ספיישל 50 שנה לאלבום הבכורה של ביג סטאר

בקיץ של 1972 שוחרר Number One Record, אלבום הבכורה של ביג סטאר. אלבום שהפגיש באופן חד פעמי לאורך יצירה שלמה את הכישרון הענק של אלכס צ’ילטון וכריס בל, יחד עם המתופף ג’ודי סטיבנס והבאסיסט אנדי האמיל. הרביעייה שחררה אלבום שהקדים את זמנו. אלבום שנכשל מסחרית בזמן אמת, אבל עם השנים קיבל הילה משוגעת וייצג הרכב שישפיע על רבבות של שמות מוכרים שיגיעו אחריו. כמו REM, וילקו, Teenage Fanclub ורבים אחרים.

הקריירה הקצרה של ביג סטאר התחילה בממפיס, לצד הבית של אולפני Ardent, וככל שהשנים עברו היא המשיכה לנצוץ מחוץ לארה”ב, עם עוד ועוד מאזינים ומאזינות שגילו את המוזיקה של ההרכב, שמרו אותה בלב או העבירו אותה הלאה. האלבום הראשון של ביג סטאר הוא אחת מיצירות הפאוור-פופ המשובחות והחשובות כיום, וגם היותר קרובות לליבי.

לציון 50 שנה לבכורה וההתחלה של ביג סטאר, הקדשתי שעתיים ספיישל ברדיו הקצה לאלבום והשורשים שלו. ניתן להאזין באתר הקצה ובמיקסקלאוד:

וידאו מיוחד שג’ודי סטיבנס, מתופף ביג סטאר, שלח לי לקראת הספיישל:

פלייליסט:





ספיישל Exile On Main Street

כשחברי הרולינג סטונס עברו לדרום צרפת ב-1971 כדי להתחמק מחובות ורשויות המיסים באנגליה, הם החלו ליצור ולהקליט את האלבום הבא שלהם בסביבה שונה ואחרת, בווילה השכורה והענקית של קית’ בנלקוט. במרתף של המקום, באולפן הנייד שלהם, עם שלל אורחים וחברים שבאו והלכו, ימים שטופי שמש ולילות ארוכים ויצירתיים, השפעות סמים וגם הרבה השפעות של בלוז, סול וקאנטרי-רוק.

התקופה בנלקוט וסיום ההקלטות המאוחרות בלוס אנג’לס יצרו את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר של הלהקה. קלאסיקה בעלת ארבעה צדדים בתוך אלבום כפול אחד, שהוא יצירת מופת שנבנתה והגיעה מכאוס, בריחה, זיעה, מוזיקה מלוכלכת יפהפייה, כתיבה משוחררת, חופש יצירתי ענק ואווירה לא שגרתית, אפלולית וצבעונית גם יחד.

היצירה הכאוטית והמופלאה הזו של הסטונס עונה לשם Exile On Main Street והיא שוחררה השבוע לפני 50 שנה. לכבוד החגיגות, אני ומני ארנון שילבנו כוחות והגענו לאולפן הקצה בשביל ספיישל יובל שנים לאלבום הענק הזה. עם הסיפורים, הרקע, חיבורים האישיים, כל המוזיקה כמובן והרבה אהבה לאלבום הגלות וחוצה הזמן של הסטונס.

הספיישל ניתן להאזנה באתר הקצה וגם במיקסקלאוד:

גראם פרסונס קית' ריצ'רדס
גראם פרסונס וקית’ ריצ’רדס בווילה בנלקוט, 1971. צילום: Dominique Tarlé

פלייליסט:

ספיישל The Southern Harmony & Musical Companion

אחרי ההצלחה המסחררת של אלבום הבכורה שלהם והחשיפה הגדולה בתחילת שנות התשעים, הבלאק קרואוז התחילו לבצע, לכתוב ולהקליט שירים לקראת האלבום השני. אלבום בו הם מצאו את הסאונד היותר ייחודי שלהם, עם החשמל הכבד, השפעות Soul ורוקנ’רול חופשי שלקח אותם על דרך מופלאה. כזו שאולי הביאה להם פחות הצלחה מסחרית כמו אלבום הבכורה, אבל שאבה אליהם מעריצים אדוקים ונאמנות מוזיקלית ויצירתיות שאין שני לה.

הסאונד, היצירתיות והשלב הבא בקריירה שלהם הגיע גם בזכות שתי תוספות חשובות ואדירות להרכב; הקלידן אדי הארש והגיטריסט מארק פורד, שהחליף את ג’ף סיז. הם הביאו איתם גרוב, כישרון-על והתאמה מדהימה לחברים הקיימים, שהגיעה לידי פיצוץ מוזיקלי אדיר עם אותו אלבום שני ששוחרר ב-12 במאי 1992. אלבום קרוב מאוד לליבי, שממנו לקוח גם השם של התכנית והבלוג שלי, והוא אחד האהובים עליי אי פעם. אלבום שהוציא לדרך את הליין-אפ הקלאסי והטוב ביותר של הקרואוז, עם השישייה שאחראית גם לתקופת השיא של הלהקה מבחינתי, זו של 92 עד 97.

בלאק קרואוז Southern Harmony

וכל התקופה הזו החלה עם The Southern Harmony & Musical Companion. האלבום שחוגג השבוע 30 שנה ליציאתו. לכבוד ציון הדרך הגעתי לאולפן הקצה ושידרתי שעתיים ספיישל לאלבום שבזמנו הפציץ לי את המוח ושאב אותי עמוק-עמוק למוזיקה של הלהקה שהפכה לאהובה עליי בכל הזמנים. והוא עדיין חזק מוזיקלית כפי שהיה דאז ונשאר אחד האהובים עליי Ever.

ספיישל Yankee Hotel Foxtrot

בתחילת המילניום הנוכחי Wilco הייתה באמצע פרץ יצירה אדיר שרק הלך והתעלה על עצמו. במיוחד בגלל שיתוף הפעולה המוזיקלי בין ג’ף טווידי לג’יי בנט. אחרי האלבום Summerteeth והפרויקט השני של Mermaid Avenue עם ביל בראג, הלהקה פתחה את שנות האלפיים עם הכנות לאלבום הבא ושורה ארוכה של שירים חדשים שטווידי ובנט עבדו עליהם. הכל היה נראה מוכן לעוד המשכיות מבריקה עם האלבום הרביעי שבדרך. אבל אז דברים החלו להשתבש ולהשתנות.

באמצע העבודה על האלבום ב-Loft, הסטודיו הפרטי של וילקו בשיקגו, היה נראה שהסאונד של האלבום שבדרך הולך להיות מיוחד יותר. עם שילובים יותר אקספרימנטליים בסאונד, בניצוחו של ג’יי בנט שעיצב את הצלילים המעולים של Wilco דאז יחד עם הכתיבה והכישרון של טווידי. אבל החיכוכים בין השניים מיהרו להגיע. במיוחד אחרי שטווידי הביא את ג’ים א’ורורק שימקסס את האלבום ויעבוד איתם, ונשען יותר לחזון המוזיקלי בסוף שלו מאשר זה של בנט.

ספיישל 50 שנה ל-Harvest

בשנת 1971 ניל יאנג מצא את עצמו בתוך מערבולת אישית, רגשית ופיזית מאוד גדולה. זה קרה דווקא אחרי ההצלחה הגדולה שלו עם Deja Vu של CSNY ואלבום הסולו השלישי After The Gold Rush. אבל יחד עם זאת הוא החל להתנתק ולהתרחק וגם עדיין לא היה במצב לחזור לקרייזי הורס בשל מצבו הירוד של דני וויטן. בנוסף, יאנג נפרד מאשתו הראשונה, ראה מהצד את הזוועות בקליפורניה של צ’רלי מנסון, שאיתו היה מיודד לפני שידע מי הוא באמת, ואז אחרי שקנה חווה משלו ועבר אליה, הוא נפגע באופן קשה בגבו והיה צריך לעבור טיפולים וניתוחים. מה שהשבית אותו מהופעות לרוב שנת 1971.

ניל יאנג 1971
ניל יאנג בחווה של Broken Arrow, שנת 1971 (צילום: Henry Dlitz).

אך באותו הזמן הוא גם פגש את השחקנית קארי סנודגרס, איתה החל מערכת יחסים שגם תשפיע על חלק מהשירים החדשים שהמשיך לכתוב. מתוך כל האירועים הללו, ובעזרת חברים מוכרים או חדשים ועם ה-Stray Gators, נגני אולפן מנאשוויל, יאנג כתב ויצר את מה שהפך לאלבום הכי מוכר והכי מוצלח מסחרית שלו בקריירה, אחרי ששוחרר בפברואר 1972. לאלבום הזה קוראים Harvest והוא מציין כעת 50 שנה ליציאתו.

לכבוד יובל השנים לאלבום, הקדשתי שעתיים ספיישל ל-Harvest ברדיו הקצה, עם כל הדרך הארוכה של שיריו והבנייה שהובילה ליציאתו. דרך שהחלה כבר בנובמבר 1970 ועברה בין הופעות ובעיקר הקלטות וסשנים בנאשוייל, לונדון והחווה של יאנג בקליפורניה. כולל גם כמה מהגלגולים וה-Aftermath של השירים בשנים שיבואו אחר כך.

לספיישל ניתן להאזין באתר הקצה וגם ממש פה במיקסקלאוד:





אלבומי השנה 2021

סיכום שנה, הקדמה:

טוב, השנה הזו עברה במהירות. והיא דווקא הייתה מלאה בלא מעט תהפוכות ושינויים. התחילה כהמשך קודר ל-2020, ואז מתישהו דברים התחילו לזוז. חזרתי לכמה מקומות נחמדים, נזכרתי קצת מה זו שגרה שלפעמים צריכים, ופתאום הייתה גם נפילה ארוכה ועמוקה שגרמה לי מאוחר יותר להתחיל לטפס חזרה למעלה. לקראת סוף שנה חזרו גם חו”ל והופעות וחברים שלא ראיתי מלא זמן. וגם התחילה עבודה מסוג אחר, עם עצמי, שתמשיך לשנה הבאה.

בכל התחנות הללו של 2021 כמובן שליוותה אותי המוזיקה. כל האלבומים החדשים שיצאו, שהרבה מהם נתנו לי מקום להישען עליו, להתחבר אליו, ולקחת איתי לדרכים שהשנה הזו יצרה. כרגיל, 50 הבולטים מהם בזמן כתיבת שורות אלו, נכנסו פה לסיכום המסורתי. עם כל הטקסטים האישיים והחיבורים אליהם, הלינקים, השירים והסיבות. כולם היו חשובים לי וכל מיקום ברשימה הוא ראוי והיה לי טוב. חלק מהם נכנסו יותר ללב, כמו תמיד, אבל כולם ליוו אותי יותר מאחרים.



ההוצאות המיוחדות של השנה 2021

אחרי מנת המתאבנים בצורת הקאברים של השנה ולפני המנה העיקרית של אלבומי השנה, מגיעים למנה הראשונה המסורתית – ההוצאות המיוחדות של השנה. היו המון מעולות במהלך 2021, עם הוצאות ארכיון, EP’s, אלבומי הופעה, הוצאות Deluxe מחודשות ומורחבות, מארזים, אלבומי מחווה ועוד. בחרתי (ללא דירוג, בסדר אלפביתי) 30 מהחביבות עליי לשנה זו שמוצגות פה בפוסט שלפניכן/ם. עם הטקסטים, הסברים, מידע וכמובן לינקים למוזיקה ואפשרויות האזנה.

בסוף הפוסט יש גם פלייליסט בספוטיפיי שמאגד נציגים מכל ההוצאות כאן, בנוסף לעוד כאלו שלא נכנסו לרשימה שמגיעה עוד רגע. מוזמנות ומוזמנים לקרוא, להאזין ולנבור, וכמובן לחזור לפה בקרוב מאוד בשביל האירוע המרכזי והמסורתי עם אלבומי השנה של הרמוניה דרומית. אבל עכשיו, ההוצאות המיוחדות. יאללה, התחלנו:

Almost Famous (Music From The Motion Picture 20th Anniversary Super Deluxe)

כמעט מפורסמים דלוקס

באיחור של שנה (כמו לא מעט הוצאות של ציוני דרך שיצאו השנה) קיבלנו ב-2021 את המארז האולטימטיבי והמטורף לגמרי של Almost Famous. הסרט האהוב עליי בכל הזמנים שבשנה שעברה ציין שני עשורים ליציאתו וגם אני ציינתי זאת בחגיגות של פוסט אישי עליו בנוסף לספיישל 5 שעות ברדיו הקצה בשני חלקים, עם כל המוזיקה והסיפורים ואנקדוטות.

אז מארז הסופר דלוקס המיוחד כולל לראשונה את כל המוזיקה שמופיעה בסרט (חוץ מבלאק סאבאת’ משום מה), שזה מלא. בנוסף לקטעי חזרות, כל מיני Outtakes של Stillwater, מוזיקת ה-Score של ננסי וילסון ששוחררה לראשונה וגם ציטוטים מגניבים מתוך הסרט שמשולבים לכל אורך השירים והמוזיקה בדיסקים/תקליטים. בנוסף ומעבר לתוכן המשוגע והחגיגי שלו, הוא גם מכיל מלא בפורמט הפיזי, המטורף אפילו יותר. לגמרי אחד המארזים הכי אדירים, פסיכיים וענקיים שקניתי וראיתי. גם בתוכן האודיו וגם בתוספות הפיזיות. חגיגה הכי ראויה שיכולתי לחשוב עליה.

