עם מה שיאנג יעשה מאוחר יותר באלבומים Everybody’s Rockin ו-Old Ways. משהו שמשלב ביניהם בסאונד, באופן חיובי. כמו Union Man ו-Stayin’ Power למשל.
לעומת זאת, ארבעת השירים המופלאים שמכיל הצד הראשון של H&D, לקוחים מהקלטות מוקדמות יותר. Little Wing ו-The Old Homestead מגיעים מהסשנים של Homegrown בדצמבר 74/ינואר 75. האלבום הגנוז דאז שהרבה משיריו התפזרו לאלבומים אחרים. Little Wing שוחרר רק השנה לראשונה בבית המקורי שלו. חברו The Old Homestead נשאר תמיד רק ב-H&D והוא גם אחד השירים הנהדרים וחבויים האלה של יאנג שאני נורא אוהב. קצת כמו Will To Love. לשניהם יש איזה קסם פשוט. שניהם גם די ארוכים.
שני השירים הנוספים בצד הראשון הם Lost In Space, שהוקלט בספטמבר 1977, כחלק מהסשנים שהניבו את Comes A Time. עוד שיר קטן-גדול של יאנג שצריך לקבל יותר אהדה מבחינתי. יאנג, כמו עם שירים נוספים פה באלבום, התעלם ממנו גם בהופעות וביצע אותו רק מספר פעמים שנים לאחר יציאת האלבום, בשנת 2009. ואיתו נועל את הצד נמצא Captain Kennedy שהוקלט במאליבו באוגוסט 76′ כחלק מהאלבום הגנוז Hitchhiker (ושוחרר בביתו המקורי רק לפני שלוש שנים).
בכלל, כל האלבום הזה קיבל התעלמות גדולה מיאנג על הבמה. רק שיר הנושא של Hawks & Doves בוצע ונוסה באופן בולט יותר על הבמה, כשניל ביצע אותו לא מעט באמצע שנות השמונים בטור הנהדר עם The International Harvesters. כל שאר השירים באלבום יחד בוצעו 20 ומשהו פעמים בלבד.
כיום ולמשך הרבה שנים, Hawks & Doves נשאר לי פנינה קטנה. לא מלוטשת. כזו שעדיין חבויה קצת בקרקעית, לא מדי עמוק, אבל גם לא באופן הכי גלוי. עם צד ראשון של שאריות מקסימות וצד שני של רצועות מעניינות שיקרצו קצת לקראת העתיד לבוא. שני צדדים שמשלימים אלבום קטן וחיובי שכיף לחזור אליו. במיוחד אחרי שזונחים אותו קצת בצד הדיסקוגרפיה ועוד יותר בשביל לחגוג לו יום הולדת 40.