אחרי יציאת The Southern Harmony & Musical Companion, הבלאק קרואוז המשיכו חזק הלאה ונכנסו לתקופה הכי מלאת חופש יצירת, מוזיקלי ונסיוני בקריירה. מבלי להסתכל לצדדים או על יצירת להיטים, אלא להוציא כל מה שהיה בתוכם ולפתח את החיבור המדהים על הבמה.

הליין-אפ האדיר ההוא של הלהקה יצר אז המון. עם מפגש הגיטרות של ריץ’ רובינסון ומארק פורד, העוצמה של סטיב גורמן על התופים, הקסם של אדי הארש בקלידים, הבאס של ג’וני קולט והכתיבה והקולות מלאי הנשמה של כריס רובינסון. מסוף 1992 עד 1994 הם עבדו על שורה ארוכה מאוד של שירים חדשים שהיו בהתחלה אמורים לצאת באלבום הגנוז Tall, ואז צומצמו והפכו בסוף לאלבום Amorica שיצא בנובמבר של 94. אלבום שהוא בשבילי נקודת האמצע של התקופה הכי טובה בקריירה של הקרואוז.