השבוע לפני 20 שנה שוחרר Modern Times, אלבום האולפן ה-32 של בוב דילן ואחד האהובים עליי. האמת שזה האלבום האחרון שלו שממש אהבתי. הוא נועל אצלי טרילוגיה נהדרת של אלבומי קאמבק מוצלחים של דילן המאוחר, אחרי Time Out of Mind ו-Love & Theft. ועם מודרן טיימס דילן נוגע הרבה במוזיקה של העבר, יחד עם הפיכחות של ההווה.
האלבום הזה יצא בתקופה עמוסה ומלאת יצירות בקריירה של דילן. אחרי הדוקו המעולה No Direction Home של סקורסזה והספר הביוגרפי Chronicles Vol. 1. עם השפעות בלוז, פולק, רוק ואפילו ג’אז, אווירה משוחררת ולהקת גיבוי מעולה, בוב דילן שחרר עוד יצירה נהדרת בדיסקוגרפיה העמוסה, די מאוחר בקריירה שלו.