ארכיון הקטגוריה: רדיו

ספיישל 50 שנה ל-Harvest

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בשנת 1971 ניל יאנג מצא את עצמו בתוך מערבולת אישית, רגשית ופיזית מאוד גדולה. זה קרה דווקא אחרי ההצלחה הגדולה שלו עם Deja Vu של CSNY ואלבום הסולו השלישי After The Gold Rush. אבל יחד עם זאת הוא החל להתנתק ולהתרחק וגם עדיין לא היה במצב לחזור לקרייזי הורס בשל מצבו הירוד של דני וויטן. בנוסף, יאנג נפרד מאשתו הראשונה, ראה מהצד את הזוועות בקליפורניה של צ’רלי מנסון, שאיתו היה מיודד לפני שידע מי הוא באמת, ואז אחרי שקנה חווה משלו ועבר אליה, הוא נפגע באופן קשה בגבו והיה צריך לעבור טיפולים וניתוחים. מה שהשבית אותו מהופעות לרוב שנת 1971.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל ג’וני מיטשל: האלבומים הראשונים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בשנה שעברה ג’וני מיטשל פתחה את הכספת ושחררה את החלק הראשון של הארכיון שלה, זה שהתמקד בשנים הראשונות של 1963 עד 1967. השנה היא המשיכה בדיוק היכן שהפסיקה, עם Archives Vol. 2 שמתמקד בשנים הראשונות בדיסקוגרפיה שלה וארבעת האלבומים הראשונים, תקופת הזמן של 1968 עד 1971.

לפני שנה הקדשתי ספיישל ברדיו הקצה לחלק הראשון וגם הפעם הגעתי להמשיך העבודה, עם ספיישל פולו-אפ שהוקדש כולו לקופסת הארכיון הטרייה ומלאת האוצרות. עם מסע מוזיקלי נוסף מלא קטעים שלא שוחררו מעולם, של הקלטות ביתיות, דמואים, הופעות ועוד.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי:

פלייליסט:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל New Adventures In Hi-Fi

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

באמצע שנות התשעים .R.E.M הפכה לאחד השמות הגדולים והמוכרים בסביבה, אחרי ההצלחות הגדולות והלהיטים של האלבומים Out of Time, Automatic for the People ו-Monster. הקליפים ב-MTV והסינגלים השאירו מאחור את הלהקה האלטרנטיבית המופלאה של שנות השמונים והקפיצו אותה מסחרית בקצב מסחרר.

דווקא אז, כשהם מגבים את Monster בטור העולמי של 1995, הם בחרו בפנייה מפתיעה והחלו לכתוב ולהקליט באופן קצת שונה שירים חדשים בדרכים. בין הופעות, באולפן נייד, חדרי הלבשה ומלונות הם החלו להרכיב את השירים החדשים והסאונד האחר שלהם, זה שישוחרר ב-1996 באלבום החדש ששמו New Adventures In Hi-Fi.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 30 שנה ל-Ten

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אם לקריירה של סטון גוסארד וג’ף איימנט היה נכנס איזה תסריט אלטרנטיבי מהסוג של “דלתות מסתובבות” או פרק של “?What If”, השאלה והשם של הסיפור הזה מבחינתי היו חייבים להיות “מה היה קורה אם אנדרו ווד לא היה מוצא את מותו בחודש מרץ של 1990?”.

אי אפשר לדעת לאיזה גבהים הם היו מגיעים איתו ועם Mother Love Bone, והאם אדי ודר היה הופך למפורסם או מתעסק בכלל במוזיקה, או האם מייק מק’רידי היה משתף איתם פעולה במפגשים שונים לגמרי. אבל המוות המוקדם של ווד פתח איזה שביל מסוים ביקום המציאותי שלנו, שהוביל לאחד ה-Silver Linings הכי גדולים מבחינתי של עולם המוזיקה. זה שיצר את פרל ג’אם.

זה הוביל לכל האירועים שהתרחשו בשנה וחצי מאז מותו של ווד ועד לסוף הקיץ של 1991. יותר מדויק, עד ל-27 באוגוסט של אותה שנה. היום בו האלבום Ten שוחרר והפיצוץ האדיר והמטורף שקרה איתו ועם הלהקה החדשה של סטון וג’ף. עם אחד מאלבומי הבכורה הגדולים ביותר בכל הזמנים, שהוציא לדרך קריירה ושביל מוזיקלי מדהים שנמשך שלושה עשורים עד היום.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל קארן דלטון

פורסם בתאריך על ידי
2

לכבוד הקרנת הסרט הדוקומנטרי “קארן דלטון: בזמן שלי” בפסטיבל דוקאביב, הקדשתי שעתיים ספיישל לסיפור ולמוזיקה של קארן דלטון. עם כל המוזיקה הכואבת והיפה (והלא רבה) שהשאירה אחריה, ההשפעות עליה ושלה על הדור הנוכחי, שני האלבומים ששחררה בזמן אמת ועוד הקלטות נדירות ששוחררו שנים אחר כך.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Fillmore East

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אולם ההופעות של ה-Fillmore East בניו-יורק היה בית אגדי להמוני אמנים ולהקות שהופיעו שם בזמן שנות פעילותו, בשנים 1968 עד 1971. האולם הקלאסי הזה תחת חסותו של ביל גרהאם נעל את שעריו ב-27 ביוני של 1971. בדיוק חמישים שנה לאחר שנשמעו הצלילים האחרונים בפילמור, ב-27 ביוני של 2021, ציינתי יובל לסגירה והפירוק של האולם עם שעתיים ספיישל ברדיו הקצה.

השמעתי בספיישל ממיטב ההופעות האהובות עליי שהתרחשו ב-Fillmore East ואלבומי הלייב הנפלאים שהוקלטו שם ושוחררו לאורך השנים. עם הרבה חשמל, גיטרות, אנרגיות, מספר קטעים ארוכים ואהובים והרבה מהקסם שהתרחש על הבמה של הפילמור.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

השירים שמתחת לעור: 50 שנה ל-Blue

פורסם בתאריך על ידי
3

באחת הסצינות הראשונות בסרט “כמעט מפורסמים“, הבמאי קמרון קרואו הכניס טעות מכוונת. בסצינה שמתרחשת ב-1969 בה ויליאם מילר הצעיר מגלה את התקליטים שהשאירה לו אחותו, הוא פוגש גם באלבום Blue של ג’וני מיטשל. המצלמה נשארת איתו רגע בזמן שהוא מעביר את היד על התקליט והעטיפה, כאילו חש את האווירה של האלבום עוד לפני שגילה את המוזיקה שלו.

הטעות פה נמצאת בשנה. כי Blue שוחרר רק ב-1971, שנתיים לאחר הזמן שבו הסצינה מתרחשת. אני זוכר שבהתחלה לא כ”כ הבנתי איך מישהו כמו קרואו, בסרט הנורא אישי הזה שלו, בחר לעשות זאת. זמן מה לאחר מכן, כשצפיתי לראשונה בגרסת הבמאי של הסרט, האזנתי שם גם לאודיו קומנטרי של קרואו ושם הוא מספר על הטעות הזו. אומר שהוא כ”כ אוהב את האלבום, כי הוא כ”כ אישי וחשוף, ללא בושה, שהוא היה חייב להכניס אותו לשם, למרות הטעות במודע.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל יום הולדת 80 לבוב דילן

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

השנים העמוקות הראשונות שלי עם מוזיקה כללו כמובן גם את בוב דילן. כמו עם הרבה מבני דורו, במשך הרבה שנים דאז צללתי עמוק פנימה עם המוזיקה שלו, בחקירות, האזנות, חיפושים, קריאה, ידע, ניתוחים וכל מה שהופך חיבור מוזיקלי למשהו הרבה יותר מיוחד וגדול מעוד אמן אהוב עליך. עם כל הרבדים הקצת מפחידים לפעמים שמסתתרים מתחת למשפט כמו “כן, אני אוהב את בוב דילן”.

התקופות האובססיביות שלי עם המוזיקה של דילן כבר עברו לפני הרבה שנים. בניגוד לכמה דינוזאורים אחרים שאני אוהב ככה מאז ועד היום, מתישהו איתו זה קצת הפסיק לרגש אותי כמו פעם. במיוחד בעשור היצירה האחרון שכבר פחות עניין אותי או התחבר אליי מבחינת המוזיקה החדשה שלו (למרות שהוצאות הארכיון האדירות המשיכו כן להלהיב ולשאוב אותי חזרה פנימה). אבל הרגש והחיבור ההוא, כמו התקופות, תמיד נשמר ונשאר עמוק אצלי בפנים ומדי פעם הוא נשלף החוצה. אם זה בגלל ציון דרך מסוים, הוצאת ארכיון טרייה או כל דבר שמוציא מהחיבור הפנימי הזה את הזיכרונות, ההנאה או התלהבות.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 20 שנה ל-At Dawn

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שחרור אלבום הבכורה ב-1999, My Morning Jacket המשיכה לצבור לעצמה עוד קהל ומאזינים. היא עדיין הייתה להקה די קטנה שממתינה לפריצה גדולה, אבל הזמנה להופעות בבלגיה והולנד בשנת 2000 עזרה להם להתחיל משהו גם מעבר לאוקיינוס, וכשחזרו הביתה המשיכו להופיע יותר מחוץ לקנטאקי ולקבל יותר תשומת לב בחוף המזרחי של ארה”ב.

בנוסף ג’ים ג’יימס המשיך לכתוב עוד שורה ארוכה של שירים חדשים. כל זה הוביל אותם בשנת 2001 למדרגה הנוספת עליה דרכו בדיסקוגרפיה. עם אלבום שני שהוא גם פולו-אפ ישיר בסגנון ואווירה לבכורה של The Tennessee Fire, אבל גם שאפתני יותר. עם כמה שירים יותר מורכבים ונסיוניים ועם אלבום של שעה ורבע שעד היום הוא עדיין הארוך ביותר שלהם בדיסקוגרפיה. לאלבום הזה קוראים At Dawn והשבוע הוא חוגג 20 שנה ליציאתו.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל The Hold Steady

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

באמצע שנות התשעים במיניאפוליס, קרייג פין וטאד קובלר היו חברים בהרכב Lifter Puller. הם הספיקו לשחרר שלושה אלבומים ולא ממש זכו להצלחה גדולה עד שהתפרקו בשנת 2000 והצמד עבר לגור בברוקלין, ניו-יורק. היה נראה שהקריירה המוזיקלית שלהם לא תמומש בסופו של דבר, עד שביקור של קרייג בהופעה של הדרייב ביי טראקרס ב-2002 וצפייה נוספת ב-The Last Waltz של The Band, גרמו לו לרצות להקים שוב להקה ולנגן.

לא הרבה אחר, כך פין וקובלר שוב מצאו את עצמם יחד, בהרכב חדש, שמבוסס בניו-יורק, אבל הלב שלו עדיין במיניאפוליס. יחד עם חברים והרבה חופש ובלי הרבה ציפיות, הם הקליטו את אלבום הבכורה של הלהקה החדשה שלהם, כשהם משלבים רוקנ’רול, השפעות פאנק-רוק ואת הליריקה הסיפורית של פין שיוצאת החוצה כמו היפ-הופ פיוטי, עם מלא גיטרות וחשמל מסביב.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: