אני עוד אכתוב יותר בהרחבה על המצב והמחשבות שהיו לי על הסיכומים השנה. זה יקרה בפוסט המרכזי. אבל כמו כל שנה מאז 2010, החלטתי להמשיך במסורת ולחלוק את כל המוזיקה שאהבתי ב-2023, בניסיון לספק איזו נחמה או בריחה למי שצריכים/ות. אז כתבתי על 100 אייטמים שיגיעו בארבעה פוסטים, כשהאחרון הוא המרכזי והגדול ביותר, עם 50 אלבומי השנה שלי.

אבל מתחילים היום עם 20 הקאברים של השנה. ללא דירוג פה, אלא רשימה אלפביתית, עם מעט טקסט, קישורים לכולם ובסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם להאזנה (חוץ מהקאברים של מארק פורד ומריסה נדלר שלא בספוטיפיי, אז הוחלפו שם עם לידיה לאבלס עושה ריילו קיילי וקורט וייל עושה וילקו). שנתחיל בעונת הסיכומים? יאללה.

הפעם האחרונה בה העליתי סיכום הופעות אישי הייתה ב-2019. מאז פרצה הקורונה והיו שנתיים עם לא מספיק הופעות כדי לחגוג אותן. השנה היו מספר גיחות והייתה כמות מספקת כדי לבחור ממנה. אז לכבוד פתיחת עונת הסיכומים כאן בבלוג, בה אני מתכנן לכתוב על לא פחות מ-100 אייטמים, אני מתחיל עם העשרה הראשונים בדמות הופעות השנה האישיות שלי. מדורגות. בסוף יש גם פלייליסט שמאגד את השירים שהיו רגעי השיא שלי בכל הופעה.

10.
Lucy Dacus – Columbia Theater, Berlin

סיכום שנה, הקדמה:

טוב, השנה הזו עברה במהירות. והיא דווקא הייתה מלאה בלא מעט תהפוכות ושינויים. התחילה כהמשך קודר ל-2020, ואז מתישהו דברים התחילו לזוז. חזרתי לכמה מקומות נחמדים, נזכרתי קצת מה זו שגרה שלפעמים צריכים, ופתאום הייתה גם נפילה ארוכה ועמוקה שגרמה לי מאוחר יותר להתחיל לטפס חזרה למעלה. לקראת סוף שנה חזרו גם חו”ל והופעות וחברים שלא ראיתי מלא זמן. וגם התחילה עבודה מסוג אחר, עם עצמי, שתמשיך לשנה הבאה.

בכל התחנות הללו של 2021 כמובן שליוותה אותי המוזיקה. כל האלבומים החדשים שיצאו, שהרבה מהם נתנו לי מקום להישען עליו, להתחבר אליו, ולקחת איתי לדרכים שהשנה הזו יצרה. כרגיל, 50 הבולטים מהם בזמן כתיבת שורות אלו, נכנסו פה לסיכום המסורתי. עם כל הטקסטים האישיים והחיבורים אליהם, הלינקים, השירים והסיבות. כולם היו חשובים לי וכל מיקום ברשימה הוא ראוי והיה לי טוב. חלק מהם נכנסו יותר ללב, כמו תמיד, אבל כולם ליוו אותי יותר מאחרים.