Love Comes And Goes (Early Demo Version)

Cabin In The Air

“You Made Friends With Them”











הקאברים של השנה 2021

זהו, הגיע הזמן לפתוח את עונת הסיכומים, ואני עושה זאת שוב עם שלושה פוסטים כאן בבלוג (בנוסף לתכניות הסיכום שלי ברדיו הקצה). האירוע המרכזי והמנה העיקרית כמובן יהיו פוסט אלבומי השנה המסורתי, לפני כן תגיע המנה הראשונה של ההוצאות המיוחדות ועכשיו מתחיל הכל עם המתאבנים בצורת הקאברים של השנה. משהו לפתוח איתו את תיאבון הסיכומים.

איגדתי יחד בפלייליסט 40 קאברים שונים שאהבתי ויצאו במהלך 2021, ומגיעים מאלבומים, אוספים, סינגלים, מחוות, הוצאות מיוחדות וכו’. למטה הוספתי גם את הפלייליסט הכתוב, בו רשמתי בסוגריים את האמן המקורי + קישור עם האזנה לגרסת המקור. ככה שאפשר להאזין לקאבר ואז להגיע למקורי, או ההפך, או לשמוע את כל הקאברים ואז כל המקוריים, לערבב, לחזור, לבדוק וכל מה שבא לכן/ם לעשות עם הפלייליסט והמידע.

כאן מאזינים:

Open in Spotify

הפלייליסט עם קישורים לגרסאות המקור:

ספיישל ג’וני מיטשל: האלבומים הראשונים

בשנה שעברה ג’וני מיטשל פתחה את הכספת ושחררה את החלק הראשון של הארכיון שלה, זה שהתמקד בשנים הראשונות של 1963 עד 1967. השנה היא המשיכה בדיוק היכן שהפסיקה, עם Archives Vol. 2 שמתמקד בשנים הראשונות בדיסקוגרפיה שלה וארבעת האלבומים הראשונים, תקופת הזמן של 1968 עד 1971.

לפני שנה הקדשתי ספיישל ברדיו הקצה לחלק הראשון וגם הפעם הגעתי להמשיך העבודה, עם ספיישל פולו-אפ שהוקדש כולו לקופסת הארכיון הטרייה ומלאת האוצרות. עם מסע מוזיקלי נוסף מלא קטעים שלא שוחררו מעולם, של הקלטות ביתיות, דמואים, הופעות ועוד.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי:

פלייליסט:

Midnight Cowboy (Home Demo 1)
The Dawntreader (Home Demo)
Song To A Seagull (Home Demo)
The Way It Is (Chelsea Recording)
I Had A King (Demo)
The Fiddle And The Drum (Piano Home Demo)
The Gift of the Magi (Song To A Seagull Session)
Both Sides Now (Song To A Seagull Session)
It’s Easy (Chelsea Recording)
Another Melody (Chelsea Recording)
Jeremy (Live 1968)
Night In The City (Live 1968 Recorded by Jimi Hendrix)
Ladies of the Canyon (Live 1968 Recorded by Jimi Hendrix)
Come To the Sunshine (Studio Session)
The Pirate of Penance (Chelsea Recording)
The Gallery (Live BBC 1968)
Chelsea Morning (Live 1969)
The Circle Game/Little Green (Live 1969)
For Free (The Dick Cavett Show 1969)
Woodstock (Demo)
All I Want (Live BBC 1970)
A Case of You (Demo)
California (Live 1970 with James Taylor)
River (Live 1970)
Hunter (Blue Sessions)

אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 30 שנה ל-Ten

אם לקריירה של סטון גוסארד וג’ף איימנט היה נכנס איזה תסריט אלטרנטיבי מהסוג של “דלתות מסתובבות” או פרק של “?What If”, השאלה והשם של הסיפור הזה מבחינתי היו חייבים להיות “מה היה קורה אם אנדרו ווד לא היה מוצא את מותו בחודש מרץ של 1990?”.

אי אפשר לדעת לאיזה גבהים הם היו מגיעים איתו ועם Mother Love Bone, והאם אדי ודר היה הופך למפורסם או מתעסק בכלל במוזיקה, או האם מייק מק’רידי היה משתף איתם פעולה במפגשים שונים לגמרי. אבל המוות המוקדם של ווד פתח איזה שביל מסוים ביקום המציאותי שלנו, שהוביל לאחד ה-Silver Linings הכי גדולים מבחינתי של עולם המוזיקה. זה שיצר את פרל ג’אם.

זה הוביל לכל האירועים שהתרחשו בשנה וחצי מאז מותו של ווד ועד לסוף הקיץ של 1991. יותר מדויק, עד ל-27 באוגוסט של אותה שנה. היום בו האלבום Ten שוחרר והפיצוץ האדיר והמטורף שקרה איתו ועם הלהקה החדשה של סטון וג’ף. עם אחד מאלבומי הבכורה הגדולים ביותר בכל הזמנים, שהוציא לדרך קריירה ושביל מוזיקלי מדהים שנמשך שלושה עשורים עד היום.