ארכיון התג: אלבום

ספיישל 30 שנה ל-.Vs

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי ההצלחה המטאורית של Ten וסיבוב הופעות ארוך שגיבה את האלבום, פרל ג’אם הגיעו להקליט את הפולו-אפ שלהם לבכורה הכ”כ מצליחה. עם אפילו יותר חשמל, זעם, השפעות פאנק-רוק וסטטוס בעולם המוזיקה שהם לא ממש כיוונו אליו, הם שחררו את .Vs ב-1993. שהמשיך עם הרבה כוח את ההצלחה הראשונית ואף חיזק אותו יותר.

לציון 30 שנה ליציאתו, שידרתי ספיישל של שעתיים שמוקדש ל-.Vs, השירים שקשורים אליו, וכמו בספיישל על Ten, גרסאות לייב נבחרות מכל השנים. ניתן להאזין לכל השעתיים באתר הקצה וגם כאן:

פלייליסט:

Pearl Jam – Go (Live 2012)
Pearl Jam – Cready Stomp
Pearl Jam – Animal (Live 1998)
Pearl Jam & Mark Arm – Sonic Reducer (Live 1994)
Pearl Jam – Daughter (Live 1994)
Pearl Jam – Glorified G (Live 2016)
Pearl Jam – Crazy Mary (Live 2003)
Pearl Jam – Dissident (Live 2005)
Pearl Jam – W.M.A. (Live 2022)
Pearl Jam & Cypress Hill – Real Thing
Pearl Jam – Blood (Live 1994)
Pearl Jam – Rearviewmirror (Live 2014)
Pearl Jam – Hold On
Pearl Jam – Rats (Live 2006)
Pearl Jam – Elderly Woman Behind A Counter In A Small Town (Live 2018)
Pearl Jam – Fuckin’ Up (Live 1994)
Pearl Jam – Hard To Imagine (Live 2022)
Pearl Jam – Leash (Live 2009)
Pearl Jam – Better Man (Live 2012)
Pearl Jam – Whipping (Live 2006)
Pearl Jam – Dirty Frank (Live 1994)
Pearl Jam – Indifference (Live 2012)






















רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Infidels

פורסם בתאריך על ידי
2

אחרי טרילוגיית אלבומי הנצרות/סול שלו, בוב דילן חזר בגדול לאלבום סינגר-סונגרייטר קלאסי שלו. זה קרה ב-1983 עם Infidels. אלבום שמכיל שירי מחאה, רומנטיקה וכל מה שהופך שירי דילן לזכורים וטובים. בעזרתו של מארק נופלר והרכב נגנים נהדר שהקליט איתו (כולל מיק טיילור מהסטונס), יצרו שורה גדולה מאוד של שירים. חלק מהם נכנס ל-Infidels וחלק נכבד וראוי נשאר בחוץ.

לכבוד ציון 40 שנה ל-Infidels, שידרתי ספיישל לכבודו, עם הרבה מהשירים שיצרו אותו, אלו שנשארו בחוץ והסשנים שהובילו אליו. אפשר להאזין באתר הקצה וגם כאן:

פלייליסט:

Bob Dylan – I And I (Alternate Take)
Bob Dylan – Tell Me
Bob Dylan – Sweetheart Like You (Alternate Take)
Bob Dylan – Lord Protect My Child
Bob Dylan – Jokerman (Alternate Take)
Bob Dylan – Blind Willie McTell (Take 5)
Bob Dylan – Neighborhood Bully (Alternate Take)
Bob Dylan – Foot of Pride
Bob Dylan – Don’t Fall Apart On Me Tonight (Version 2)
Bob Dylan – Angel Flying Too Close To The Ground
Bob Dylan – Baby What You Want Me To Do
Bob Dylan – Man of Peace
Bob Dylan – Too Late (Band Version)
Bob Dylan – Someone’s Got A Hold of My Heart
Bob Dylan – License To Kill (Live 1984)
Bob Dylan – Enough Is Enough (Live 1984)
Bob Dylan – Union Sundown
Bob Dylan – Clean Cut Kid
Bob Dylan – Death Is Not The End (Full Version)





















רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Time Fades Away

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי ההצלחה של Harvest, ניל יאנג מצא את עצמו על גג העולם וסינגר-סונגרייטר אהוב ומוערך. אבל בדיוק אז, הוא החליט לזרוק כדור מסובב לעבר הקהל והתקשורת. בעקבות המוות של דני וויטן בנובמבר של 1972, בהכנות לסיבוב ההופעות החדש, יאנג, כדבריו “Headed to the ditch”. ירד לתהום האפלה, הסטונרית והיצירתית. זו שיצרה את סיבוב ההופעות של Time Fades Away ופתחה את ה-Ditch Trilogy של יאנג עם אותו אלבום הופעה ראשון בקריירה.

אלבום שנלקח מההופעות הללו של תחילת 1973, עם שורה של שירים חדשים, שונים לגמרי מ-Harvest, אותם הוא ניגן לראשונה מול הקהל שציפה לראות כל ערב את Heart of Gold. לציון 50 שנה ליציאתו הרשמית של Time Fades Away, הקדשתי לו ספיישל של שעתיים, עם ההופעות והשירים של התקופה, שנכנסו לאלבום וגם שלא. כאלו שמייצגים היטב את התקופה הזו של יאנג מסביב לאלבום ההופעה ששנים הוא התכחש לו, בזמן שקיבל סטטוס של אלבום חשוב ואהוב על המעריצים.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה:

למטה קישורים לכל הפרקים הקודמים בסדרת היובל לאלבומי יאנג + אחרים הקשורים ליאנג גם כן.

פלייליסט:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Pat Garrett & Billy The Kid

פורסם בתאריך על ידי
4

בתחילת 1973 בוב דילן היה בהפסקה הכי ארוכה שלו דאז ללא מוזיקה חדשה. עברו 3 שנים כמעט מאז New Morning והסינגל האחרון יצא בסוף 1971. ואז הגיע פרויקט חדש, ראשון מסוגו לדילן בקריירה. זה קרה כאשר חברו התסריטאי רודי וורליצר כתב לו תפקיד קטן במערבון החדש Pat Garrett & Billy The Kid עם הבמאי סם פקינפה.

זה היה התפקיד הקולנועי הראשון של דילן ועל הדרך הוא נבחר גם לכתוב את המוזיקה של הסרט.כל זה הוביל ליציאת פס הקול של Pat Garrett & Billy The Kid ביולי 1973, השבוע לפני 50 שנה, מה שמתפקד גם כאלבום אולפן של דילן לכל דבר. עם קטעים אינסטרומנטליים שמתאימים לאווירת המערבון ומספר שירים חדשים, כולל אחד שיהפוך ליותר מוכרים שלו בקריירה.

בוב דילן Pat Garrett & Billy The Kid


לציון יובל שנים לפסקול/אלבום הזה של דילן, שידרתי ספיישל על פאט גארט ובילי דה קיד, עם הקטעים שנכנסו וגם לא נכנסו לשם, החלק שהושלם שנים אחר כך ע”י להקה אחרת, הסיפורים, הנגנים וכל אווירת ה-Outlaw מסביב להוצאה והמוזיקה החדשה ומקורית של דילן דאז. הבלאדה והספיישל של פאט גארט, בוב דילן ובילי דה קיד. מוזמנות/ים להאזין באתר הקצה וגם פה:

פלייליסט:




רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 20 שנה ל-Riot Act

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

השנתיים בין 2000 ל-2002 השפיעו רבות על פרל ג’אם, עם טרגדיות אישיות וכלל-עולמיות, מלחמה, בחירות, שינויים ותחילת מילניום שכבר השאיר מאחור המון מההצלחה המסחרית הגדולה שלהם בניינטיז. אבל מבחינה יצירתית הלהקה המשיכה להיות חדה, חשופה ויצרה עדיין מוזיקה נפלאה שהמעריצים הקרובים שנשארו איתה, למדו וידעו להעריך. אסון פסטיבל רוסקילדה בדנמרק, בו נהרגו תשעה ממעריצי הלהקה ביוני 2000, עדיין הדהד חזק בראש ובלב של חברי הלהקה. אחר כך הגיעו בחירות עם העלייה של בוש הבן לשלטון, אחריו אסון 9/11 בשנת 2001 ופלישת ארה”ב לעיראק.

בנוסף, חבר הסצינה ליין סטיילי מצא את מותו המוקדם באפריל 2002. כל האירועים הללו היו השפעות ישירות על המוזיקה החדשה שהלהקה כתבה, זו שהם איגדו יחד לאלבום Riot Act ששוחרר היום לפני 20 שנה. אלבום שאני מחשיב כיום כהכי Underrated בדיסקוגרפיה של פרל ג’אם. מיד אחריו הם יצאו ב-2003 לטור עולמי, שכלל כמה מההופעות הטובות שלהם בקריירה, עם צד פוליטי לא קטן ומלא מהשירים החדשים דאז שרק השתבחו מבחינתי עם השנים.

לציון שני עשורים לצאתו, הקדשתי את כל השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל Riot Act. האזינו לו באתר הקצה או כאן:

פלייליסט:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Exile On Main Street

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

כשחברי הרולינג סטונס עברו לדרום צרפת ב-1971 כדי להתחמק מחובות ורשויות המיסים באנגליה, הם החלו ליצור ולהקליט את האלבום הבא שלהם בסביבה שונה ואחרת, בווילה השכורה והענקית של קית’ בנלקוט. במרתף של המקום, באולפן הנייד שלהם, עם שלל אורחים וחברים שבאו והלכו, ימים שטופי שמש ולילות ארוכים ויצירתיים, השפעות סמים וגם הרבה השפעות של בלוז, סול וקאנטרי-רוק.

התקופה בנלקוט וסיום ההקלטות המאוחרות בלוס אנג’לס יצרו את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר של הלהקה. קלאסיקה בעלת ארבעה צדדים בתוך אלבום כפול אחד, שהוא יצירת מופת שנבנתה והגיעה מכאוס, בריחה, זיעה, מוזיקה מלוכלכת יפהפייה, כתיבה משוחררת, חופש יצירתי ענק ואווירה לא שגרתית, אפלולית וצבעונית גם יחד.

היצירה הכאוטית והמופלאה הזו של הסטונס עונה לשם Exile On Main Street והיא שוחררה השבוע לפני 50 שנה. לכבוד החגיגות, אני ומני ארנון שילבנו כוחות והגענו לאולפן הקצה בשביל ספיישל יובל שנים לאלבום הענק הזה. עם הסיפורים, הרקע, חיבורים האישיים, כל המוזיקה כמובן והרבה אהבה לאלבום הגלות וחוצה הזמן של הסטונס.

הספיישל ניתן להאזנה באתר הקצה וגם במיקסקלאוד:

גראם פרסונס קית' ריצ'רדס
גראם פרסונס וקית’ ריצ’רדס בווילה בנלקוט, 1971. צילום: Dominique Tarlé

פלייליסט:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל The Southern Harmony & Musical Companion

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי ההצלחה המסחררת של אלבום הבכורה שלהם והחשיפה הגדולה בתחילת שנות התשעים, הבלאק קרואוז התחילו לבצע, לכתוב ולהקליט שירים לקראת האלבום השני. אלבום בו הם מצאו את הסאונד היותר ייחודי שלהם, עם החשמל הכבד, השפעות Soul ורוקנ’רול חופשי שלקח אותם על דרך מופלאה. כזו שאולי הביאה להם פחות הצלחה מסחרית כמו אלבום הבכורה, אבל שאבה אליהם מעריצים אדוקים ונאמנות מוזיקלית ויצירתיות שאין שני לה.

הסאונד, היצירתיות והשלב הבא בקריירה שלהם הגיע גם בזכות שתי תוספות חשובות ואדירות להרכב; הקלידן אדי הארש והגיטריסט מארק פורד, שהחליף את ג’ף סיז. הם הביאו איתם גרוב, כישרון-על והתאמה מדהימה לחברים הקיימים, שהגיעה לידי פיצוץ מוזיקלי אדיר עם אותו אלבום שני ששוחרר ב-12 במאי 1992. אלבום קרוב מאוד לליבי, שממנו לקוח גם השם של התכנית והבלוג שלי, והוא אחד האהובים עליי אי פעם. אלבום שהוציא לדרך את הליין-אפ הקלאסי והטוב ביותר של הקרואוז, עם השישייה שאחראית גם לתקופת השיא של הלהקה מבחינתי, זו של 92 עד 97.

בלאק קרואוז Southern Harmony

וכל התקופה הזו החלה עם The Southern Harmony & Musical Companion. האלבום שחוגג השבוע 30 שנה ליציאתו. לכבוד ציון הדרך הגעתי לאולפן הקצה ושידרתי שעתיים ספיישל לאלבום שבזמנו הפציץ לי את המוח ושאב אותי עמוק-עמוק למוזיקה של הלהקה שהפכה לאהובה עליי בכל הזמנים. והוא עדיין חזק מוזיקלית כפי שהיה דאז ונשאר אחד האהובים עליי Ever.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 50 שנה ל-Harvest

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בשנת 1971 ניל יאנג מצא את עצמו בתוך מערבולת אישית, רגשית ופיזית מאוד גדולה. זה קרה דווקא אחרי ההצלחה הגדולה שלו עם Deja Vu של CSNY ואלבום הסולו השלישי After The Gold Rush. אבל יחד עם זאת הוא החל להתנתק ולהתרחק וגם עדיין לא היה במצב לחזור לקרייזי הורס בשל מצבו הירוד של דני וויטן. בנוסף, יאנג נפרד מאשתו הראשונה, ראה מהצד את הזוועות בקליפורניה של צ’רלי מנסון, שאיתו היה מיודד לפני שידע מי הוא באמת, ואז אחרי שקנה חווה משלו ועבר אליה, הוא נפגע באופן קשה בגבו והיה צריך לעבור טיפולים וניתוחים. מה שהשבית אותו מהופעות לרוב שנת 1971.

ניל יאנג 1971
ניל יאנג בחווה של Broken Arrow, שנת 1971 (צילום: Henry Dlitz).

אך באותו הזמן הוא גם פגש את השחקנית קארי סנודגרס, איתה החל מערכת יחסים שגם תשפיע על חלק מהשירים החדשים שהמשיך לכתוב. מתוך כל האירועים הללו, ובעזרת חברים מוכרים או חדשים ועם ה-Stray Gators, נגני אולפן מנאשוויל, יאנג כתב ויצר את מה שהפך לאלבום הכי מוכר והכי מוצלח מסחרית שלו בקריירה, אחרי ששוחרר בפברואר 1972. לאלבום הזה קוראים Harvest והוא מציין כעת 50 שנה ליציאתו.

לכבוד יובל השנים לאלבום, הקדשתי שעתיים ספיישל ל-Harvest ברדיו הקצה, עם כל הדרך הארוכה של שיריו והבנייה שהובילה ליציאתו. דרך שהחלה כבר בנובמבר 1970 ועברה בין הופעות ובעיקר הקלטות וסשנים בנאשוייל, לונדון והחווה של יאנג בקליפורניה. כולל גם כמה מהגלגולים וה-Aftermath של השירים בשנים שיבואו אחר כך.

לספיישל ניתן להאזין באתר הקצה וגם ממש פה במיקסקלאוד:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

השירים שמתחת לעור: 50 שנה ל-Blue

פורסם בתאריך על ידי
3

באחת הסצינות הראשונות בסרט “כמעט מפורסמים“, הבמאי קמרון קרואו הכניס טעות מכוונת. בסצינה שמתרחשת ב-1969 בה ויליאם מילר הצעיר מגלה את התקליטים שהשאירה לו אחותו, הוא פוגש גם באלבום Blue של ג’וני מיטשל. המצלמה נשארת איתו רגע בזמן שהוא מעביר את היד על התקליט והעטיפה, כאילו חש את האווירה של האלבום עוד לפני שגילה את המוזיקה שלו.

הטעות פה נמצאת בשנה. כי Blue שוחרר רק ב-1971, שנתיים לאחר הזמן שבו הסצינה מתרחשת. אני זוכר שבהתחלה לא כ”כ הבנתי איך מישהו כמו קרואו, בסרט הנורא אישי הזה שלו, בחר לעשות זאת. זמן מה לאחר מכן, כשצפיתי לראשונה בגרסת הבמאי של הסרט, האזנתי שם גם לאודיו קומנטרי של קרואו ושם הוא מספר על הטעות הזו. אומר שהוא כ”כ אוהב את האלבום, כי הוא כ”כ אישי וחשוף, ללא בושה, שהוא היה חייב להכניס אותו לשם, למרות הטעות במודע.

הוא ממשיך לספר שהאלבום כנראה עדיין גם כואב לג’וני במובן מסוים ושהוא שמע ממנה שהיא כבר לא ממש מאזינה לו והוא רצה את הכאב החושפני הזה בתוך הסרט. אני משער שבמיוחד עם הגילוי של ויליאם הצעיר (שמבוסס על קרואו עצמו כנער), לפני כל הרגשות והטלטלות שהוא הולך לעבור בסרט, דרך המוזיקה. איזה מסע רגשי שמיטשל עברה גם עם עצמה, באופן אחר, שהוביל לעשרת השירים שנכנסו למה שהפך לקלאסיקה הכי גדולה שלה בקריירה.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 20 שנה ל-At Dawn

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שחרור אלבום הבכורה ב-1999, My Morning Jacket המשיכה לצבור לעצמה עוד קהל ומאזינים. היא עדיין הייתה להקה די קטנה שממתינה לפריצה גדולה, אבל הזמנה להופעות בבלגיה והולנד בשנת 2000 עזרה להם להתחיל משהו גם מעבר לאוקיינוס, וכשחזרו הביתה המשיכו להופיע יותר מחוץ לקנטאקי ולקבל יותר תשומת לב בחוף המזרחי של ארה”ב.

בנוסף ג’ים ג’יימס המשיך לכתוב עוד שורה ארוכה של שירים חדשים. כל זה הוביל אותם בשנת 2001 למדרגה הנוספת עליה דרכו בדיסקוגרפיה. עם אלבום שני שהוא גם פולו-אפ ישיר בסגנון ואווירה לבכורה של The Tennessee Fire, אבל גם שאפתני יותר. עם כמה שירים יותר מורכבים ונסיוניים ועם אלבום של שעה ורבע שעד היום הוא עדיין הארוך ביותר שלהם בדיסקוגרפיה. לאלבום הזה קוראים At Dawn והשבוע הוא חוגג 20 שנה ליציאתו.

My Morning Jacket At Dawn

לכבוד ציון הדרך ובהמשך לספיישל על אלבום הבכורה ששידרתי לפני שנתיים, הגעתי שוב לאולפן הקצה ביום כשכולי My Morning Jacket והקדשתי את השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל 20 שנה ל-At Dawn. האלבום הכי Underrated מבחינתי של הלהקה (אולי יחד עם Evil Urges) שמכיל כמות אדירה של שירים מצוינים, שהרבה מהם לא זכו לאהבה וההערכה הגדולה בזמן יציאתם.

להאזנה לספיישל אפשר להגיע לאון דימנד באתר הקצה וגם לדף המיקסקלאוד שלי ופה למטה:

פלייליסט:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: