ארכיון התג: ג’ים ג’יימס

ספיישל 20 שנה ל-At Dawn

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שחרור אלבום הבכורה ב-1999, My Morning Jacket המשיכה לצבור לעצמה עוד קהל ומאזינים. היא עדיין הייתה להקה די קטנה שממתינה לפריצה גדולה, אבל הזמנה להופעות בבלגיה והולנד בשנת 2000 עזרה להם להתחיל משהו גם מעבר לאוקיינוס, וכשחזרו הביתה המשיכו להופיע יותר מחוץ לקנטאקי ולקבל יותר תשומת לב בחוף המזרחי של ארה”ב.

בנוסף ג’ים ג’יימס המשיך לכתוב עוד שורה ארוכה של שירים חדשים. כל זה הוביל אותם בשנת 2001 למדרגה הנוספת עליה דרכו בדיסקוגרפיה. עם אלבום שני שהוא גם פולו-אפ ישיר בסגנון ואווירה לבכורה של The Tennessee Fire, אבל גם שאפתני יותר. עם כמה שירים יותר מורכבים ונסיוניים ועם אלבום של שעה ורבע שעד היום הוא עדיין הארוך ביותר שלהם בדיסקוגרפיה. לאלבום הזה קוראים At Dawn והשבוע הוא חוגג 20 שנה ליציאתו.

My Morning Jacket At Dawn

לכבוד ציון הדרך ובהמשך לספיישל על אלבום הבכורה ששידרתי לפני שנתיים, הגעתי שוב לאולפן הקצה ביום כשכולי My Morning Jacket והקדשתי את השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל 20 שנה ל-At Dawn. האלבום הכי Underrated מבחינתי של הלהקה (אולי יחד עם Evil Urges) שמכיל כמות אדירה של שירים מצוינים, שהרבה מהם לא זכו לאהבה וההערכה הגדולה בזמן יציאתם.

להאזנה לספיישל אפשר להגיע לאון דימנד באתר הקצה וגם לדף המיקסקלאוד שלי ופה למטה:

פלייליסט:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי חודש יולי

פורסם בתאריך על ידי
2

אפשר להגיד שחודש יולי היה עמוס במיוחד עם הוצאות חדשות. אלבומים שציפיתי להם וגם כמה וכמה דברים שהגיעו בהפתעה או ללא התראה מוקדמת. הרבה מוזיקה חדשה להאזין לה. הנה 11 הוצאות שבלטו לי החודש, עם אלבומי אולפן וגם כמה הוצאות מיוחדות. בהמשך לסיקור אלבומי 2020 של הבלוג.


Courtney Marie Andrews – Old Flowers

חיכיתי נורא לרגע שבו אאזין לכל האלבום החדש של קורטני מארי אנדרוז. אלבום שאיכשהו כבר אהבתי עוד לפני ששוחרר. נשמע קצת מוזר, אבל פשוט ידעתי והרגשתי. כי כל סינגל שהיא שחררה מתוכו בחודשים האחרונים, חדר לי ישירות ללב. כתבתי על קורטני בבלוג לפני שנתיים כשהיא היתה אצלי בסיכום שנת 2018 עם האלבום May Your Kindness Remains. לא הרבה אחר כך, היא עברה פרידה מבן-הזוג והבאסיסט הצמוד שלה לאחר יחסים של כמעט עשור.

האלבום Old Flowers הוא פס הקול לשיברון והשלבים שמגיעים איתו אחרי כזה דבר. הוא אלבום פרידה מובהק, אחיד ומלא בליריקה וצלילים שיכולים להפנט ולצמרר מאזינים שנמצאים ב-Mood הנכון, או מבינים נורא את מה ששומעים. בין אם זה מקרה טרי, משקעי עבר או סתם תקופה מכילה כזו. אצלי הוא מאוד הובן. הבסיס והאווירה שלו הגיעו אלי בזמן מתאים. במיוחד עם הרבה משפטים מדויקים ועוד יותר במיוחד כשהוא מגיע משביל ההשפעות של אמילו האריס המוקדמת, עם קצת ג’ני לואיס שנפגשים בפינת River של ג’וני מיטשל.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי השנה 2018

פורסם בתאריך על ידי
6

סיכום שנה – הקדמה:

וואי, איזו שנה זו היתה. אני חושב שאחת מהשנים הכי מאתגרות שהיו לי. עם המון למידה עצמית, מכשולים שעברתי, הצלחות, כיף, התמודדויות עם מלא דברים חדשים, ניסיון שצברתי, כלים שאספתי ומלא אנשים מעניינים ומדהימים על הדרך. זו היתה שנה די מטורפת שכללה גם כישלונות חשובים שלמדתי מהם והישגים אישיים משמעותיים. אחד מהם למשל היה להתחיל לשדר ברדיו הקצה. משהו שמאוד מתקשר לסיכום ולפוסט הזה, כי בין כל הדברים שציינתי, מוזיקה כרגיל ליוותה אותי בכל פניה, דרך ותקופה במהלך 2018.

זו כבר הפעם התשיעית ברציפות שאני מסכם שנה מוזיקלית בבלוג שלי וגם חולק את האהבות שלי פה במהלך כל השנה. כמו תמיד, היה קשה לצמצם ולחשוב ולדעת מי ייכנסו ל-50 הגדולים שלי. וכרגיל אני גם שמח נורא להציג ולכתוב על כל האמנים והאלבומים שיגיעו עוד רגע. עם כל הטקסטים האישיים עליהם, הסיבה שהם כאן, המידע והלינקים הרבים לשירים מייצגים. הדירוג אצלי תמיד משתנה, אבל נכון לזמן כתיבת שורות אלו, ככה הוא יצא מתוכי וככה הוא מוגש.

לפני שזה מתחיל אני רוצה להגיד תודה. לכל מי שקורא\ת אותי פה בבלוג או בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית. לא משנה אם ותיקים או ותיקות וזוכרים מה היה פה ב-2010, או אם גיליתן את הבלוג לא מזמן, או נגיד, רק היום. אותו דבר עם תכנית הרדיו. תודה על הקריאה, ההאזנה, שיתופים, פידבקים, המלצות או תגובות. הדברים האלה נותנים תמיד יותר כוח וכיף להמשיך להשקיע ב-Passion הזה שלי.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי השנה 2016

פורסם בתאריך על ידי
9

סיכום שנה – הקדמה:

היתה לי שנה מוזרה, לא הכי קלה, מעט מבולבלת ועם חיפושים שחלקם הביאו אותי למקומות טובים וחלקם עדיין נמצאים על איזו דרך לא נגמרת. אבל לא תיארתי לעצמי איך השנה הזו תסתיים עם החודש וחצי האחרון שלה. כזה שיטרוף את הקלפים, יגמד את כל הדברים שהיו לפני כן ויכניס בי פרופורציות חדשות לחיים ממקום שקיוויתי שמעולם לא יגיע.

את השנה הזו אפף המון מוות. זה לא רק אני אגיד, אלא הרבה חובבי מוזיקה ושוחרי תרבות. איבדנו המון אושיות משפיעות ומוכשרות במהלך 2016. מדיוויד בואי, פרינס, לאונרד כהן, שרון ג’ונס וגלן פריי, עד ג’ין ויילדר, לארי סאנדרס, אלן ריקמן ואחרים. במישור האבידות המוזיקליות היותר קרובות אלי, היו גם את ליאון ראסל, גיא קלארק ואדי הארש. אבל כל זה אובדן של אמנים שהכרנו דרך המוזיקה והיצירה. האובדן הבאמת משפיע שמגמד את הכל, מגיע מאדם שהכרנו מקרוב. ולצערי חוויתי את זה השנה.

סליחה מראש על המורבידיות בפסקאות הבאות, אבל הבלוג הזה תמיד היה אישי, ככה שאני מרגיש בנוח לשתף ולכתוב את הדברים הללו. מה גם שהמקרה הזה מאוד חשוב בקשר שלו לכאן, למוזיקה שאני כותב עליה שנים ולהמשך, עם הערבוב של המוזיקה עם המציאות. בחודש שעבר איבדתי בן-אדם יקר לליבי וחברה מאוד קרובה. את לימור שפיגל, שהיתה אחד האנשים הכי אהובים עלי בעולם המוזר הזה. הכרנו לפני ארבע שנים בדיוק, כשהיא גילתה את סיכום השנה שלי פה ב-2012. זה גרם לקליק מטורף והבסיס של הקשר שלנו היה מוזיקה, שדרכה התקרבנו הרבה מעבר לה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

מחוות אישיות והוצאות פשוטות (בשנות האלפיים)

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

זה לא דבר חדש שיוצאים אלבומי מחווה לאמנים. זה קורה כל הזמן. ברוב הפעמים אלו מספר שמות שונים או קבוצה גדולה של אמנים שמשתתפים בפרויקט שכזה, שמוקדש לאמן אחר מוערך. מעטים יותר אלו אלבומי המחווה שמוקלטים ע”י אמן, או שם אחד ספציפי. כזה שבוחר לבד את כל השירים, מבצע את כולם ומגיע לחלוק כבוד ואהבה למישהו אחר שהשפיע עליו בדרך כזו או אחרת. יש משהו שונה באלבומים הללו. יותר אישי ומכוון ומגיע בדרך כלל ממשיכה טהורה לאותה מוזיקה ושירים שמוצגים בביצוע אחר.

בשנות האלפיים היו מחוות ממש מוצלחות בסגנון. בחרתי לכתוב על חמש הוצאות אישיות כאלו מהעשור האחרון, שספציפית אהובות עלי מאוד.

The Black Keys – Chulahoma: The Songs of Junior Kimbrough
f8388de2c5c54fa4b456c8284ac8651f

בשנת 2006 הבלאק קיז היו בתקופה שבה נורא אהבתי אותם. לפני שהפכו קצת מאוסים אצלי בשנים האחרונות, או איבדו משהו מהקסם שגרם לי להתאהב בהם עם האלבומים בעשור הראשון של שנות האלפיים. מאז Brothers של 2010 משהו השתנה ודחק אותי טיפה רחוק מהם. עדיין, הבלאק קיז של 2006 והסביבה נשארו נהדרים, וכמו כן בשיאם.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

חודש מרץ העמוס: (עוד) אלבומים חדשים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

המון דברים חדשים יצאו בחודש החולף, אז הגיע הזמן לעוד סקירת אלבומים טריים. הנה חמישה שבלטו אצלי בתקופה האחרונה:

Richmond Fontaine – You Can’t Go Back If There’s Nothing To Go Back To
a4224071887_10

אתחיל עם האלבום שהכי שמחתי כנראה לשמוע החודש. לא כתבתי בהרחבה על ריצ’מונד פונטיין פה, אבל כן הזכרתי אותם בסיכום שנת 2014 שלי, בגלל אלבום אחר של מנהיג ההרכב – ווילי ולאוטין. זה היה עם האלבום של The Delines שנכנס אצלי ממש גבוה ברשימת סיכום ההיא. עכשיו ולאוטין חזר להרכב המקורי שלו, איתו הוא כבר רץ כשני עשורים כבר.

עברו חמש שנים מאז אלבומם האחרון של ריצ’מונד פונטיין, מספיק זמן להמתין. כל האלבום החדש (עם שמו הארוך) מלא בשירי-סיפורים נהדרים, כשכולם מלווים עם הגיטרות-פדל סטיל-קלידים שאני כ”כ אוהב. זה לא פלא שהם נשמעים ככה, כמו פרקים של ספר או אגודה של סיפורים קצרים בצורת שירים על מסעות, אנשים, העבר וההווה. החל מהאינסטרומנטל הקצר שפותח את האלבום ועד לסופו. ולאוטין, מעבר למוזיקאי מוכשר, הוא גם סופר, וזה עובר לתוך השירים והצלילים. אין לו קול מושלם, אך הוא חודר עמוק בהגשה וזה כל מה שצריך. הוא אמור לחזור לעבוד עם ה-Delines בקרוב, אבל כיף גדול שהוא עצר פה בתחנה מוכרת עם ההרכב הזה, שמזכיר לי לפרקים בסאונד את Uncle Tupelo וה-Scud Mountain Boys.  אך עדיין יש בו משהו שונה, וטוב שהוא עדיין כאן.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

My Morning Project Vol. 7 – In It’s Infancy

פורסם בתאריך על ידי
2

“…The idea was always there”

במהלך שנת 2012 מיי מורנינג ג’אקט ממשיכים להופיע ולגבות את אלבומם האחרון Circuital. למרות שהם די עוזבים את ריבוי השירים מהאלבום בהופעות ומתרכזים ביותר גיוון בסט-ליסטים וחפירה עמוקה בדיסקוגרפיה שלהם. זה בא מאוד לביטוי בערבים כפולים או משולשים במקום ספציפי, כמו שתי ההופעות ב-Red Rocks בקיץ או שלושת הערבים ב-Capitol בפורט צ’סטר לקראת סוף השנה. את שנת ההופעות הנהדרת הזו הם נועלים בערב\לילה חגיגי של New Year’s Eve בבוסטון.

ב-2013 ממשיכים להיות בדרכים. באותו זמן גם קצת פרויקטים צדדיים כאשר ג’ים ג’יימס משחרר את אלבום הסולו המלא הראשון שלו (אחרי שהיה חלק מה-New Multitudes בשנה שלפני). בקיץ הלהקה מצטרפת לסיבוב ההופעות של Americanarama יחד עם בוב דילן, וילקו, בוב וויר ועוד אורחים. באוקטובר נועלים את הפעילות שלהם לשנה זו כאשר מתארחים ב-Bridge School Benefit המסורתי של ניל יאנג.

שנת 2014 נפתחת עם חגיגה גדולה באירוע הראשון של One Big Holiday, הפסטיבל של MMJ במקסיקו, עם הופעות נהדרות שלהם, להקות אורחות ואירועים שונים ומיוחדים עם חברי הלהקה במתחם הטרופי של ה-Hard Rock Hotel. לאחר ההופעות הללו בחודש ינואר, הלהקה לוקחת הפסקה ארוכה. בהמשך השנה המתופף פטריק הלאהן חובר לטריו של Spanish Gold שמוציאים אלבום, בזמן שג’ים ג’יימס נוטל חלק בעוד פרויקט של סופר-גרופ, הפעם ה-New Basement Tapes. עוד במהלך 2014 הלהקה עובדת על המון שירים חדשים ומודיעה שתשחרר שני אלבומים בשנתיים הקרובות.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

My Morning Project Vol. 5 – Movin’ Away

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

?Do you live your life on the road”
Yeah, losing out on loving
Asking for nothing
“Runnin’ from something that isn’t there

את שנת 2006 מיי מורנינג ג’אקט פתחו על גג העולם, כשהם רכובים על גל ההצלחה של “Z”. החל מחודש אפריל הם מופיעים נון-סטופ, באירופה וארה”ב, בהמשך הגיבוי לאלבום הכי מוצלח שלהם מסחרית עד כה. בספטמבר הם משחררים את אלבום ההופעה הרשמי הראשון שלהם – Okonokos, שלקוח משני ערבים ב-Fillmore בסיום השנה הקודמת. סרט ההופעה על DVD והאלבום הכפול ממשיכים למנף אותם כאחת הלהקות החמות בעשור הראשון של שנות האלפיים. הם נועלים את 2006 עם עוד שלושה ערבים באותו Fillmore אגדי של סן פרנסיסקו ובעצם חותמים תקופה אדירה בשבילם.

במהלך 2007 הלהקה לוקחת מנוחה שבהחלט מגיעה לה ולא מופיעה הרבה. הם מתחילים לעבוד על האלבום הבא ונכנסים לאולפן לקראת סוף השנה. מה שיצא מאותן הקלטות חדשות הוא האלבום הכי מצופה של מיי מורנינג ג’אקט עד כה. ה-Follow Up של “Z”, האלבום שהזניק להם את הקריירה ומפוצץ בשירים הקליטים הטובים שהקהל הרחב קיבל בזרועות פתוחות. לא קל להמשיך כזה דבר, אבל ג’ים ג’יימס והחברים רוצים להכות שוב בברזל החם שבידיים שלהם, כעשור אחרי הקמת הלהקה והשינויים שעברה בדרך. התוצאה הסופית היתה שונה, מוזרה, מאכזבת או מלהיבה. תלוי את מי שואלים.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

My Morning Project Vol. 4 – Off The Record

פורסם בתאריך על ידי
1

בעשור האחרון חברי הלהקה, יחד או לחוד, השתתפו, התארחו או היו אחראים על לא מעט פרויקטים מוזיקליים ואחרים. אם בתור My Morning Jacket או הוצאות סולו מחוץ ללהקה. לפניכם עשרה חלקים של מוזיקה שלא נמצאים באלבומים והוצאות של MMJ, אבל כוללים את התרומה של חברי הלהקה מחוץ לאלבומים והוצאות שחתומים על שמם. אם זה בהוצאה שלמה או תרומה חלקית ושירים בודדים. יש עוד מקומות שראו נגיעות שקשורות להרכב, קטעי אורח וכו’, אבל אלו מבחינתי הבולטים והמומלצים או האהובים עלי ביותר.

Elizabethtown Soundtracks and EP
תאריך יציאה: אוגוסט\ספטמבר 2005 + פברואר 2006.
Untitled-1

בשנת 2005 שוחרר הסרט Elizabethtown של קמרון קרואו. למיי מורנינג ג’אקט היה חלק לא קטן בו, גם בפסקולים השונים וגם בתוך הסרט עצמו. הצילומים והעלילה של הסרט מתרכזים בעיירה אליזבת’טאון בקנטקי, ובכלל, יש לבית של MMJ מקום נכבד בלב הסרט.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

My Morning Project Vol. 3 – Master Plan

פורסם בתאריך על ידי
2

It’s not the dream that makes you weak”
It’s not the night that makes you sleep
But it’s a voice and it’s a choice
“To call you out or stay at home

כששנת 2002 נפתחה מיי מורנינג ג’אקט עדיין דחפו את עצמם דרך הופעות. כששני אלבומים מאחוריהם, הם המשיכו לקדם את עצמם בעזרת הקהל והצלחה יחסית מחוץ לבית ברחבי ארה”ב. בחודש אפריל הם משחררים את ה-EP  של Chocolate & Ice. ממש אחריו, בחודש מאי, המתופף (השני במספר) כריס גואטיק עוזב את הלהקה לאחר תקופה קצרה בשורותיה. מי שמחליף אותו הוא פטריק הלהאן, במהלך חשוב ראשון לעבר השלמות המוזיקלית בתור הלהקה ההדוקה והיציבה שתגיע לאחר מכן. לקראת סוף שנה יוצא גם ה-EP  של Sweatbees והם נועלים את 2002 במספר הופעות באירופה וביקור ראשון אי פעם בבריטניה.

I’ve got a master plan, babe”
I been working on it from the start
Plugging in all of the numbers
“Watching it on all of the charts

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: