ארכיון הקטגוריה: שירים

הקאברים של השנה 2023

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אני עוד אכתוב יותר בהרחבה על המצב והמחשבות שהיו לי על הסיכומים השנה. זה יקרה בפוסט המרכזי. אבל כמו כל שנה מאז 2010, החלטתי להמשיך במסורת ולחלוק את כל המוזיקה שאהבתי ב-2023, בניסיון לספק איזו נחמה או בריחה למי שצריכים/ות. אז כתבתי על 100 אייטמים שיגיעו בארבעה פוסטים, כשהאחרון הוא המרכזי והגדול ביותר, עם 50 אלבומי השנה שלי.

אבל מתחילים היום עם 20 הקאברים של השנה. ללא דירוג פה, אלא רשימה אלפביתית, עם מעט טקסט, קישורים לכולם ובסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם להאזנה (חוץ מהקאברים של מארק פורד ומריסה נדלר שלא בספוטיפיי, אז הוחלפו שם עם לידיה לאבלס עושה ריילו קיילי וקורט וייל עושה וילקו). שנתחיל בעונת הסיכומים? יאללה.

Amanda Shires with Bobbie & Willie Nelson – Summertime
באלבום החדש שלה, אמנדה שיירס משתפת פעולה עם בובי נלסון, הקלידנית הנהדרת, ממש לפני שהלכה לעולמה. בקלאסיקה הזו גם אחיה של בובי מתארח, ווילי נלסון כמובן. ווילי חגג 90 השנה ואחותו בובי נפטרה בשנה שעברה בגיל 91. יש משהו קסום במחשבה עליהם והשילוב של הכל פה יחד עם אמנדה.

Aoife O’Donovan – Drover
בגרסה המורחבת שיצאה השנה לאלבום האחרון שלה, אייפה אודונובן שחררה את הקאבר היפהפה הזה שהקליטה בסשנים שלו. גרסה שלה לשיר של ביל קלהאן, שבמקור פותח את אלבומו Apocalypse.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

הקאברים של השנה 2022

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי פתיחת עונת הסיכומים של הרמוניה דרומית עם פוסט הופעות השנה שלי, אני מגיע לחלק השני עם הקאברים של השנה. בחרתי 20 קאברים שאהבתי ויצאו במהלך 2022, עם לינקים לשירים, משפט-שניים עליהם ובסוף גם פלייליסט עם כולם + עוד כמה שלא נכנסו לפה.

Angel Olsen – Something On Your Mind
הקאבר של אנג’ל אולסן לקארן דלטון שוחרר במסגרת חגיגות ה-50 לאלבום השני של דלטון, שקיבל השנה הוצאה מורחבת. שיר שמתאים נורא לאולסן לבצע, וגם מוסיף עוד חיבור שלה עם המוזיקה של דלטון, אחרי שהקריאה מהמכתבים שלה בסרט הדוקומנטרי המצוין על דלטון שיצא בשנה שעברה.

Amythist Kiah – Love Will Tear Us Apart
אמיתי’סט קיאה הנפלאה שחררה השנה מספר סינגלים חדשים, אחרי אלבום הסולו המעולה בשנה שעברה. אחד מהם הוא לשיר הזה של ג’וי דיויז’ן. שיר שהיא ממש שינתה ולקחה לסגנון היותר שורשי שלה, מושפע הפולק-קאנטרי-בלוז.

The Band of Heathens with Todd Snider – L.A. Freeway
מתוך אלבום הקאברים ש-The Band of Heathens שחררו השנה, זה אחד האהובים עליי. עם האורח טוד סניידר, מבצעים את השיר של גיא קלארק ומוסיפים לו גם Outro אינסטרומנטלי יפהפה.

The Brother Brothers & Sarah Jarosz – You Can Close Your Eyes
גם ה-Brother Brothers שחררו השנה אלבום קאברים והביצוע שתפס אותי מיד בשמיעה הראשונה היה הגרסה שלהם לשיר הזה של ג’יימס טיילור. והתוספת של שרה ג’ארוז שמתארחת כמובן גרמה לי לאהוב אותו אף יותר.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

הקאברים של השנה 2020

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

עונת הסיכומים לשנת 2020 בהרמוניה דרומית יוצאת לדרך. את השנה המשוגעת הזו אני הולך לנעול עם הסיכומים הכי גדולים עד כה של הבלוג. זה קורה הפעם בשלוש פעימות שהולכות ומתעצמות:

  • המתאבנים בצורת הקאברים של השנה. מנת הפתיחה לעורר את התיאבון שמגיעה עכשיו ואגיע אליה עוד רגע.
  • המנה הראשונה בצורת הפוסט המסורתי המקדים בבלוג של ההוצאות המיוחדות של השנה, שיגיע לכאן בשבוע הבא והולך להיות הגדול ביותר עד כה.
  • המנה העיקרית שהיא כמובן פוסט אלבומי השנה של הבלוג, שיגיע עוד שבועיים והולך להיות הגדול ביותר גם כן מכל 11 השנים של סיכומי השנה שלי.

אבל מתחילים בקטנה עם הקאברים של השנה. פלייליסט שמאגד 30 קאברים שאהבתי השנה במיוחד וקשורים מאוד, במקור או במבצעים, לאווירה, הסגנון והאמנים של הבלוג. אפשר להאזין על שאפל, אבל כדאי גם בסדר הספציפי שבחרתי לפלייליסט, עם כמה קישורים וגם באמצע איגדתי מספר מחוות רצופות לג’ון פריין ז”ל.

האזינו בדף הספוטיפיי שלי וגם פה למטה. האזינו, תיהנו וחזרו ממש בקרוב לפוסטים המרכזיים עם כל ההוצאות ואלבומי השנה של הבלוג.

Permanent link to this post (161 words, estimated 39 secs reading time)
אהבתם? שתפו את זה:

האלבום שנשבר ונבנה מחדש

פורסם בתאריך על ידי
4

לפני תשע שנים כתבתי מאמר על אלבום הפרידה הגנוז של יאנג. פרסמתי אותו בפורום אגדות רוק בתפוז בזמנו ולאחר מכן בשנת 2014 פרסמתי אותו שוב בפוסט מעודכן פה בבלוג תחת השם “הלב של האלבום שנשבר”. זה היה אחד החלקים והפוסטים\מאמרים המוקדמים ביותר של פרויקט יאנג. לאלבום הזה קוראים Homegrown ועכשיו הוא סוף סוף שוחרר רשמית, 45 שנים לאחר שהיה אמור לצאת. לפני שיאנג הכניס אותו לכספת הארכיון וגם לכספת הרגשית והאישית של עצמו.

התקופה הרגשית הזו היתה כנראה ההשפעה הגדולה ביותר. הפרידה מהשחקנית קארי סנודגרס, אם בנו הראשון. סיום היחסים והפחד העצמי והחשוף עם השירים שכתב והקליט שהתעסקו רובם בסיפור הזה ובלב השבור של יאנג. כתבתי כבר על הסיפור והרקע של האלבום בפוסט ההוא, אז לא ארחיב כאן בנושא. במשך שנים Homegrown היה בשבילי (והרבה אחרים) אולי ה-Holy Grail הגדול ביותר מתוך המוזיקה הגנוזה של יאנג והארכיון הגדול. כל השירים שלו שהרבה מהם מעולם לא שוחררו או נשמעו. כאלו שרק הייתי מדמיין את עצמי שומע לראשונה או מגלה את הגרסה המקורית שלהם.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

יומיים ו-50 שנה: ניל והסוסים ב-Fillmore East

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

היום לפני 50 שנה, ב-6 במרץ 1970, ניל יאנג וקרייזי הורס הגיעו ל-Fillmore East האגדי של ניו-יורק. במשך יומיים בפילמור הם ביצעו שם ארבע הופעות. ארבעה סטים שכל אחד התחיל עם כמה שירי סולו של יאנג ואז הסוסים הצטרפו לביצועים חשמליים במיוחד. זה היה עם הליין-אפ הראשון של קרייזי הורס, עם דני וויטן. זה שהקליט עם יאנג את Everybody Knows This Is Nowhere, בתוספת של ג’ק ניטשה על קלידים.

התיעוד של השירים החשמליים עם הסוסים שם שוחרר רשמית 36 שנים לאחר ההקלטה. זה קרה ב-Live at the Fillmore East, מה שהיתה הוצאת הבכורה של ה-Archive Performance Series המופלאה של יאנג ב-2006. שבעה שירים בוצעו בערבים הללו עם קרייזי הורס, מתוכם שישה שוחררו בהוצאה הרשמית הזו.

היו שם ארבעה נציגים מ-Everybody Knows This Is Nowhere ששוחרר בשנה שלפני כן; שיר הנושא, Cinnamon Girl (השיר שלא נכנס להוצאת הארכיון הרשמית והיה זמין רק דיגיטלית) ושתי הגרסאות הארוכות והמרהיבות ל-Down By The River ו-Cowgirl In The Sand. יחד איתם היו גם שלושה שירים חדשים לגמרי דאז, שכולם שוחררו רשמית אחר כך בנסיבות מעניינות.


Live at the Fillmore East. החלק הראשון של ה-Archive Performance Series.


רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

תמונה אחת: הרבה יותר ממילים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

@Joel Bernstein

@Joel Bernstein

התמונה פה למעלה תמיד היתה אהובה עלי מאוד. אף שיתפתי אותה בעבר וכתבתי קצת עליה, אבל עכשיו היא סוף סוף שוחררה ופורסמה רשמית בהוצאה של ניל יאנג ונותנת סיבה גדולה לספר את הסיפור והרפרנסים מאחוריה והקשר שלה להוצאה הטרייה בסדרת ה-Archive Performance Series של ניל.

את התמונה צילם ג’ואל ברנשטיין, מי שעבד המון עם יאנג וצילומים שלו שוחררו בכל מיני אלבומים של ניל, כמו העטיפות של Time Fades Away ו-After The Gold Rush ולא מעט תמונות בהוצאות אחרות. אפשר לראות פה את ניל על האוטובוס שלו, ב-16 במרץ 1974, בדרך למופעה צדקה בו הוא ניגן קצת סולו והצטרף ל-Eagles למספר שירים. מימינו של ניל נמצא המנהל האגדי שלו אליוט רוברטס, ובמושב לפני אליוט יושב קמרון קרואו בן ה-16, שהצטרף לסקר את האירוע.

קרואו מספר שבנסיעה הזו ניל ניגן על הגיטרה קטעים מ-For The Turnstile ועבד על השיר Vampire Blues. באותו יום קרואו גם פגש את יאנג לראשונה, כשהאחרון הציג את עצמו לקמרון הצעיר עם:
“Hey. Bernard Shakey”

באותו ערב במופע הצדקה הזה, יאנג ביצע לראשונה אי-פעם את טרילוגיית הבלוז של On The Beach, עם ההצגה המוקדמת ביותר של שירים מהאלבום העתידי דאז בדמות Revolution Blues, Vampire Blues ו-Ambulance Blues. אגב חודשיים בדיוק לאחר מכן, ב-16 למאי, תתרחש ההופעה ההיסטורית של יאנג ב-Bottom Line עליה כתבתי בהרחבה בחלק אחר בפרויקט, עם הרבה קשר וקסם ל-On The Beach והשירים הנדירים שלו שנשכחו בצד הדרך.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

פלייליסט חדש: דיקי בטס

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

מוקדם יותר החודש דיקי בטס עבר שבץ קל ויצא ממנו, אך בשבוע האחרון עבר תאונה ליד ביתו שגרמה לדימום מוחי והכניסה אותו למצב קריטי. אתמול הוא עבר ניתוח ולפי דיווחים ממשפחתו הוא היה הצלחה. אז הוא כנראה במצב יציב נכון לכתיבת שורות אלו.

דיקי בטס בן 74 כבר. הוא מחברי הלהקה המקוריים של The Allman Brothers Band, מההרכבים היותר קרובים לליבי והוא גיטריסט ויוצר ענק. הוא היה שם עם הלהקה האדירה ההיא מתחילת הדרך בסוף שנות השישים עד עזיבתו בשנת 2000. ניגן בתקופה המוקדמת לצד דוויין אולמן ואחרי מותו של אולמן בשנות השבעים התחיל לבלוט הרבה יותר עם כתיבת השירים ובתור הגיטריסט הבכיר בהרכב. היה שם גם בתקופת הקאמבק בסוף שנות השמונים והתחייה המחודשת הפשוט מופלאה של האולמנים בשנות התשעים, לצד וורן היינס. בכל הזמן הזה הוא המשיך ליצור ולהיות אחראי על שורת שירים נהדרים. כשעזב הוחלף ע”י דרק טראקס, שנשאר בהרכב הקבוע במילניום הנוכחי עד הופעת הפרידה של האולמנים ב-2014.

בטס כאמור אחראי על המון קטעים ושירים כ”כ טובים של האולמנים. גם מוכרים ומייצגים מאוד וגם פחות מוכרים אך לא פחות טובים. כאלה שבחלקם מאזינים אולי אפילו לא מודעים לכך שהשם שלו חתום עליהם, או לא שמעו, כי הם נמצאים באלבומים והוצאות פחות מוכרים. הודעת הניתוח ומצבו של דיקי מגיעה אחרי שבשנה שעברה איבדנו כבר שני חברים מקוריים של האולמנים; בוץ טראקס המתופף והמנהיג גרג אולמן. מקווה שדיקי יישאר איתנו עוד קצת.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

מנסון, יאנג ו-The Revolution Blues

פורסם בתאריך על ידי
4

צ’ארלס מנסון היה פסיכופט. מנהיג של קומונה מוזרה ובהמשך מוביל של כת הרסנית וגזענית, עם המון דם על הידיים. אם יש מקום כמו גיהינום, מנסון ראוי כעת להיות בו, אחרי שנרקב בכלא ב-45 השנים האחרונות. מוקדם יותר החודש הוא הגיע לגיל 83, איתו גם עזב את העולם הזה שלא היה ראוי לחיות בו. עולם עליו השפיע לא רק בסיפורי רצח וזוועה, אלא גם בצד של ה-Pop Culture והאמנים שכתבו עליו או על המעשים בהם היה מעורב. אחד מהאמנים האלה הוא ניל יאנג, שחוגג יום הולדת בדיוק באותו יום עם מנסון (12 בנובמבר) ולפני ארבעה עשורים כתב בהשפעתו הקודרת את אחד השירים הכי טובים בקריירה שלו.

I hope you get the connection, ‘cause I can’t take the rejection”
“I won’t deceive you, I just don’t believe you

יאנג ומנסון לא רק חולקים יום הולדת, הם גם נפגשו בעבר. כשמנסון עוד היה מוזיקאי מתחיל שמנסה למצוא את מקומו בעולם. לפני שהפך למנסון המשוגע והרוצח בדם קר, הוא חלם להצליח כמוזיקאי, בלוס אנג’לס ובמיוחד בסצינת לורל קניון. הוא רדף אחרי כוכבים כדי להתקרב אליהם ושלח בנות מ”המשפחה” של נתינים שהקים לעשות זאת בשבילו. יום אחד חלק מהבנות קיבלו טרמפ מדניס וילסון מה-Beach Boys, הגיעו לביתו ומנסון אחריהן. הם הזמינו את עצמם להתגורר אצלו לתקופה מסוימת. כך וילסון הפגיש אותו פעם אחת עם ניל יאנג. ניל אפילו התרשם מהמוזיקה של צ’ארלי וכמעט עזר לו לחתום בלייבל של Reprise. אך חברת התקליטים דחתה את מנסון. אישיות מעורערת גם ככה, שהדחייה הקטנה הזו תספיק לדחוף אותו אל יצר הטירוף שחי אצלו בבטן. או אולי היתה עוד צעד קטן לשם.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ג’ף טווידי בן 50: ספיישל סוקר קריירה

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

ג’ף טווידי חוגג היום 50. לכבוד האירוע ערכתי ספיישל שעתיים בתוכנית הרדיו של הרמוניה דרומית. עברתי על כמה שיותר תחנות שונות בקריירה של טווידי, עם ההרכבים השונים, הפרויקטים הצדדיים, שיתופי הפעולה, חוויות אישיות ונציגים מהמון אלבומים שונים בקריירה של כמעט שלושה עשורים.

מהאלבום הראשון של Uncle Tupelo מ-1990 ועד לאלבום הסולו הנוכחי של 2017. מסע כרונולוגי של שעתיים דרך שלל הוצאות שונות והרבה מוזיקה שחתום עליה ג’ף טווידי.

מוזמנים להאזין ממש כאן: (ולבקר גם בדף ה-Mixcloud שלי עם כל התוכניות של הרמוניה דרומית ברדיו הבינתחומי)

רשימת השירים המלאה + מהיכן לקוח כל שיר:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

יום הולדת 70 לרוני ווד: עשר תחנות אהובות

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

רוני ווד חוגג יום הולדת 70 היום. הגיטריסט שלרוב מתקשר לרולינג סטונס, איתם הוא כבר ארבעה עשורים חבר מן המניין, אבל הוא עשה דברים עוד הרבה יותר טובים מוקדם יותר בקריירה מבחינתי. במיוחד מבחינת הקלטות. בהרכבים השונים שהיה חבר בהם וגם בקריירת סולו.

כדי להגיד מזל טוב בחרתי לשתף עשרה שירים מתוך נקודות ותחנות בולטות ואהובות עלי שלו, בהן הוא כתב\מנגן\שר. שירים והוצאות שיותר בולטים אצלי, מתוך באמת המון קטעים לאורך הקריירה הארוכה.

?The Birds – How Can It Be
1965

נתחיל עם אחד השירים הכי מוקדמים של ווד, כשהיה חלק מההרכב של The Birds (לא להתבלבל עם ההרכב המוכר יותר של The Byrds). הלהקה הזו היתה קיימת מספר שנים ספורות מאוד באמצע שנות השישים. הוציאו מספר סינגלים, כאשר השיר How Can It Be היה B-Side שרוני ווד כתב ונשמע בו מעולה עם הגיטרה החורכת שלו.

The Jeff Beck Group – Spanish Boots
1969

רוני ווד היה חבר בהרכב הזה בראשותו של ג’ף בק והסולן רוד סטיוארט הצעיר (איתו ווד ישתף פעולה לא מעט בהמשך הקריירה). רוני מנגן בשני האלבומים הראשונים והמוצלחים,בעיקר באס בשני האלבומים הללו. אבל זה היה השיר היחיד שלו בתור כותב ראשי. אחת התרומות הבולטות שלו שם.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: