ארכיון הקטגוריה: ספיישלים

ספיישל 50 שנה ל-Layla

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בתחילת נובמבר 1970 שוחרר אלבום האולפן היחיד של Derek And The Dominos, ההרכב שכלל את אריק קלפטון יחד עם בובי וויטלוק, קרל ריידל וג’ים גורדון ובתוספת הנשק הסודי בדמותו של דוויין אולמן. אלבום הבכורה של הדומינוז תפס את קלפטון עם לב מדמם, כאשר היה מאוהב בפטי בויד, אשתו של חברו ג’ורג’ האריסון. זה קרה בזמן הקלטת האלבום All Things Must Pass של האריסון באותה השנה, אותו הזמן בו ההרכב של הדומינוז התגבש והקליט את השירים שירכיבו את Layla & Other Assorted Love Songs. שירים מקוריים+קאברים ספציפיים שכולם סובבים סביב האהבה הנכזבת והבלוז שאפף את קלפטון דאז. אהבה בלתי מושגת דאז שהשפיעה ישירות על הקלאסיקה המושלמת הזו ששוחררה השבוע לפני 50 שנה.

לכבוד יובל שנים ל-Layla, נכנסתי לאולפן של הקצה והקדשתי שעתיים (ועשר דקות) לאלבום, לשירים מסביבו וגם למורשת שלו ושל החיבור בין קלפטון לדוויין אולמן. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובעמוד המיקסקלאוד שלי ופה למטה:

פלייליסט:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל ג’וני מיטשל: השנים הראשונות

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

לכבוד הוצאת הארכיון החדשה של ג’וני מיטשל, שידרתי ספיישל שצולל לתוך כל המוזיקה שלו והשנים הראשונות של ג’וני כמוזיקאית, בשנים 1963 עד 1967, לפני יציאת אלבום הבכורה שלה. מסע של שעתיים לתוך כל תקופת הפולק המוקדמת בקריירה.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף ה-Mixcloud שלי וכאן למטה:

פלייליסט:

(Joni Mitchell – House of the Rising Sun (Radio Session, 1963
(Joni Mitchell – Dark As A Dungeon (Radio Session, 1963
Joni Mitchell – Fare Thee Well (Radio Session, 1963
(Joni Mitchell – Nancy Whiskey (Live 1964)
(Joni Mitchell – Pestures of Plenty (Live 1964
(Joni Mitchell – The Long Black Rifle (Home Recording, 1965
(Joni Mitchell – Urge FOr Going (Home Recording, 1965
(Joni Mitchell – Born To Take The Highway (Home Recording, 1965
(Joni Mitchell – Day After Day (Demo Tape, 1965
(Joni Mitchell – Me and My Uncle (TV Session, 1965
(Joni Mitchell – Sad Winds Blowin’ (Demo Tape, 1966
(Joni Mitchell – Night In The City (TV Session, 1966
(Joni Mitchell – What’s The Story Mr. Blue (Live 1966
(Neil Young – Sugar Mountain (Live 1969
(Joni Mitchell – The Circle Game (Live 1966
(Joni Mitchell – Both Sides Now (Radio Session, 1967
(Joni Mitchell – Song To a Seagull (Live 1967
(Joni Mitchell – Eastern Rain (Radio Session, 1967
(Joni Mitchell – Tin Angel (Home Recording, 1967
(Joni Mitchell – I Had A King (Demo Tape, 1967
(Joni Mitchell – Morning Morgantown (Demo Tape, 1967
(Joni Mitchell – Chelsea Morning (Live 1967
(Joni Mitchell – Little Green (Live 1967
(Joni Mitchell – Cactus Tree (Live 1967
(Joni Mitchell – A Melody In Your Name (Live 1967

























רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Tom Petty: Deep Cuts of the Heart

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

חודש אוקטובר תמיד היה מקושר לי לטום פטי. בגלל יום ההולדת שלו (שדי צמוד לשלי), אבל בשלוש השנים האחרונות הוא הפך עוד יותר לחודש שלו, כי גם תאריך מותו המצער התרחש בהתחלה של אותו החודש. השנה, באוקטובר של 2020, הוא לחלוטין הכי שייך לטום. עם ציון 3 שנים למותו לא מזמן, היציאה רבת הציפיה של Wildflowers & All The Rest ביום שישי האחרון ובנוסף לציון 70 שנה להולדתו השבוע.

כשחשבתי על משהו מיוחד להכין לטום השנה כדי לחגוג את יום הולדתו העגול והחודש הזה, גם כשהוא לא איתנו, רציתי באמת משהו שונה ואחר הפעם. כבר הקדשתי לו בעבר ספיישל פרידה ענק סוקר קריירה, כתבתי רבות והכל. ואז עלה לי רעיון לספיישל חדש. כזה שיביא במה לשירים ספציפיים של טום שלא ממש זכו לה, או בספק אם שודרו ברדיו אי פעם. לפחות רובם. לכן, הכנתי את הספיישל תחת השם:
Tom Petty: Deep Cuts of the Heart

ספיישל שכולו הוקדש לשירים אהובים של טום שלא נמצאים באף אלבום אולפן. השירים בצד הדרך, יפים ופחות מוכרים, שאולי התפספסו ע”י מאזינים ומצאו בתים רק בהוצאות מיוחדות, סינגלים, רצועות בונוס או בהופעות. חלקם גם לא שוחררו רשמית לעולם. שעתיים של Deep Cuts והרצועות הנדירות יותר של פטי לאורך הקריירה. אלו שצריך קצת להתאמץ כדי למצוא אותן.






רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 50 שנה למותה של ג’ניס ג’ופלין

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בארבעה באוקטובר, 1970, ג’ניס ג’ופלין נמצאה ללא רוח חיים בחדרה ב-Landmark Motor Hotel של הוליווד. לא רחוק מאולפני Sunset Sound Recorders, שם היא היתה באמצע העבודה המתמשכת וההקלטות של אלבום הסולו השני שלה. זה היה כמובן מוות מתוקשר, כשבועיים לאחר שג’ימי הנדריקס עזב את העולם גם כן. בדרך די דומה, באותו הגיל המיתולוגי של 27.

הקריירה של ג’ניס היתה קצרה, עם סיפור עצוב וכישרון עצום והופעות שהשאירו חותם גדול על הקהל שצופה בה לראשונה ועל מאזינים עד עצם היום הזה. בדיוק 50 שנה לאחר שעזבה את העולם, בארבעה באוקטובר 2020, הקדשתי לג’ניס ספיישל בהרמוניה דרומית, כזה שחגג וציין יובל שנים למותה דווקא עם המוזיקה ה”חיה” שלה, שתמיד תישאר כאן. שעתיים שכוללות אך ורק קטעי לייב בקריירה ורצועות ספציפיות שבחרתי. מתחילת הדרך שלה עם Big Brother & The Holding Company ב-1966 ועד לחודשים האחרונים של חייה על הבמה ב-1970.

הספיישל הזה מוקדש באהבה גדולה וגעגועים עזים לחברתי היקרה לימור שפיגל. מקווה שהאזנת ונהנית שם למעלה.

ניתן להאזין לו באתר הקצה ובמיקסקלאוד, גם כאן למטה:

פלייליסט:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 50 שנה ל-After The Gold Rush

פורסם בתאריך על ידי
2

בספטמבר 1970 ניל יאנג מינף את עצמו סוף סוף כאמן סולו מצליח, אחרי שני אלבומים שלא קיבלו אהדה גדולה בזמן אמת מהתקשורת או הרבה מהמאזינים. זה קרה עם האלבום After The Gold Rush, שהגיע בזמן מושלם בקריירה של יאנג, אחרי ההצלחות מוקדם יותר באותה שנה עם Deja Vu של CSNY והסינגל של Ohio. ניל שחרר אלבום מאוד רגיש, על טהרת ה-Singer/Songwriter היותר נגיש לקהל רחב והפך לשם הרבה יותר מוכר בפני עצמו, אחרי ההרכבים בהם היה חבר.

עד היום After The Gold Rush נשאר אחד האלבומים החשובים, הקלאסים וגם היפים של יאנג בקריירה. אלבום שהציג עם יאנג נגנים צעירים כמו נילס לופגרן ומאט ריבס לצד העבודה המשותפת עם ג’ק ניטשה ויוצאי קרייזי הורס, שהיו שותפים להתחלה על העבודה של שירי Gold Rush כבר בקיץ של 1969.

לכבוד יובל שנים לאלבום, הקדשתי לו שעתיים ספיישל בתכנית של הרמוניה דרומית ברדיו הקצה. עם הסיפורים, הרקע, הבסיס וכל המסביב בשנת 1970 וההקלטות המוכרות והנדירות יותר שהובילו להקלטות והיציאה של After The Gold Rush. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי וכמו כן פה למטה:

פלייליסט:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 30 שנה ל-Ragged Glory

פורסם בתאריך על ידי
4

בדיוק היום לפני שלושים שנה, ב-9.9.1990, ניל יאנג וקרייזי הורס הטילו פצצה העונה לשם Ragged Glory. אלבום שהגיע אחרי עשור שלם של ניסויים מוזיקליים שונים של יאנג בשנות השמונים והיווה את החזרה הסופית והגדולה לרוקנ’רול המחוספס, החופשי, החשמלי והמלוכלך שלו ושל הסוסים.

זה גם היה קאמבק מסוים לא רק בתנופה האדירה בקריירה של יאנג בשנות התשעים, אלא גם אחד כזה ספציפי שלו עם קרייזי הורס, שכמעט נפרדו סופית אחרי סיבובי ההופעות הלא ממש מוצלחים של 86-87 והאלבום Life, שהכיל כמה קטעים טובים, אך ממש לא הצליח לשחזר את הסאונד שלהם מתחילת הדרך.

אותו סאונד חזר בענק ב-Ragged Glory, לראשונה מאז Everybody Knows של הליין-אפ המקורי עם דני וויטן ושני האלבומים הגדולים עם פונצ’ו משנות השבעים; Zuma ו-Rust Never Sleeps. הסאונד שהחזיר את הסגנון, הג’מג’ומים והצלילים הלא-מושלמים הנפלאים שהם חלק מהייחוד של קרייזי הורס, עם הספונטניות והגיטרות הלא מתפשרות ולא נגמרות. ואפילו הוסיף עליהן משהו חדש.

עם Ragged Glory יאנג הוציא לדרך הצלחה כבירה נוספת בקריירה, סחף אליו עדר מעריצים חדש בניינטיז שכלל הרבה צעירים ופתח את העשור הכי מוצלח שלו עם קרייזי הורס בפרט, שכלל שיתוף פעולה מצוין בשלושה אלבומי אולפן מעולים, שני אלבומי הופעה אדירים וסיבובי הופעות סופר-מוצלחים מבחינה מוזיקלית. כאלו ששמרו את היחסים והסגנון לשלושת העשורים הבאים.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל יום הולדת 60 לאיימי מאן

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

לא ייאמן, אבל איימי מאן חוגגת השבוע יום הולדת 60. לכבוד הציון העגול הקדשתי לה ספיישל סוקר קריירה בתכנית הרדיו של הרמוניה דרומית, עם שלוש שעות חגיגיות של המוזיקה שלה, מכל התקופות, התחנות והאלבומים. מתחילת הדרך בשנות השמונים, דרך קריירת הסולו הנפלאה, פרויקטים אחרים על הדרך ועד לאלבומה האחרון (כרגע) Mental Illness. מה שהיה אלבום השנה שלי בסיכום של 2017.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי וכאן למטה:

פלייליסט:

Aimee Mann – Lies of Summer
The Young Snakes – Give Me Your Face
Till Tuesday – Voices Carry
Till Tuesday – Coming Up Close
Aimee Mann – I Should’ve Known
Aimee Mann – 4th of July
(Aimee Mann & Elvis Costello – The Other Side (of the Telescope
Aimee Mann – Say Anything
Aimee Mann – You’re With Stupid Now
Aimee Mann – It’s Not Safe
Aimee Mann – One
Aimee Mann – You Could Make A Killing
Aimee Mann – Wise Up
Aimee Mann – You Do
Aimee Mann – Save Me
Aimee Mann – How Am I Different
Aimee Mann – Driving Sideways
Aimee Mann – Satelite
Aimee Mann – Lost In Space
Aimee Mann – Humpty Dumpty
(Aimee Mann – The Moth (Live 2004
(Aimee Mann – Deathly (Live 2004
Aimee Mann – Going Through The Motions
Aimee Mann – Little Bombs
Aimee Mann – Calling On Mary
Aimee Mann – 31 Today
Aimee Mann – Borrowing Time
Aimee Mann – Labrador
Aimee Mann – Disappeared
Aimee Mann – It’s Not
The Both – You Can’t Help Me Now
Aimee Mann – Can’t You Tell
(Aimee Mann – Everybody Bleeds (Big Mouth
Portlandia Scene with Aimee Mann
Aimee Mann – Goose Snow Cone
Aimee Mann – Simple Fix
Aimee Mann – You Never Loved Me
Aimee Mann – Good For Me






































רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

פרידה מג’סטין טאונס ארל

פורסם בתאריך על ידי
6

הידיעה על המוות של ג’סטין טאונס ארל הכניסה אותי לשוק טוטאלי. היה לי קשה לעכל. ג’סטין היה מיקירי הבלוג הזה לאורך כל שנות קיומו. מאז שכתבתי על האלבום Harlem River Blues בסיכום של 2010 ולאורך כל העשור החולף. לא פחות משישה אלבומים הוא שחרר בתקופה הזו ועל כולם כתבתי והמלצתי ודחפתי. ג’סטין היה כישרון מדהים שהלך מהעולם הזה בגיל 38 בלבד.

אנחנו חולקים אותו שנתון, זה של 82′, וכל כך מוזר שהוא נפטר בגיל הזה. צעיר ועם המון עוד לפניו. ג’סטין נאבק עוד בגיל העשרה בהתמכרויות ושדים וצלקות שהקיפו אותו. הוא אמר פעם שמבחינתו זה היה לחיות עם הסמים ברחוב או לצאת לדרכים לנגן מוזיקה. הוא בחר באופציה השניה שבעיקרון הצילה אותו. עד השנה הארורה הנוכחית, זו שהשאירה אותו בבית, לקחה לו את הדרכים וגם כנראה את האנשים, הקהל והדברים שהחזיקו אותו. הוא נפל שוב לעוד תהום והשדים של העבר ניצחו הפעם.

תמיד ציינתי שהמוזיקה של ג’סטין היתה איתי יותר בלילות. היא קיבלה שם נפח מיוחד, כשאני לבד איתה בשעות הקטנות, עם המחשבות ואיזו כוס וויסקי בצד. ככה היא חדרה לי ללב הכי טוב. הוא היה הכי חשוף שאפשר בשירים שלו וזה משהו שתמיד נורא אהבתי והתחברתי אליו. למלנכוליות, לאפלה, לחשיפה האישית וגם היופי והקסם שתמיד היה שם מסביב ועטף את כל זה. הלילות עם אותה המוזיקה מעכשיו ירגישו הרבה יותר בודדים.

אחרי המוות הכואב הגעתי לאולפן של הקצה והקדשתי לג’סטין פרידה של שעתיים בתכנית שלי. עם הרבה שירים אהובים ונציגים מכל הקריירה הקצרה מדי, אך מפוצצת בכישרון. ניתן להאזין לתכנית באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי ופה למטה:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל המוזיקה והסיפורים של כמעט מפורסמים ברדיו הקצה

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

במסגרת חגיגות 20 השנה לסרט האהוב עלי ואחרי הפוסט האישי שפתחתי איתו, מגיע ספיישל ענקי ברדיו הקצה עם כל המוזיקה של הסרט, משולבת עם סיפורים, מידע, פרטי טריוויה, קטעים אישיים ועוד.

שלוש השעות של החלק הראשון שודרו וניתנות פה להאזנה חוזרת. ביום ראשון ה-23.8 ישודר החלק השני.

ספיישל המוזיקה והסיפורים של כמעט מפורסמים – חלק 1 (שודר ב-16.8):
רדיו הקצה
Mixcloud

ספיישל המוזיקה והסיפורים של כמעט מפורסמים – חלק 2 (שודר ב-23.8):
רדיו הקצה
Mixcloud

פלייליסט:
חלק 1:

The Chipmunks – The Chipmunk Song
Brenton Wood – The Oogum Boogum Song
Simon & Garfunkel – America
The Who – Amazing Journey
The Who – Sparks
Iggy & The Stooges – Search And Destroy
Todd Rundgren – It Wouldn’t Have Made Any Difference
Black Sabbath – Paranoid
Jethro Tull – Teacher
Yes – Roundabout
Yes – I’ve Seen All Good People
Joni Mitchell – River
Stillwater – Fever Dog
Black Sabbath – Sweet Leaf
Rod Stewart – Every Picture Tells A Story
(Pete Droge – Small Time Blues (Acoustic
Thunderclap Newman – Something In The Air
Little Feat – Easy To Sleep
Raspberries – Go All The Way
The Seeds – Mr. Farmer
Led Zeppelin – Stairway To Heaven
(The Allman Brothers Band – One Way Out (Live 1971
The Guess Who – Albert Flasher
Stillwater – Love Thing
Lynyrd Skynyrd – Simple Man
Led Zeppelin – That’s The Way
Stillwater – Hour of Need
Neil Young & Crazy Horse – Everybody Knows This Is Nowhere
Fleetwood Mac – Future Games
Deep Purple – Burn
Boldwyn Pig – Dear Jill
Elton John – Tiny Dancer





































רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל פרידה מפיטר גרין

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

פיטר גרין עזב את העולם הזה בגיל 73. נפטר בשלווה בשנתו, אחרי שנים של אי-שלווה עם עצמו. לגרין היו מחלות נפשיות, איתן התמודד רבות מול העולם ומול עצמו. הוא גם היה אחד הגיטריסטים הגדולים שדרכו כאן. ממייסדי פליטווד מק ומי שהיה הכוח הגדול של הליין-אפ הראשוני של ההרכב. זה של סוף שנות השישים והבלוז-רוק המדהים שיצר. זה שבלט אצלי נורא בתקופות העמוקות הראשונות עם מוזיקה. גרין השפיע רבות על הטעם המוזיקלי שלי בתחילת הדרך.

במוצ”ש האחרון היה לי כבר ספיישל מוכן על Humble Pie שהייתי אמור לשדר בראשון בבוקר, אבל אז הגיעה פתאום הידיעה על מותו של גרין והכל השתנה. ישבתי בלילה ובחרתי שירים וביצועים ספציפיים שליוו אותי לא מעט בחיבור הראשוני עם מוזיקה. כפי שפיטר גרין ופליטווד המוקדמת שלו ידעו לעשות. הגעתי בבוקר לאולפן ודי ספונטנית סידרתי, שידרתי ונפרדתי. פרידה מאחד הגיטריסטים והמוזיקאים הגדולים שהיו כאן ומעמודי התווך של עולם הבלוז-רוק.

התמקדתי בספיישל רק בשירים שגרין כתב\יצר\חיבר, ללא קאברים. כאשר הרוב המוחלט של התכנית מגיע מהשנים הגדולות שלו ושל פליטווד, 1967 עד 1970. אלו שהשפיעו עלי כ”כ. אחרי שסיימתי לשדר את גרסת 24 הדקות האדירה של Rattlesnake Shake, ציינתי ברגש שאם היו אומרים לי לפני עשרים שנה, בחיבור שלי לבד עם המוזיקה הזו, שאני אשב בעוד שני עשורים בתכנית רדיו משלי ואשמיע את הדבר הזה, הייתי בטח צוחק. אבל זה קרה השבוע, וזה החזיר אותי אחורה לתקופה קצת יותר חשוכה ובודדה, כי פיטר גרין היה מהראשונים אצלי בחיבור האמיתי עם מוזיקה ופליטווד מק המוקדמת שלו היו שם בשבילי, עם ההתקדמות והטעמים המוזיקליים האישיים שלי.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: