אלו הדברים הקטנים: האוסף הפרטי של כמעט מפורסמים

אחרי הפוסט האישי והחלק הראשון של הספיישל ברדיו (השני ביום ראשון הקרוב) לכבוד 20 שנה לכמעט מפורסמים, ממשיכים בחגיגות עם הצצה לאוסף אצלי בבית. לא הרבה אחרי הצפייה הראשונה לפני שני עשורים, כמעט מפורסמים הפך לסרט האהוב עלי. עם האובססיה והעומק והאהבה לסרט, גם התחלתי לרכוש כל מיני פרטי אספנות ו-Memorabilia. כולם נשמרו אצלי עד היום. אז הנה הפירוט של אוסף כמעט מפורסמים הפרטי שלי, עם המוצרים השונים והתוספות הפיזיות הללו לסרט עצמו.



המוזיקה:
(פסי הקול הרשמיים של Almost Famous ו-Untitled + השירים והאלבום של Stillwater)

Almost Famous Official Soundtrack – CD Edition

פס הקול הרשמי של הסרט על CD. לא משהו מיוחד, אבל מתחילים קודם עם הדברים הקטנים ואז מתקדמים למטורפים יותר. כולל 17 שירים מתוך הסרט, ביניהם אחד שלא באמת מושמע שם במקור, אלא מנוגן אקוסטי בסצינה ע”י השחקנים (Something In The Air של Thunderclap Newman). כמו כן שיר אחד של Stillwater נמצא פה, עם Fever Dog, הלהיט הגדול שלהם מ-73. עוד נגיע בהמשך לשאר השירים של הלהקה הפיקטיבית המופלאה.

בין השירים נמצא פה גם That’s The Way של לד זפלין. זו היתה הפעם הראשונה שחברי הלהקה הסכימו ששיר שלהם ישוחרר רשמית בפסקול ולא רק יושמע במהלך הסרט. קמרון קרואו הגיע במיוחד ללונדון כדי להקרין לג’ימי פייג’ ורוברט פלנט את הסרט ולקבל הסכמה. ארבעה שירים נוספים של זפלין נמצאים גם בסרט (ועוד אחד שהיה אמור להיות ונמצא איכשהו בסצינה חתוכה בתוספות של גרסת הבמאי).





ספיישל המוזיקה והסיפורים של כמעט מפורסמים ברדיו הקצה

במסגרת חגיגות 20 השנה לסרט האהוב עלי ואחרי הפוסט האישי שפתחתי איתו, מגיע ספיישל ענקי ברדיו הקצה עם כל המוזיקה של הסרט, משולבת עם סיפורים, מידע, פרטי טריוויה, קטעים אישיים ועוד.

שלוש השעות של החלק הראשון שודרו וניתנות פה להאזנה חוזרת. ביום ראשון ה-23.8 ישודר החלק השני.

ספיישל המוזיקה והסיפורים של כמעט מפורסמים – חלק 1 (שודר ב-16.8):
רדיו הקצה

Mixcloud

ספיישל המוזיקה והסיפורים של כמעט מפורסמים – חלק 2 (שודר ב-23.8):
רדיו הקצה

Mixcloud

פלייליסט:
חלק 1:

The Chipmunks – The Chipmunk Song
Brenton Wood – The Oogum Boogum Song
Simon & Garfunkel – America
The Who – Amazing Journey
The Who – Sparks
Iggy & The Stooges – Search And Destroy
Todd Rundgren – It Wouldn’t Have Made Any Difference
Black Sabbath – Paranoid
Jethro Tull – Teacher
Yes – Roundabout
Yes – I’ve Seen All Good People
Joni Mitchell – River
Stillwater – Fever Dog
Black Sabbath – Sweet Leaf
Rod Stewart – Every Picture Tells A Story
(Pete Droge – Small Time Blues (Acoustic
Thunderclap Newman – Something In The Air
Little Feat – Easy To Sleep
Raspberries – Go All The Way
The Seeds – Mr. Farmer
Led Zeppelin – Stairway To Heaven
(The Allman Brothers Band – One Way Out (Live 1971
The Guess Who – Albert Flasher
Stillwater – Love Thing
Lynyrd Skynyrd – Simple Man
Led Zeppelin – That’s The Way
Stillwater – Hour of Need
Neil Young & Crazy Horse – Everybody Knows This Is Nowhere
Fleetwood Mac – Future Games
Deep Purple – Burn
Boldwyn Pig – Dear Jill
Elton John – Tiny Dancer





































אני וכמעט מפורסמים: 20 שנה אחרי

“And if you ever get lonely, just go to the record store and visit your friends”

אני זוכר במדויק את הלילה ההוא. זה היה בחודש מרץ, שנת 2001. כמעט מפורסמים כבר יצא לאקרנים בארה”ב חצי שנה לפני כן. בפרמיירה של פסטיבל טורונטו ואחר כך בהפצה רחבה. אבל לישראל הוא הגיע לבתי הקולנוע רק באותו חודש מרץ. בדיוק בזמן בו הסרט שוחרר גם ב-DVD. בזמנו, הרבה סרטים אמריקאים כבר היו זמינים ב-DVD של זון-1 (זוכרים?) בזמן שהוקרנו פה בקולנוע, או אפילו עוד לא הגיעו לישראל. ובפורמט הזה צפיתי לראשונה בסרט שעמד איכשהו לשנות את חיי. למה לא בקולנוע? אני אגיע לזה עוד רגע.

בתקופה הזו אני הייתי נער אבוד בן 18. בבית, לבד, בלי מסגרת וללא חברים. הדברים שהעסיקו אותי רוב הזמן היו מוזיקה וסרטים. שלוש שנים לפני כן, עזבתי את בית הספר. מקום בו מעולם לא הרגשתי בנוח. התבודדתי, ניתקתי קשר עם כל מי שנחשב אצלי אז “חבר” (רובם לא היו באמת) ובגדול התנתקתי מהעולם. הייתי לבד לגמרי במשך כמה שנים. באותה התקופה הגיע גם החיבור העמוק שלי למוזיקה. שם הוא התחיל. הוא הגיע מבדידות וסקרנות ואיזה מקום כלשהו בו מצאתי את עצמי. עדיין לבד, אבל מוקף בצלילים, הלהקות, האלבומים, האמנים והשירים שהיו בגדול החברים היחידים שלי דאז.

את קמרון קרואו כבר הכרתי וחיבבתי, אחרי שצפיתי בסינגלס וג’רי מגווייר (ל-Say Anything אני זוכר שהגעתי קצת אחרי). ידעתי גם קצת על העבר המוזיקלי שלו בתור עיתונאי מוזיקה, וממה שקראתי הסרט החדש שלו הוא נורא מוזיקלי ומושפע מזה. לקולנוע לא הלכתי בכלל באותה תקופה. כי פשוט לא היה לי עם מי וגם לא היה לי את הביטחון ללכת לבד. פחדתי שיצחקו עלי, יסתכלו עלי ואיכשהו כולם ידעו שאני לבד ואין לי חברים. אז ספריית הוידאו\DVD היתה מקום בו ביקרתי המון.

חזרתי הביתה עם הסרט וחיכיתי לצפות בו בשעות האהובות עלי בתקופה ההיא ועד היום – בלילה. אני זוכר ששאלתי את אחי אם ירצה לצפות איתי, אבל הוא המשיך להתעסק במחשב. אז נכנסתי לחדר העבודה עם מכשיר ה-DVD שלי, הכנתי פופקורן במיקרו ומזגתי מיץ תפוזים. וידאתי שהדלת סגורה עד הסוף שלא יהיה רעש, כי חדר השינה של ההורים היה ממש מול, ואז לחצתי פליי. שעתיים לאחר מכן, כש-Feel Flows של ה-Beach Boys התנגן ברכות על המרקע והכתוביות ירדו, ישבתי ללא תזוזה. כל מה שעבר לי בראש באותו רגע ויצא כלפי חוץ מהפה היה “וואו, איזה סרט מקסים”. אבל מבפנים התחולל משהו הרבה יותר עמוק.







יופי חדש, קסם ישן

השנה הזו נפתחה עם המון אלבומים של מוזיקאיות מוכשרות. אז הנה עוד שניים טריים שלא יוצאים לי מהאוזן לאחרונה, של שני קולות נשיים אדירים. אחריהם ימי הולדת עגולים לשני צמדים שהיו פעם נפלאים.


 

Erika Wennerstrom – Sweet Unknown
ERIKA-WENNERSTROM_Sweet-Unknown_1000x1000_300dpi_large

מאוד התלהבתי כשבשנה שעברה אריקה וונרסטרום הודיעה שהיא עובדת על אלבום סולו. אריקה מתפקדת שנים כסולנית של ה-Heartless Bastards. הרכב שתמיד שמחתי מאוד לכתוב עליו ולהכיר לאחרים. במיוחד לפני שש שנים כשכתבתי על האלבום Arrow שגם קיבל אצלי מקום גבוה בסיכום 2012. ציפיתי ממש לאלבום שהוא רק שלה וההמתנה לגמרי השתלמה. ב-Sweet Unknown אריקה לוקחת את הסאונד החזק של ה-Bastards ויוצרת איתו משהו לא ממש אחר, אלא יותר ממשיכה אותו על קו מקביל ויפה. עם מלודיות מושכות, שירים של 5-6 דקות שבנויים היטב והקול השמימי שלה שמרחף מעל.

היא קיבלה פה קצת עזרה עם ג’סי, הבאסיסט של ה-Bastarsds שמנגן כאן, וגם מספר מתופפים ברצועות השונות. הבולט ביניהם הוא פטריק הלאהן, חבר My Morning Jacket ואחד המתופפים הכי אהובים עלי. אבל הם רק אורחים לרגע. הכוח הגדול שייך לאריקה, שמבחינתי הוציאה כאן את אחד הדברים הכי טובים בקריירה שלה. אלבום טוב יותר מאחרון של ה-Heartless Bastards שיצא לפני שלוש שנים ותוצר שמבחינה מוזיקלית אדוקה, קרוב יותר לאותו Arrow של 2012. במיוחד עם 10 הדקות הפייבוריטיות שלי כאן של Good To Be Alone וכל הרצועות החזקות הסובבות אותן. מהאלבומים הכי בולטים אצלי כרגע בשליש הראשון של השנה.

צלילים, סצינות וזכרונות: על הפסקולים והמוזיקה בסרטיו של קמרון קרואו

טוב, זה פוסט שכבר שנים חשבתי עליו, אבל לא הגעתי לכתוב. עכשיו הגיעה סיבה, עם עליית הסדרה החדשה של קמרון קרואו החודש – Roadies. קמרון הוא מהבמאים האהובים עלי, אז ניצלתי זאת ואני מגיש לכם כאן פוסט מיוחד וחגיגי על כל הפסקולים והמוזיקה בסרטיו, עם החיבור והצד האישי שלי, קישורים, פרטי טריוויה, זיכרונות, השפעות, סצינות וכמובן הרבה הרבה מוזיקה ושירים. אז נצא לדרך.

הקריירה הקולנועית של קמרון קרואו החלה ב-1982 עם Fast Times at Ridgemont High. סרט שהוא לא ביים, אבל כתב את התסריט על-פי ספר של עצמו. בסוף שנות השבעים, כשהוא עוד כתב לרולינג סטון, קרואו נשלח באופן סמוי כתלמיד לשנת לימודים אחת בתיכון בסן-דייגו. לאף אחד לא היה מושג שהוא לא באמת תלמיד שם, וכל מה שהוא עשה במהלך השנה זה לצבור חוויות ולהתבונן מהצד על המתרחש. אותן חוויות הובילו לכתיבת הספר Fast Times at Ridgemont High שיצא ב-1981 ומיד אחר כך כאמור לסרט הנושא את אותו השם. עם הסיפור והתסריט של קרואו ובבימוי של איימי הקרלינג (קלולס, תראו מי מדבר).

MI0000010959