ארכיון הקטגוריה: מוזיקה

אלבומי השנה 2021

פורסם בתאריך על ידי
2

סיכום שנה, הקדמה:

טוב, השנה הזו עברה במהירות. והיא דווקא הייתה מלאה בלא מעט תהפוכות ושינויים. התחילה כהמשך קודר ל-2020, ואז מתישהו דברים התחילו לזוז. חזרתי לכמה מקומות נחמדים, נזכרתי קצת מה זו שגרה שלפעמים צריכים, ופתאום הייתה גם נפילה ארוכה ועמוקה שגרמה לי מאוחר יותר להתחיל לטפס חזרה למעלה. לקראת סוף שנה חזרו גם חו”ל והופעות וחברים שלא ראיתי מלא זמן. וגם התחילה עבודה מסוג אחר, עם עצמי, שתמשיך לשנה הבאה.

בכל התחנות הללו של 2021 כמובן שליוותה אותי המוזיקה. כל האלבומים החדשים שיצאו, שהרבה מהם נתנו לי מקום להישען עליו, להתחבר אליו, ולקחת איתי לדרכים שהשנה הזו יצרה. כרגיל, 50 הבולטים מהם בזמן כתיבת שורות אלו, נכנסו פה לסיכום המסורתי. עם כל הטקסטים האישיים והחיבורים אליהם, הלינקים, השירים והסיבות. כולם היו חשובים לי וכל מיקום ברשימה הוא ראוי והיה לי טוב. חלק מהם נכנסו יותר ללב, כמו תמיד, אבל כולם ליוו אותי יותר מאחרים.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ההוצאות המיוחדות של השנה 2021

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי מנת המתאבנים בצורת הקאברים של השנה ולפני המנה העיקרית של אלבומי השנה, מגיעים למנה הראשונה המסורתית – ההוצאות המיוחדות של השנה. היו המון מעולות במהלך 2021, עם הוצאות ארכיון, EP’s, אלבומי הופעה, הוצאות Deluxe מחודשות ומורחבות, מארזים, אלבומי מחווה ועוד. בחרתי (ללא דירוג, בסדר אלפביתי) 30 מהחביבות עליי לשנה זו שמוצגות פה בפוסט שלפניכן/ם. עם הטקסטים, הסברים, מידע וכמובן לינקים למוזיקה ואפשרויות האזנה.

בסוף הפוסט יש גם פלייליסט בספוטיפיי שמאגד נציגים מכל ההוצאות כאן, בנוסף לעוד כאלו שלא נכנסו לרשימה שמגיעה עוד רגע. מוזמנות ומוזמנים לקרוא, להאזין ולנבור, וכמובן לחזור לפה בקרוב מאוד בשביל האירוע המרכזי והמסורתי עם אלבומי השנה של הרמוניה דרומית. אבל עכשיו, ההוצאות המיוחדות. יאללה, התחלנו:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

הקאברים של השנה 2021

פורסם בתאריך על ידי
4

זהו, הגיע הזמן לפתוח את עונת הסיכומים, ואני עושה זאת שוב עם שלושה פוסטים כאן בבלוג (בנוסף לתכניות הסיכום שלי ברדיו הקצה). האירוע המרכזי והמנה העיקרית כמובן יהיו פוסט אלבומי השנה המסורתי, לפני כן תגיע המנה הראשונה של ההוצאות המיוחדות ועכשיו מתחיל הכל עם המתאבנים בצורת הקאברים של השנה. משהו לפתוח איתו את תיאבון הסיכומים.

איגדתי יחד בפלייליסט 40 קאברים שונים שאהבתי ויצאו במהלך 2021, ומגיעים מאלבומים, אוספים, סינגלים, מחוות, הוצאות מיוחדות וכו’. למטה הוספתי גם את הפלייליסט הכתוב, בו רשמתי בסוגריים את האמן המקורי + קישור עם האזנה לגרסת המקור. ככה שאפשר להאזין לקאבר ואז להגיע למקורי, או ההפך, או לשמוע את כל הקאברים ואז כל המקוריים, לערבב, לחזור, לבדוק וכל מה שבא לכן/ם לעשות עם הפלייליסט והמידע.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל ג’וני מיטשל: האלבומים הראשונים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בשנה שעברה ג’וני מיטשל פתחה את הכספת ושחררה את החלק הראשון של הארכיון שלה, זה שהתמקד בשנים הראשונות של 1963 עד 1967. השנה היא המשיכה בדיוק היכן שהפסיקה, עם Archives Vol. 2 שמתמקד בשנים הראשונות בדיסקוגרפיה שלה וארבעת האלבומים הראשונים, תקופת הזמן של 1968 עד 1971.

לפני שנה הקדשתי ספיישל ברדיו הקצה לחלק הראשון וגם הפעם הגעתי להמשיך העבודה, עם ספיישל פולו-אפ שהוקדש כולו לקופסת הארכיון הטרייה ומלאת האוצרות. עם מסע מוזיקלי נוסף מלא קטעים שלא שוחררו מעולם, של הקלטות ביתיות, דמואים, הופעות ועוד.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי:

פלייליסט:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל New Adventures In Hi-Fi

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

באמצע שנות התשעים .R.E.M הפכה לאחד השמות הגדולים והמוכרים בסביבה, אחרי ההצלחות הגדולות והלהיטים של האלבומים Out of Time, Automatic for the People ו-Monster. הקליפים ב-MTV והסינגלים השאירו מאחור את הלהקה האלטרנטיבית המופלאה של שנות השמונים והקפיצו אותה מסחרית בקצב מסחרר.

דווקא אז, כשהם מגבים את Monster בטור העולמי של 1995, הם בחרו בפנייה מפתיעה והחלו לכתוב ולהקליט באופן קצת שונה שירים חדשים בדרכים. בין הופעות, באולפן נייד, חדרי הלבשה ומלונות הם החלו להרכיב את השירים החדשים והסאונד האחר שלהם, זה שישוחרר ב-1996 באלבום החדש ששמו New Adventures In Hi-Fi.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 30 שנה ל-Ten

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אם לקריירה של סטון גוסארד וג’ף איימנט היה נכנס איזה תסריט אלטרנטיבי מהסוג של “דלתות מסתובבות” או פרק של “?What If”, השאלה והשם של הסיפור הזה מבחינתי היו חייבים להיות “מה היה קורה אם אנדרו ווד לא היה מוצא את מותו בחודש מרץ של 1990?”.

אי אפשר לדעת לאיזה גבהים הם היו מגיעים איתו ועם Mother Love Bone, והאם אדי ודר היה הופך למפורסם או מתעסק בכלל במוזיקה, או האם מייק מק’רידי היה משתף איתם פעולה במפגשים שונים לגמרי. אבל המוות המוקדם של ווד פתח איזה שביל מסוים ביקום המציאותי שלנו, שהוביל לאחד ה-Silver Linings הכי גדולים מבחינתי של עולם המוזיקה. זה שיצר את פרל ג’אם.

זה הוביל לכל האירועים שהתרחשו בשנה וחצי מאז מותו של ווד ועד לסוף הקיץ של 1991. יותר מדויק, עד ל-27 באוגוסט של אותה שנה. היום בו האלבום Ten שוחרר והפיצוץ האדיר והמטורף שקרה איתו ועם הלהקה החדשה של סטון וג’ף. עם אחד מאלבומי הבכורה הגדולים ביותר בכל הזמנים, שהוציא לדרך קריירה ושביל מוזיקלי מדהים שנמשך שלושה עשורים עד היום.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל קארן דלטון

פורסם בתאריך על ידי
2

לכבוד הקרנת הסרט הדוקומנטרי “קארן דלטון: בזמן שלי” בפסטיבל דוקאביב, הקדשתי שעתיים ספיישל לסיפור ולמוזיקה של קארן דלטון. עם כל המוזיקה הכואבת והיפה (והלא רבה) שהשאירה אחריה, ההשפעות עליה ושלה על הדור הנוכחי, שני האלבומים ששחררה בזמן אמת ועוד הקלטות נדירות ששוחררו שנים אחר כך.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Fillmore East

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אולם ההופעות של ה-Fillmore East בניו-יורק היה בית אגדי להמוני אמנים ולהקות שהופיעו שם בזמן שנות פעילותו, בשנים 1968 עד 1971. האולם הקלאסי הזה תחת חסותו של ביל גרהאם נעל את שעריו ב-27 ביוני של 1971. בדיוק חמישים שנה לאחר שנשמעו הצלילים האחרונים בפילמור, ב-27 ביוני של 2021, ציינתי יובל לסגירה והפירוק של האולם עם שעתיים ספיישל ברדיו הקצה.

השמעתי בספיישל ממיטב ההופעות האהובות עליי שהתרחשו ב-Fillmore East ואלבומי הלייב הנפלאים שהוקלטו שם ושוחררו לאורך השנים. עם הרבה חשמל, גיטרות, אנרגיות, מספר קטעים ארוכים ואהובים והרבה מהקסם שהתרחש על הבמה של הפילמור.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

השירים שמתחת לעור: 50 שנה ל-Blue

פורסם בתאריך על ידי
3

באחת הסצינות הראשונות בסרט “כמעט מפורסמים“, הבמאי קמרון קרואו הכניס טעות מכוונת. בסצינה שמתרחשת ב-1969 בה ויליאם מילר הצעיר מגלה את התקליטים שהשאירה לו אחותו, הוא פוגש גם באלבום Blue של ג’וני מיטשל. המצלמה נשארת איתו רגע בזמן שהוא מעביר את היד על התקליט והעטיפה, כאילו חש את האווירה של האלבום עוד לפני שגילה את המוזיקה שלו.

הטעות פה נמצאת בשנה. כי Blue שוחרר רק ב-1971, שנתיים לאחר הזמן שבו הסצינה מתרחשת. אני זוכר שבהתחלה לא כ”כ הבנתי איך מישהו כמו קרואו, בסרט הנורא אישי הזה שלו, בחר לעשות זאת. זמן מה לאחר מכן, כשצפיתי לראשונה בגרסת הבמאי של הסרט, האזנתי שם גם לאודיו קומנטרי של קרואו ושם הוא מספר על הטעות הזו. אומר שהוא כ”כ אוהב את האלבום, כי הוא כ”כ אישי וחשוף, ללא בושה, שהוא היה חייב להכניס אותו לשם, למרות הטעות במודע.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל יום הולדת 80 לבוב דילן

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

השנים העמוקות הראשונות שלי עם מוזיקה כללו כמובן גם את בוב דילן. כמו עם הרבה מבני דורו, במשך הרבה שנים דאז צללתי עמוק פנימה עם המוזיקה שלו, בחקירות, האזנות, חיפושים, קריאה, ידע, ניתוחים וכל מה שהופך חיבור מוזיקלי למשהו הרבה יותר מיוחד וגדול מעוד אמן אהוב עליך. עם כל הרבדים הקצת מפחידים לפעמים שמסתתרים מתחת למשפט כמו “כן, אני אוהב את בוב דילן”.

התקופות האובססיביות שלי עם המוזיקה של דילן כבר עברו לפני הרבה שנים. בניגוד לכמה דינוזאורים אחרים שאני אוהב ככה מאז ועד היום, מתישהו איתו זה קצת הפסיק לרגש אותי כמו פעם. במיוחד בעשור היצירה האחרון שכבר פחות עניין אותי או התחבר אליי מבחינת המוזיקה החדשה שלו (למרות שהוצאות הארכיון האדירות המשיכו כן להלהיב ולשאוב אותי חזרה פנימה). אבל הרגש והחיבור ההוא, כמו התקופות, תמיד נשמר ונשאר עמוק אצלי בפנים ומדי פעם הוא נשלף החוצה. אם זה בגלל ציון דרך מסוים, הוצאת ארכיון טרייה או כל דבר שמוציא מהחיבור הפנימי הזה את הזיכרונות, ההנאה או התלהבות.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: