השנה הזו ממשיכה להכות. אוגוסט לא היה חודש קל אצלי. והוא הפך לדי עצוב לקראת סופו, כשהגיעה הידיעה על המוות של ג’סטין טאונס ארל, שהיה מיקירי הבלוג שלי בעשור החולף. אבל כמו תמיד, לפחות היו מלא אלבומים חדשים לצפות להם ולשמוע. כאלו שקצת סחפו אותי והרחיקו אותי ממחשבות והרגשות כאלו ואחרות. אז הנה הבולטים מהם שהצליחו לצנן קצת את החום היוקד והקשיים שבין לבין.
Kathleen Edwards – Total Freedom
האלבום שהכי ציפיתי לו בחודש אוגוסט, ואולי גם בכל השנה הזו, הוא האלבום החדש של קת’לין אדוארדס. אפשר להגיד ששמונה שנים חיכיתי לזה. כי בשנת 2012 קת’לין שחררה את אלבומה Voyageur, שהיה אצלי במקום החמישי בסיכום אותה שנה בבלוג והמשיך קריירה ודיסקוגרפיה נפלאה. זה היה אלבומה הרביעי ולא הרבה זמן לאחר מכן, היא נכנסה לתקופה לא קלה של שחיקה ממוזיקה והופעות + דיכאון. היא התרחקה, פרשה מעולם המוזיקה ופתחה בית קפה בקנדה.
אני מת על קת’לין, היא מהקולות הנשיים היותר חביבים עלי, ומאז אותה פרישה עקבתי מהצד ופשוט חיכיתי בתקווה לימים בהם הצלילים והמילים יחזרו אליה. עם הזמן התחילו ניצנים פה ושם, עד להקלטת אלבום מלא. אלבומה החמישי Total Freedom ששוחרר רשמית החודש. שמונה שנים לאחר קודמו. הייתי כ”כ מאושר להאזין לו והוא גם סיפק את הסחורה. נשמע כמו אדוארדס הקלאסית שתמיד אהבתי, עם שירים אישיים ומוזיקה גם סוחפת וגם מרגשת וגם קלילה, אבל עם עומק רב שחבוי בפנים.
לכבוד הקאמבק הזה, הכנתי גם פלייליסט סוקר קריירה בספוטיפיי, עם ארבעה נציגים מכל אלבום אולפן, כולל הטרי + קאבר אחד. אפשר להאזין לו ממש כאן. הוריי שוב לחזרה של קת’לין לחיינו!
Hard On Everyone
Feelings Fade
Jerry Joseph – The Beautiful Madness
חיכיתי כבר לכתוב על האלבום הזה, או אולי יותר על השם שמאחוריו. ג’רי ג’וזף עושה מוזיקה כבר לא מעט שנים, אבל בסקאלה מאוד קטנה ולא הכי מוכרת. עכשיו הוא שחרר אלבום בלייבל רחב יותר, שמוציא אותו יותר מארה”ב ואמור להיות לדעתי זה שיביא לו שם גם במקומות אחרים. גם כי זה כנראה הדבר הכי טוב שהוא הקליט.
ג’וזף מגובה פה בכל האלבום ע”י הדרייב ביי טראקרס. הם משמשים כלהקה שלו לכל אורכו של The Beautiful Madness. אלבום בועט, נוקב, חזק, מהרהר ויפה. פטרסון הוד מהטראקרס גם מתפקד בתור המפיק ויחד עם הכוח הזה מאחוריו, הוא מגיש פיסת אמריקנה פואטית, שהיא בשבילי כמעט כמו ספר שירים. עם דגש חזק על ליריקה והמתרחש מבפנים. גם אישית אצל ג’וזף וגם ביקורת על המקום בו הוא גר ואמריקה המוטרפת של 2020. אלבום שלחלוטין כדאי להכיר דרכו את ג’רי ג’וזף.
Days of Heaven
Black Star Line
Jenny O. – New Truth
עוקבים ותיקים של הבלוג כנראה יזכרו את Jenny O, כי היא עוד אחת שאני עוקב פה אחריה מתחילת הדרך. כתבתי בבלוג על אלבום הבכורה שלה, Automechanic, ב-2013. לפני שלוש שנים היא גם ביקרה אצלי עם אלבומה השני Peace and Information. שניהם היו אצלי בסיכומי שנה ושניהם גם הופקו ע”י ג’ונתן וילסון.
עכשיו היא שחררה את אלבומה השלישי. הפעם בלי וילסון, אבך עם המשך מוזיקה נהדרת. ההקלטות של New Truth כללו גם מקרה מוזר ואישי בו ג’ני התעוררה יום אחד לגלות שהיא איבדה את השמיעה שלה באוזן ימין. זה השפיע על כמה מהגוונים האישיים באלבום, במיוחד ברצועה הראשונה שלו, God Knows Why, עם המשפט:
“I used to be in stereo. I used to hear and now I don’t. I’m in mono now forever”
שאר האלבום מוציא עוד כמה עניינים אישיים, יחד עם הרבה צבע, פולק-רוק אפילו קצת טריפי לעיתים והמשך קריירה בצורה מאוד חיובית. כיף לקבל ממנה עוד מתנה כזו כל כמה שנים.
God Knows Why
I Don’t Want to Live Alone Anymore
Mike Polizze – Long Lost Solace Find
רשמית האלבום הזה יצא ביום האחרון של יולי, אבל גלש לאוגוסט אצלי. מייק פוליזי, נציג מסצינת המוזיקה של פילדלפיה, היה חבר בהרכב של Purling Hiss. עכשיו הוא יוצא לדרך חדשה מבחינתו, עם אלבום סולו. כזה שלוקח אותו למחוזות היותר שקטים ורגועים. להקלטת האלבום הוא חבר לקורט וייל, נציג מובהק אחר של פילדלפיה, ויחד עם הקליטו אלבום Brotherly Love אפשר להגיד. שמייצג שניים מהכישרונות של העיר, אך עם פוליזי בפרונט כשקורט מגבה אותו. זה יצר אלבום סולו ראשון שמזכיר לי קצת את Smoke Ring For My Halo מקריירת הסולו של וייל, או אלבומים שונים בעשור האחרון של ג’יי מסקיס או סטיב גאן. בהחלט שווה בדיקה והאזנה, בין אם מכירים את פועלו הקודם של פוליזי או לא.
Revelation
Rock On A Feather
H.C. McEntire – Eno Axis
על המוזיקה של הת’ר מק’נטייר אני כותב פה כבר לא מעט שנים. באלבומים של ההרכב שלה Mount Moriah שביקרו אצלי בסיכומים וקריירת הסולו שהיא פצחה בה לפני שנתיים עם האלבום Lionheart. עכשיו מגיע הסולו השני, שאפילו קפץ איזו מדרגה. אני מאוד אוהב את העניין שמק’נטייר מוזיקאית שמייצגת גם את הדרום, גם את הז’אנר של קאנטרי-אמריקנה והיא גם להט”בית מוצהרת. לא רואים הרבה שמייצגים ככה בכבוד ופתוחים בנושא מהאיזורים האלה והסגנונות הללו. היא וברנדי קרלייל מבחינתי מייצגות נהדר את כל החבילה הזו.
כתבתי בזמנו שהת’ר היא מבחינתי ה-Outlaw-Country הפמיניסטי והקווירי והיא עושה מוזיקה נהדרת, אפילו עוד יותר כשהיא לבדה באלבומי הסולו והדרך החדשה שיצאה עליה לפני שנתיים. מצטרפת לעוד רבבות של קולות נשיים אהובים שאחראים על אלבומים מצוינים השנה. תמיד אני מביא במה להמון, אבל יש לי הרגשה שסיכום השנה הקרוב הולך להישלט אצלי ע”י נשים עוד הרבה יותר מהרגיל, ואני נורא שמח על כך. המוזיקה המקורית של מק’נטייר מיוצגת פה מצוין וגם מסתיימת עם קאבר מפתיע, אחר ומגניב ל-Houses of the Holy של זפלין.
Final Bow
Houses of the Holy
Josh Ritter – See Here, I Built You A Mansion
בשנה שעברה ג’וש ריטר הוציא אלבום מופלא שהיה אחד הבולטים שלי ב-2019. לאחרונה בזמן הקורונה הוא מבצע כמו רבים אחרים הופעות ביתיות וגם לקח את הזמן הפנוי כדי לשחרר דברים ישנים שלא ראו אור. זה קורה עם ה-EP הטרי הזה הכולל שירים נדירים שלא שוחררו קודם. ריטר הוא כותב אדיר לדעתי ולמרות שזה אלבום “שאריות”, זה ממש לא מרגיש ככה. השירים שמשוחררים פה לראשונה פשוט נפלאים, חלקם גם נשמעים כמו ריטר הקלאסי בשיאו. מומלץ מאוד לכל חובב של המוזיקה שלו.
Time Is Wasting
Be of Good Heart
Betty LaVette – Blackbirds
מאז ששחררה את האלבום The Scene of the Crime ב-2007, אני נוהג לעדכן תמיד על בטי לאבט והקריירה המאוחרת המפתיעה והנהדרת שלה. מאז אותו אלבום אישי ומעולה (שהקליטה, כמו ג’רי ג’וזף מקודם, עם הדרייב ביי טראקרס) היא מתרכזת בטייקים שלה על שירים של אחרים ועושה זאת מצוין. באלבום החדש יש דגש גדול על השפעות ממוזיקאיות שחורות. עם גרסאות של בטי לשירים שהתפרסמו ע”י כאלו. כמו נינה סימון ובילי הולידיי ואחרות. ממתק יפה ומרגש נוסף מהנשמה הגדולה של גברת לאבט.
I Hold No Grudge
One More Song
Widowspeak – Plum
עוד הרכב שעובר אצלי פה קבוע מאז האלבום המופלא Almanac שלהם מ-2013. והאמת, הכי נהניתי עכשיו לשמוע אלבום חדש של Widowspeak מאז שכתבתי עליהם דאז לראשונה. יש מצב שדרים-פופ זה משהו שאנחנו צריכים הרבה ממנו כרגע וזה אולי השפיע. בתקופה המוזרה הזו וגם מעט חשוכה. לפחות אני מרגיש ככה והצלילים החדשים שנמצאים ב-Plum הגיעו אלי ממש בזמן מתאים.
בדרך כלל אפשר לסמוך על Widowspeak שיספקו מוזיקה חלומית כזו ואני צריך עוד להאזין לו מספר פעמים נוספות, אך בינתיים יש בו איזו קרן אור לא מתוחכמת כזו שעושה את העבודה ממש טוב. עם משהו חמים ונעים ברקע. כזה שאפשר רגע להישען עליו ולשכוח קצת מכל מיני צרות מסביב.
Money
Plum
Jason Molina – Eight Gates
עוד הוצאת ארכיון ופוסט-מוות של ג’ייסון מולינה. הפעם אחת מאוד מעניינת. אלבום אבוד בעיקרון שהוא הקליט בלונדון בשנת 2009 ועכשיו ההקלטות הללו שלו משוחררות לראשונה תחת השם Eight Gates. תמיד טוב לשמוע משהו חדש מהכישרון הזה שעזב אותנו מוקדם מדי. לגלות עוד שרידים ממה שעבר עליהם בתקופה מסוימת, עם כל הכישרון, האפלה והאווירה הקודרת שאופפת את שיריו. בשבילי ההוצאה הזו היא עוד תחנה וחתיכה בפאזל ששמו ג’ייסון מולינה, שהשאיר אחריו אוצרות מלנכוליים שעדיין מגלים לראשונה.
Be Told The Truth
Shadow Answers The Wall
Angel Olsen – Whole New Mess
לפני שלוש שנים אנג’ל אולסן שחררה את Phases, שהיה אלבום הקלטות נדירות ו-Outtakes שלה. עכשיו היא הוציאה עוד אלבום חדש-ישן. כי Whole New Mess הוקלט בשנת 2018 באופן די מופשט. אפשר להגיד שהוא סוג-של אלבום דמואים או כזה שמתפקד כהקלטות המוקדמות של All Mirrors המצוין שלה מהשנה שעברה. מכיוון שהרוב המוחלט של שירי All Mirrors נמצא פה. רק בגרסאות הסולו המקוריות שלהם. כאלו שהוקלטו באינטימיות לפני יציאתו ולפני שעברו את ההפקה המוזיקלית המלאה שנמצאת באלבום הסופי. בנוסף ל-Outtake או שניים שלא שוחררו קודם. מהדברים שכדאי לדעתי לשמור להאזנות ליליות ומי שאהבו את Mirrors (כמוני) ורוצים את הצד השני של השירים שלו.
Whole New Mess
Lark Song