בריאיון טרי לניו-יורק טיימס, סטיב ארל מספר על שיחת הטלפון האחרונה עם ג’סטין טאונס ארל, שהתרחשה ב-20 באוגוסט האחרון. הוא ידע שהוא במצב גרוע ואמר לבנו “אל תיתן לי לקבור אותך”. ג’סטין ענה “אני לא”. את השיחה סטיב סיים ב-“I love you” וג’סטין ענה “I love you too”. מספר שעות אחר כך ג’סטין נמצא מת בדירה שלו בנאשוויל.
הנפילה הכואבת של ג’סטין טאונס ארל, בגיל 38 בלבד, הכניסה אותי לשוק בקיץ האחרון והעציבה אותי נורא. מאז שכתבתי על האלבום Harlem River Blues של ג’סטין במקום השלישי בסיכום שנת 2010 שלי בבלוג, הוא לא עזב אותי לאורך כל העשור שבסופו נפרדנו ממנו. הוא היה מיקירי הבלוג של הרמוניה דרומית והמשכתי להקדיש לו טקסטים והשמעות על כל שיר ויצירה חדשה ונהדרת שהמשיך לשחרר.
ג’סטין היה אמור ממש היום לחגוג 39. יום ההולדת הראשון שלו בלעדיו. בסנכרון מכוון עם התאריך, שוחרר היום גם האלבום החדש של סטיב ארל. האלבום הראשון בדיסקוגרפיה של סטיב שהלוואי ולא הייתה לו סיבה להקליט.
ארכיון הקטגוריה: ביקורת אלבום
אלכס צ’ילטון: 70 שנה להולדתו – סיקור קריירה והמלצות
היום לפני 70 שנה נולד אלכס צ’ילטון. המייסד והכותב הראשי של Big Star, סולן ומוזיקאי בחסד ואדם מעניין ומתוסבך, גם עם קריירת סולו מגוונת וטובה. לכבוד הציון אני שמח לשתף פעולה עם חברי אורי דביר, מי שמתפעל את הבלוג Ten To Butter Blood Voodoo וגם עורך סטים נפלאים ברדיו הקצה מדי יום ראשון בערב. האהבה המוזיקלית המשותפת אולי הכי גדולה שלי ושל אורי היא Big Star ואלכס צ’ילטון בפרט. נורא רציתי שנעשה משהו יחד ליום הזה והנה זה קורה בפוסט הנוכחי.
אורי ואני בחרנו לכתוב על עשרה אלבומים מהקריירה של צ’ילטון. כאלו שלדעתנו הם מוצרי חובה שקשורים אליו וליצירה שלו, או שיש בהם עניין ומשיכה וההוצאות הכי מומלצות שלנו. כאלו שמופנות גם לחובבי צ’ילטון שאולי לא התעמקו מספיק בתוך הדיסקוגרפיה שלו, ובאותו הזמן משמשות גם אולי כמבוא ודלת פתיחה להיכרות איתו ועם המוזיקה שלו לאורך השנים. בסוף הפוסט גם הכנו פלייליסט מגניב עם 30 שירים וקצת מעל שעה וחצי של סיקור קריירה, עם המון שירים ספציפיים אהובים עלינו.
ההוצאות המיוחדות של השנה 2020
שנת 2020 הייתה כ”כ משוגעת במישור העולמי + האישי, שזה השפיע המון על הרבה מוזיקה ששוחררה וגם לחיבור וההישענות עליה. בלי סיבובי הופעות או תכנונים שבוטלו, הרבה אמנים ניצלו את הזמן כדי לשחרר דברים שישבו אצלם בכספת, או הקליט ושחררו ספונטנית דברים חדשים. יצאו השנה המוני הוצאות כאלו. למעשה הכרזתי על 2020 כשנת הארכיון הגדולה ביותר אי-פעם, לפחות בשבילי. עם כל מיני הוצאות כאלו שציפיתי להן שנים, יחד עם ים של דברים אחרים שאני מחשיב “מיוחדים” ונמצאים פה בפוסט המסורתי, זה שמקדים את הפוסט המרכזי של אלבומי השנה.
גם הפוסט הנוכחי וגם המרכזי שיגיע הם הגדולים ביותר בתולדות הסיכומים שלי בבלוג, שהתחילו בשנת 2010. כאן איגדתי לא פחות מ-30 הוצאות מיוחדות שאהבתי במיוחד השנה, או עשו לי טוב והיה לי איתן חיבור אישי כלשהו. כרגיל עם Box Sets, הוצאות ארכיון, EP’s, אלבומי הופעה, הוצאות בנדקמפ, מהדורות מיוחדות/מחודשות/מורחבות של אלבומים ועוד הפתעות. בסוף הפוסט יש גם פלייליסט ספוטיפיי שמאגד נציגים מכולן + עוד כמה שירים בודדים שלא נמצאים פה.
רגע לפני, תזכורת שבשבוע שעבר פתחתי את סיכומי 2020 עם המתאבנים בצורת פלייליסט 30 הקאברים של השנה שלי, וכמובן חזרו לפה בשבוע הבא כשתגיע המנה העיקרית של אלבומי השנה שלי. אבל עכשיו אנחנו עם המנה הראשונה והגדושה של ההוצאות המיוחדות. להבדיל מהפוסט המרכזי, פה אין דירוג וההוצאות מסודרות לפי שם האמנים A – Z. יאללה, קריאה והאזנה נעימים.
אלבומי חודש אוגוסט
השנה הזו ממשיכה להכות. אוגוסט לא היה חודש קל אצלי. והוא הפך לדי עצוב לקראת סופו, כשהגיעה הידיעה על המוות של ג’סטין טאונס ארל, שהיה מיקירי הבלוג שלי בעשור החולף. אבל כמו תמיד, לפחות היו מלא אלבומים חדשים לצפות להם ולשמוע. כאלו שקצת סחפו אותי והרחיקו אותי ממחשבות והרגשות כאלו ואחרות. אז הנה הבולטים מהם שהצליחו לצנן קצת את החום היוקד והקשיים שבין לבין.
Kathleen Edwards – Total Freedom
אלבומי חודש יולי
אפשר להגיד שחודש יולי היה עמוס במיוחד עם הוצאות חדשות. אלבומים שציפיתי להם וגם כמה וכמה דברים שהגיעו בהפתעה או ללא התראה מוקדמת. הרבה מוזיקה חדשה להאזין לה. הנה 11 הוצאות שבלטו לי החודש, עם אלבומי אולפן וגם כמה הוצאות מיוחדות. בהמשך לסיקור אלבומי 2020 של הבלוג.
Courtney Marie Andrews – Old Flowers
חיכיתי נורא לרגע שבו אאזין לכל האלבום החדש של קורטני מארי אנדרוז. אלבום שאיכשהו כבר אהבתי עוד לפני ששוחרר. נשמע קצת מוזר, אבל פשוט ידעתי והרגשתי. כי כל סינגל שהיא שחררה מתוכו בחודשים האחרונים, חדר לי ישירות ללב. כתבתי על קורטני בבלוג לפני שנתיים כשהיא היתה אצלי בסיכום שנת 2018 עם האלבום May Your Kindness Remains. לא הרבה אחר כך, היא עברה פרידה מבן-הזוג והבאסיסט הצמוד שלה לאחר יחסים של כמעט עשור.
אלבומי חודש יוני + סיכום חצי שנתי
לא ייאמן, אבל נעלנו חצי שנה של 2020. שישה חודשים לא קלים האמת, עם מלחמה במגיפה עולמית, ריחוק, בידוד, אבדות, געגועים להופעות ותקופה קצת משוגעת. הדבר שהחזיק אותי על הקרקע כל התקופה הזו זה מוזיקה חדשה, שממשיכה לצאת בכמויות. בסוף של הפוסט הזה אני גם אצרף הרבה ממנה בפלייליסט שהכנתי של סיכום חצי-שנתי עם כל מה שאהבתי במיוחד עד כה. אבל לפני כן, הנה האלבומים הטריים של חודש יוני שבלטו אצלי מאוד.
Sarah Jarosz – World On The Ground
האלבום שנשבר ונבנה מחדש
לפני תשע שנים כתבתי מאמר על אלבום הפרידה הגנוז של יאנג. פרסמתי אותו בפורום אגדות רוק בתפוז בזמנו ולאחר מכן בשנת 2014 פרסמתי אותו שוב בפוסט מעודכן פה בבלוג תחת השם “הלב של האלבום שנשבר”. זה היה אחד החלקים והפוסטים\מאמרים המוקדמים ביותר של פרויקט יאנג. לאלבום הזה קוראים Homegrown ועכשיו הוא סוף סוף שוחרר רשמית, 45 שנים לאחר שהיה אמור לצאת. לפני שיאנג הכניס אותו לכספת הארכיון וגם לכספת הרגשית והאישית של עצמו.
אלבומי חודש מאי
די משוגע מה שהולך בעולם כרגע. הקורונה עדיין פה, הרבה מקומות עדיין משותקים ואלימות ומלחמות גזע מתפוצצות מעבר לים וגם לידינו. בתוך כל הטירוף והתסכול הזה, לפחות יש מוזיקה חדשה שממשיכה לצאת ולשמור על שפיות מסוימת. הנה קצת ממנה עם הנבחרים שלי לחודש מאי שבלטו אצלי יותר מאחרים באוזניים.
Steve Earle & The Dukes – Ghosts of West Virginia
אלבומי חודש אפריל
עוד חודש מוזר עבר על העולם. עוד הרבה זמן שהייתי תקוע בבית. בתקופה הזו שאין הופעות ואין טיסות ואין אירועים עם קהל, לפחות המון מוזיקה חדשה ממשיכה כן לצאת החוצה. ויש הרבה דברים טובים לשמוע. כרגיל, ממשיך לסקר הוצאות חדשות עם אלבומי חודש אפריל שבלטו אצלי במיוחד.
Pokey LaFarge – Rock Bottom Rhapsody
לא זהב ולא כסף
במהלך שנות התשעים ניל יאנג רכב בטירוף על גל ההצלחה המחודשת שלו. בעיקר עם הסוסים של קרייזי הורס וכל האלבומים וההופעות שלהם יחד לאורך העשור ההוא. גם Harvest Moon הזניק את ניל גבוה והוא עמד לסיים את העשור הכי מוצלח ופורה בקריירה שלו מלבד שנות השבעים. על סף סיום של אותו עשור והמאה הקודמת, הוא החליט לשבת רגע בשקט ולאגד שירים לאלבום מופשט וקטן. זה קרה במהלך 1999, באותה שנה בה יצא Looking Forward, אלבום האולפן האחרון והבינוני להחריד של CSNY. ניל רצה לחזור לסולו ולקח שירים קטנים שהצטברו לו בשנים האחרונות ופתח מילניום חדש עם הרבה רכות ואלבום אקוסטי שהיה סוג-של שקט אחרי המבול החשמלי ששלט אצלו עם הסוסים ברוב שנות התשעים. לאלבום הזה קוראים Silver & Gold.