ארכיון הקטגוריה: מוזיקה

ספיישל 20 שנה ל-At Dawn

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שחרור אלבום הבכורה ב-1999, My Morning Jacket המשיכה לצבור לעצמה עוד קהל ומאזינים. היא עדיין הייתה להקה די קטנה שממתינה לפריצה גדולה, אבל הזמנה להופעות בבלגיה והולנד בשנת 2000 עזרה להם להתחיל משהו גם מעבר לאוקיינוס, וכשחזרו הביתה המשיכו להופיע יותר מחוץ לקנטאקי ולקבל יותר תשומת לב בחוף המזרחי של ארה”ב.

בנוסף ג’ים ג’יימס המשיך לכתוב עוד שורה ארוכה של שירים חדשים. כל זה הוביל אותם בשנת 2001 למדרגה הנוספת עליה דרכו בדיסקוגרפיה. עם אלבום שני שהוא גם פולו-אפ ישיר בסגנון ואווירה לבכורה של The Tennessee Fire, אבל גם שאפתני יותר. עם כמה שירים יותר מורכבים ונסיוניים ועם אלבום של שעה ורבע שעד היום הוא עדיין הארוך ביותר שלהם בדיסקוגרפיה. לאלבום הזה קוראים At Dawn והשבוע הוא חוגג 20 שנה ליציאתו.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי חודש פברואר: מהדורת Reissues

פורסם בתאריך על ידי
2

עוד חודש של 2021 עבר, עוד מוזיקה חדשה יצאה לאוויר העולם. מכיוון שכתבתי כבר בהרחבה על אלבום האולפן שהכי בלט לי בפברואר ואחרים פחות הלהיבו או על אש קטנה אצלי בינתיים, אני מתמקד הפעם בכמות היפה של הוצאות מחודשות/ארכיון שיצאו החודש. והיו לא מעט כאלו. הנה כמה מהבולטות אצלי במהדורת סיכום חודש של הוצאות מיוחדות.


The Band – Stage Fright 50th Anniversary Deluxe Edition

The Band Stage Fright Deluxe

באיחור קל של חצי שנה, שוחררה גרסת הדלוקס ל-Stage Fright, האלבום השלישי של The Band שציין בשנה שעברה יובל ליציאתו. זה תמיד היה אלבום מאוד אהוב עליי והגרסה המחודשת שלו היא דרך מצוינת לחזור אליו ולשירים הללו. הגרסה החדשה כוללת מיקס טרי לשירים (עם סדר שונה מהמקור), אבל הסיבה להאזין לה מבחינתי היא שתי תוספות שמשוחררות פה לראשונה.


רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

השנים שאחרי המסיבות: על Open Door Policy של ההולד סטדי

פורסם בתאריך על ידי
2

מאז שהודיעו עליו, Open Door Policy היה האלבום שהכי ציפיתי לו בתחילת השנה הזו. זה כבר אלבום האולפן השמיני של The Hold Steady והוא לחלוטין שונה מכל מה שהלהקה עשתה לפניו. שינוי שהתקבל אצלי מאוד בחיוב והבנה.

זה אלבום הרבה יותר Mellow ממה שהיינו רגילים מההולד סטדי. יש בו מעט יותר התנסויות וכדורים מסובבים בסאונד. פחות הכסאח החשמלי של ההמנונים והשירים המפוצצים בחשמל מן העבר, אבל עם מלודיות וריפים שכן מזהים ומביאים עימם משהו חדש לשכבות, לבסיס, לעומק ולמילים אותן הם מלווים. ויש בו חיבור נהדר של המוזיקה האולי-מתונה-יותר יחד עם הליריקה הנפלאה של קרייג פין.

בעיקרון Open Door Policy הוא האלבום הראשון שהליין-אפ הנוכחי של ההולד סטדי הקליט בתור יצירה שלמה שמייצגת הכי טוב את המילה “אלבום”. אותו ליין-אפ שכולל שישייה מגובשת מאז שהקלידן הנפלא פרנץ ניקולאי חזר להרכב לפני חמש שנים. נכון, השישייה כבר הוציאה את Thrashing Thru The Passion לפני שנתיים, אבל זה היה אלבום שרובו איגד סינגלים בודדים בתקופה הממושכת לפני יציאתו. ב-Open Door Policy זה לחלוטין שירים שכולם הוקלטו יחד, מאוד קרובים אחד לשני, מאותם סשנים ומההתחלה עם מחשבה על יצירה אחת שלמה.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל The Hold Steady

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

באמצע שנות התשעים במיניאפוליס, קרייג פין וטאד קובלר היו חברים בהרכב Lifter Puller. הם הספיקו לשחרר שלושה אלבומים ולא ממש זכו להצלחה גדולה עד שהתפרקו בשנת 2000 והצמד עבר לגור בברוקלין, ניו-יורק. היה נראה שהקריירה המוזיקלית שלהם לא תמומש בסופו של דבר, עד שביקור של קרייג בהופעה של הדרייב ביי טראקרס ב-2002 וצפייה נוספת ב-The Last Waltz של The Band, גרמו לו לרצות להקים שוב להקה ולנגן.

לא הרבה אחר, כך פין וקובלר שוב מצאו את עצמם יחד, בהרכב חדש, שמבוסס בניו-יורק, אבל הלב שלו עדיין במיניאפוליס. יחד עם חברים והרבה חופש ובלי הרבה ציפיות, הם הקליטו את אלבום הבכורה של הלהקה החדשה שלהם, כשהם משלבים רוקנ’רול, השפעות פאנק-רוק ואת הליריקה הסיפורית של פין שיוצאת החוצה כמו היפ-הופ פיוטי, עם מלא גיטרות וחשמל מסביב.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

האלבום שפגש אותי מחדש: 50 שנה ל-Tapestry

פורסם בתאריך על ידי
2

אפשר לכתוב רבות על העשייה, ההשפעה והקלטת השירים שמרכיבים את Tapestry של קרול קינג שמציין היום 50 שנה ליציאתו. אבל כמו הרבה מהקלאסיקות של סוף שנות השישים ותחילת השבעים שעברו אצלי באוזניים (רבים באובססיביות) בתחילת החיבור העמוק עם מוזיקה בזמנו, זה כבר מעלה אבק הרבה זמן ואני פחות מתעניין בלכתוב עליו אותם הדברים.

כיום מעניין אותי לקרוא על האלבומים האלה את הסיפורים והחיבורים האישיים. את הדברים שאי אפשר לקרוא בספרים או ברחבי האינטרנט (תכלס, אני ככה עם קריאה על מוזיקה בכלליות, אבל במיוחד עם אלו שכבר התעסקו בהם בלי סוף). ואחד הדברים הכי יפים במוזיקה בשבילי, הוא מה שקורה לפעמים בחיים שמחזיר לך פיסת יצירה, אלבום או שיר, ישר ללב, ואתה מתרגש מהם מחדש מכיוון אחר. אפילו אם היו כבר מאוסים עליך. וזה מדהים.

הדבר הזה קרה לי עם Tapestry לפני ארבע שנים בדיוק. כשישבתי בפברואר 2017 אצל המקעקע שלי שבדיוק סיים לעבוד על אחד משני הקעקועים הכי אישיים שיש עליי (וכולם כאלו), זה שכולל מעליו את הציטוט “…It would be so fine to see your face at my door”. שלושה חודשים לפני כן איבדתי חברה קרובה ששמה לימור למחלה הכי מאוסה ומעצבנת כנראה בעולם. חברה שהכרתי בגלל אותה אהבה וכתיבה על מוזיקה בין השנים, זאת לאחר שגילתה את הבלוג והתחלנו לדבר ולהחליף חיבורים וסיפורים בהתלהבות.

כמו שקורה לפעמים, ניצתה שם איזו להבה מטורפת של חיבור שהוביל להיכרות וקירבה מחוץ לכותלי האינטרנט שקשה להסביר. זו שמגיעה מבסיס של אהבה וסקרנות משותפת לצלילים, אמנים, שירים ואלבומים. סוג ההיכרות והחיבור עם האנשים הכי אהובים עליי בעולם. היא תמיד אהבה את קרול קינג וכמוני וכמו אחרים, לטוס להופעות בחו”ל היה לה חוויה שמנקה את הנשמה.







רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי חודש ינואר (2021)

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

סיקור אלבומים ראשון של הרמוניה דרומית לשנה זו, עם ההוצאות שבלטו לי בפתיחת 2021. כמה אלבומים שציפיתי להם ולא אכזבו, וגם קצת הפתעות משמחות. מבחר מאלבומי האולפן + לייב, EP ולא מעט צלילים טובים. בתקווה שהמוזיקה של השנה הזו תהיה פסקול יותר שפוי וכיף למציאות שהיא תמיד עוזרת לשרוד.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

המחווה שהלוואי ולא הייתה

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בריאיון טרי לניו-יורק טיימס, סטיב ארל מספר על שיחת הטלפון האחרונה עם ג’סטין טאונס ארל, שהתרחשה ב-20 באוגוסט האחרון. הוא ידע שהוא במצב גרוע ואמר לבנו “אל תיתן לי לקבור אותך”. ג’סטין ענה “אני לא”. את השיחה סטיב סיים ב-“I love you” וג’סטין ענה “I love you too”. מספר שעות אחר כך ג’סטין נמצא מת בדירה שלו בנאשוויל.

הנפילה הכואבת של ג’סטין טאונס ארל, בגיל 38 בלבד, הכניסה אותי לשוק בקיץ האחרון והעציבה אותי נורא. מאז שכתבתי על האלבום Harlem River Blues של ג’סטין במקום השלישי בסיכום שנת 2010 שלי בבלוג, הוא לא עזב אותי לאורך כל העשור שבסופו נפרדנו ממנו. הוא היה מיקירי הבלוג של הרמוניה דרומית והמשכתי להקדיש לו טקסטים והשמעות על כל שיר ויצירה חדשה ונהדרת שהמשיך לשחרר.

ג’סטין היה אמור ממש היום לחגוג 39. יום ההולדת הראשון שלו בלעדיו. בסנכרון מכוון עם התאריך, שוחרר היום גם האלבום החדש של סטיב ארל. האלבום הראשון בדיסקוגרפיה של סטיב שהלוואי ולא הייתה לו סיבה להקליט.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלכס צ’ילטון: 70 שנה להולדתו – סיקור קריירה והמלצות

פורסם בתאריך על ידי
2

היום לפני 70 שנה נולד אלכס צ’ילטון. המייסד והכותב הראשי של Big Star, סולן ומוזיקאי בחסד ואדם מעניין ומתוסבך, גם עם קריירת סולו מגוונת וטובה. לכבוד הציון אני שמח לשתף פעולה עם חברי אורי דביר, מי שמתפעל את הבלוג Ten To Butter Blood Voodoo וגם עורך סטים נפלאים ברדיו הקצה מדי יום ראשון בערב. האהבה המוזיקלית המשותפת אולי הכי גדולה שלי ושל אורי היא Big Star ואלכס צ’ילטון בפרט. נורא רציתי שנעשה משהו יחד ליום הזה והנה זה קורה בפוסט הנוכחי.

אורי ואני בחרנו לכתוב על עשרה אלבומים מהקריירה של צ’ילטון. כאלו שלדעתנו הם מוצרי חובה שקשורים אליו וליצירה שלו, או שיש בהם עניין ומשיכה וההוצאות הכי מומלצות שלנו. כאלו שמופנות גם לחובבי צ’ילטון שאולי לא התעמקו מספיק בתוך הדיסקוגרפיה שלו, ובאותו הזמן משמשות גם אולי כמבוא ודלת פתיחה להיכרות איתו ועם המוזיקה שלו לאורך השנים. בסוף הפוסט גם הכנו פלייליסט מגניב עם 30 שירים וקצת מעל שעה וחצי של סיקור קריירה, עם המון שירים ספציפיים אהובים עלינו.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי השנה 2020

פורסם בתאריך על ידי
8

סיכום שנה, הקדמה:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ההוצאות המיוחדות של השנה 2020

פורסם בתאריך על ידי
2

שנת 2020 הייתה כ”כ משוגעת במישור העולמי + האישי, שזה השפיע המון על הרבה מוזיקה ששוחררה וגם לחיבור וההישענות עליה. בלי סיבובי הופעות או תכנונים שבוטלו, הרבה אמנים ניצלו את הזמן כדי לשחרר דברים שישבו אצלם בכספת, או הקליט ושחררו ספונטנית דברים חדשים. יצאו השנה המוני הוצאות כאלו. למעשה הכרזתי על 2020 כשנת הארכיון הגדולה ביותר אי-פעם, לפחות בשבילי. עם כל מיני הוצאות כאלו שציפיתי להן שנים, יחד עם ים של דברים אחרים שאני מחשיב “מיוחדים” ונמצאים פה בפוסט המסורתי, זה שמקדים את הפוסט המרכזי של אלבומי השנה.

גם הפוסט הנוכחי וגם המרכזי שיגיע הם הגדולים ביותר בתולדות הסיכומים שלי בבלוג, שהתחילו בשנת 2010. כאן איגדתי לא פחות מ-30 הוצאות מיוחדות שאהבתי במיוחד השנה, או עשו לי טוב והיה לי איתן חיבור אישי כלשהו. כרגיל עם Box Sets, הוצאות ארכיון, EP’s, אלבומי הופעה, הוצאות בנדקמפ, מהדורות מיוחדות/מחודשות/מורחבות של אלבומים ועוד הפתעות. בסוף הפוסט יש גם פלייליסט ספוטיפיי שמאגד נציגים מכולן + עוד כמה שירים בודדים שלא נמצאים פה.

רגע לפני, תזכורת שבשבוע שעבר פתחתי את סיכומי 2020 עם המתאבנים בצורת פלייליסט 30 הקאברים של השנה שלי, וכמובן חזרו לפה בשבוע הבא כשתגיע המנה העיקרית של אלבומי השנה שלי. אבל עכשיו אנחנו עם המנה הראשונה והגדושה של ההוצאות המיוחדות. להבדיל מהפוסט המרכזי, פה אין דירוג וההוצאות מסודרות לפי שם האמנים A – Z. יאללה, קריאה והאזנה נעימים.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: