ארכיון התג: The Black Crowes

ספיישל The Southern Harmony & Musical Companion

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי ההצלחה המסחררת של אלבום הבכורה שלהם והחשיפה הגדולה בתחילת שנות התשעים, הבלאק קרואוז התחילו לבצע, לכתוב ולהקליט שירים לקראת האלבום השני. אלבום בו הם מצאו את הסאונד היותר ייחודי שלהם, עם החשמל הכבד, השפעות Soul ורוקנ’רול חופשי שלקח אותם על דרך מופלאה. כזו שאולי הביאה להם פחות הצלחה מסחרית כמו אלבום הבכורה, אבל שאבה אליהם מעריצים אדוקים ונאמנות מוזיקלית ויצירתיות שאין שני לה.

הסאונד, היצירתיות והשלב הבא בקריירה שלהם הגיע גם בזכות שתי תוספות חשובות ואדירות להרכב; הקלידן אדי הארש והגיטריסט מארק פורד, שהחליף את ג’ף סיז. הם הביאו איתם גרוב, כישרון-על והתאמה מדהימה לחברים הקיימים, שהגיעה לידי פיצוץ מוזיקלי אדיר עם אותו אלבום שני ששוחרר ב-12 במאי 1992. אלבום קרוב מאוד לליבי, שממנו לקוח גם השם של התכנית והבלוג שלי, והוא אחד האהובים עליי אי פעם. אלבום שהוציא לדרך את הליין-אפ הקלאסי והטוב ביותר של הקרואוז, עם השישייה שאחראית גם לתקופת השיא של הלהקה מבחינתי, זו של 92 עד 97.

בלאק קרואוז Southern Harmony

וכל התקופה הזו החלה עם The Southern Harmony & Musical Companion. האלבום שחוגג השבוע 30 שנה ליציאתו. לכבוד ציון הדרך הגעתי לאולפן הקצה ושידרתי שעתיים ספיישל לאלבום שבזמנו הפציץ לי את המוח ושאב אותי עמוק-עמוק למוזיקה של הלהקה שהפכה לאהובה עליי בכל הזמנים. והוא עדיין חזק מוזיקלית כפי שהיה דאז ונשאר אחד האהובים עליי Ever.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אלבומי חודש פברואר: מהדורת Reissues

פורסם בתאריך על ידי
2

עוד חודש של 2021 עבר, עוד מוזיקה חדשה יצאה לאוויר העולם. מכיוון שכתבתי כבר בהרחבה על אלבום האולפן שהכי בלט לי בפברואר ואחרים פחות הלהיבו או על אש קטנה אצלי בינתיים, אני מתמקד הפעם בכמות היפה של הוצאות מחודשות/ארכיון שיצאו החודש. והיו לא מעט כאלו. הנה כמה מהבולטות אצלי במהדורת סיכום חודש של הוצאות מיוחדות.


The Band – Stage Fright 50th Anniversary Deluxe Edition

The Band Stage Fright Deluxe

באיחור קל של חצי שנה, שוחררה גרסת הדלוקס ל-Stage Fright, האלבום השלישי של The Band שציין בשנה שעברה יובל ליציאתו. זה תמיד היה אלבום מאוד אהוב עליי והגרסה המחודשת שלו היא דרך מצוינת לחזור אליו ולשירים הללו. הגרסה החדשה כוללת מיקס טרי לשירים (עם סדר שונה מהמקור), אבל הסיבה להאזין לה מבחינתי היא שתי תוספות שמשוחררות פה לראשונה.


רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Shake Your Money Maker

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

החודש לפני 30 שנה, חמישה בחורים צעירים מלהקה שהוקמה באטלנטה, ג’ורג’יה, שחררו אלבום בכורה. עשור וקצת אחר כך הם ישנו את החיים של בחור צעיר מישראל שטייל איתם לגן-עדן ובחזרה. פיזית בדרכים ולבד עם המוזיקה.

להיות מעריץ אדוק של המוזיקה של The Black Crowes היה כמו להיות קשור על רכבת הרים מרגשת, מלהיבה ומטורפת של עליות ומורדות. היו תקופות מסוימות שהחבר’ה האלה על הבמה היו הלהקה הכי טובה בעולם. בפעמים אחרות זה גם לפעמים היה עצוב וכואב. כי הקרואוז, בליין-אפים השונים שלהם, תמיד עשו מה שבא להם מבלי להסתכל לצדדים או “לספק” אנשים מסוימים או קהל מסוים. לטוב ולרע. עם כל החופש וההפתעות על הבמה ומחוצה לה. אבל לרוב זה פשוט היה לי מסע מוזיקלי מדהים.

הלהקה הזו הביאה לי חיים חדשים. עם הטיולים השונים למקומות בעולם וגם ספציפית מציאת החדווה בלטייל לבד. הם הכניסו לי ביטחון עצמי, ים של חברים חדשים מרחבי הגלובוס, הרגשה של בית ושל שייכות וסוג מסוים של אושר שאני לא יכול אפילו לנסות להסביר.

מה שכן הסברתי, שידרתי, השמעתי וסיפרתי, היה ספיישל 30 שנה ל-Shake Your Money Maker, אלבום הבכורה של הקרואוז. עם שעתיים על האלבום ותחילת הדרך של הלהקה שראיתי הכי הרבה פעמים בחיי. כולל קטעים נדירים, גרסאות לייב שבחרתי במיוחד ועוד הפתעות.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם בדף ה-Mixcloud שלי ופה למטה:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ניסיון פוגש התחלה: על High Water של The Magpie Salute

פורסם בתאריך על ידי
2
היום שוחרר רשמית High Water I, האלבום החדש של The Magpie Salute ולמעשה אלבום הבכורה שלהם עם חומרים מקוריים. בשנה וחצי האחרונה חפרתי עליהם הרבה, כמובן בגלל השורשים של The Black Crowes ושיתוף הפעולה המחודש של כמה מיוצאי ההרכב ההוא, בראשות ריץ’ רובינסון ומארק פורד. ובכלל, הלהקה החדשה כאן שריץ’ הקים מתוך וייבים שליליים ופירוק לא נעים של הקרואוז לפני חמש שנים.
 
למעשה האלבום הזה נמצא אצלי להאזנה כבר חודש בערך לפני יציאתו הרשמית, ככה שהיה לי זמן לחרוש עליו ולהכיר אותו מקרוב. בשנה שעברה ה-Magpie שחררו אלבום self titled שכתבתי עליו והוקלט מול קהל בלייב וכלל קאברים ושירים של הקרואוז וכאלה שקשורים להיסטוריה של ריץ’ ומארק. זה היה אלבום עם כבוד לעבר, יחד עם מבט אל העתיד, ועכשיו העתיד הזה הפך להווה עם האלבום האמיתי הראשון של ה-Magpie שכולל חומרים ושירים מקוריים חדשים לגמרי.
 

ההשפעות ב-High Water לא רחוקות מההשפעות בזמנו על הקרואוז, אבל יש בו אווירה די שונה. אני רואה לא מעט השפעות שורשיות ופולקיות כאן ושילוב יפה שלהן עם החוזק והחשמל של הגיטרות של ריץ’ ומארק (שיחד תמיד היו לי אישית שילוב הגיטריסטים והסאונד הכי מושלם בעולם והרגשה של בית). יחד איתם ג’ון הוג עושה עבודה טובה מאוד בתור סולן ונשמע אף טוב יותר מההקלטות וההופעות שלהם בשנה שעברה.

unnamed-77
אם הייתי צריך לתאר, הסאונד והצלילים פה מושפעים ממפגשים של Fairport Convention פוגשים את ה-Faces פוגשים את Little Feat שפוגשים את Humble Pie. אבל עזבו השפעות, הדגש פה הוא החדש והמקור והיציאה לדרך האמיתית של להקה שעדיין בתחילת דרכה, למרות שחבריה וותיקים. וזה היופי אצלם. מפגש של הרמוניה מוזיקלית הדוקה עם משקל והיכרות של שנים יחד, שיוצרים משהו חדש מאפס. ניסיון פוגש התחלה.
 
אישית אני הרבה יותר מחובר לצד הראשון של האלבום. לדעתי הוא חזק יותר מהמשכו. החלק הראשון הזה כולל את הרוק’נרול הקלאסי של Mary the Gypsy ו-Send Me an Omen, יותר מהם את היופי והשילוב הנהדר ההוא בין פולק לרוק של שיר הנושא High Water וההתפוצצות והחוזק המוזיקלי של שיר כמו For The Wind.
 
אליהם מצטרפים הרגש והצלילים הפשוטים-יפים של Sister Moon ועוד יופי בנוי היטב בדמות Color Blind. בחצי השני של האלבום מגיעים גם כן רצועות מוצלחות, אבל החוזק הגדול של High Water מבחינתי נמצא בשש השירים הראשונים שלו. אני כן אוהב את הסאונד הקצת משתנה והשפעות אחרות בחלק השני. אם זה יותר בלוז ב-Take It All, הבוגי של Hand In Hand או סתם רצועות חיוביות ומלודיות תופסות שמזכירות את אלבומי הסולו של ריץ’ (Can You See) או של מארק (Walk On Water).
 
במכלול זה לא אלבום מושלם, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להיות טוב מאוד או אפילו מצוין. גם לא חיפשתי פה מושלם. חיפשתי וקיבלתי את ההתחלה הזו שציפיתי לה. עם תיבול של השפעות או חיפושים טיפה מפתיעים בסאונד שמתקבלים לטובה. אלבום שכולל את הבית שהכרת כל כך טוב ועכשיו אתה חוזר אליו אחרי הרבה שנים ורואה שהבסיס עוד שם, אך הוא השתנה למשהו אחר לגמרי שאתה מגלה לראשונה. 
 
הבניה הזו אמורה להמשיך בשנה הבאה עם היציאה של High Water II, כי החבר’ה הקליטו בעיקרון חומרים לאלבום כפול שהם מחלקים אותו לשניים. בינתיים החלק הראשון בתכנית עובד ואני מקווה שיגיע לכמה שיותר אוזניים. מחכה גם לראות אותם שוב ולחוות את השירים הטריים והמקוריים הללו בלייב.
 
תהליך הגדילה של ההרכב הזה הוא נורא מעניין, עם מוזיקאים שאני מכיר הכי טוב בעולם שמראים לי איך מולידים משהו חדש ואני מגלה מהם עדיין המון. איך הם חוזרים להתחלה מאפס, למרות כל הניסיון וההצלחות של העבר, עושים Restart ונמצאים על דרך שמרגישה מוכרת, אך באותה זמן גם נקייה וחדשה לגמרי. ויש עוד הרבה לפסוע עליה.
Permanent link to this post (577 words, 1 image, estimated 2:18 mins reading time)
אהבתם? שתפו את זה:

חודש יוני הגדול: (עוד) אלבומים חדשים

פורסם בתאריך על ידי
2

חודש יוני היה גדוש במוזיקה חדשה שציפיתי לה. ים של אלבומים שציננו במעט את החום שבחוץ, או הכניסו אותו ישר ללב עם מגוון צלילים. מתוך העומס, הנה 8 אלבומי יוני שכנראה בלטו לי מכולם.

 

Jason Isbell & The 400 Unit – The Nashville Sound
51tbSY+teyL

נתחיל עם האמן הכי קרוב אלי. היו לא מעט רמזים על חזרה של ג’ייסון איזבל לסאונד יותר חזק, חשמלי ורוקנ’רול באלבום החדש. במיוחד עם דגש על “אלבום להקה” וכשהשם של להקת הגיבוי של ג’ייסון, The 400 Unit, חזר להתנוסס ליד שם האלבום (למרות שהם ניגנו איתו גם באלבומי הסולו האחרונים כביכול). פעם ראשונה שהם רשומים שם לידו מאז Here We Rest של 2011, ופעם ראשונה שהם מופיעים על עטיפת אלבום שלו בכלליות. התקוות שלי היו שאיזבל יחזור לסאונד הקצת יותר מלוכלך וחופשי. זה שהיה שם בתקופה עם ה-Drive By Truckers או אפילו בשני אלבומי הסולו הראשונים שלו. הסאונד שהאמת אני מתגעגע אליו קצת כיום. נורא רציתי שכל זה יחזור אחרי שני אלבומי קאנטרי-פולק\אמריקנה ובמיוחד Singer/Songwriter מוצלחים, יחד עם הגיטרה החשמלית של איזבל, שבעבר הוא היה משתמש בה הרבה יותר. והוא גיטריסט מעולה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

החודש לפני: יום אחד בנובמבר

פורסם בתאריך על ידי
4

אם הייתי צריך להכין רשימה בסגנון של “האלבומים שהכי עיצבו אותי” במהלך החיים, השניים האלה בטוח היו שם. גם אם הייתי צריך להביא רשימה של עשרים, או עשרת האלבומים הכי קרובים לליבי, הם די בטוח היו שם. ועוד במלא רשימות דומות אחרות שיהללו את האלבומים האהובים עלי ביותר בכל הזמנים.

שניהם יצאו באותה השנה (1994), באותו החודש (נובמבר) ובדיוק באותו היום (ה-1 לחודש, יום שלישי). שניהם גרמו לי להתאהב ברמות קשות (עד ממש קשות) באמנים שהוציאו אותם ושניהם אלבומים שלא נמאס לי מהם אף פעם, לא משנה כמה שנים הם אצלי על המדף  ועל הלב.

————————————————————————————————–

“Don’t judge a book by his cover” – זה משפט שאמרתי להמון אנשים בין השנים כשהמלצתי להם על Amorica של הבלאק קרואוז. כי הדבר הראשון שרואים באלבום זו העטיפה, והבחירה לזו של Amorica היא לא הכי מושכת בעולם, בלשון המעטה. למי שלא יודע מאיפה היא הגיעה, אז היא לקוחה משער של המגזין Hustler, בגיליון שיצא ביולי 1976. אל תשאלו אותי למה, גם אני לא מת עליה, במיוחד כשהיא מייצגת את הלהקה מספר אחת שלי, אבל כמו שאני תמיד אומר – עדיף להתעסק בחומר המוזיקלי שבפנים. וכמה שהחומרים האלה טובים…

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

התאריך המוזיקלי שלי

פורסם בתאריך על ידי
5

היה זה יום שבת. הקור שבחוץ נע בין מעלה אחת לשתיים. החום שלי עמד על 3839. ההרגשה הייתה מדהימה…

ה-18 במרץ הוא לא סתם תאריך בשבילי. ארבע שנים בדיוק עברו מאז אותה שבת ואותם שלושה ימים שהיו בשבילי הגשמה של חלום קטן-גדול.

מאז שהתחלתי להיכנס ברצינות למוזיקה ולהתעמק נורא בלהקות ואמנים, איפה שהוא באמצע גיל העשרה, היה לי את החלום הזה של לראות להקה אהובה בהופעה. להיות שם כשזה קורה. חיכיתי לדבר הזה כמה שנים טובות, גם בגלל מצב כספי, גם בגלל שבגילאים מסוימים אתה לא חושב על לעשות משהו כזה לבד, וגם בגלל שפשוט להקות שנורא אהבתי לא ממש הגיעו לאיזורים קרובים.

אבל ידעתי שהרגע הזה יגיע מתי שהוא. במשך כמה שנים, עוד כשהייתי מכניס סכום זעום לחשבון הבנק שלי, חסכתי בשביל הרגע וההזדמנות.

בגיל 23 סוף סוף זה קרה, כשנפלה הזדמנות מצויינת לראות את להקתי האהובה The Black Crowes, יחד עם האמצעים והזמן שכולם התחברו יחד לחלון מסויים שסימן לי שהגיע הרגע לפתוח אותו. הקרואוז לא היו פעילים מסוף שנת 2001 וחזרו לתודעה (ולהופעות) במהלך 2005, ממש לא הרבה אחרי שהחיבור האישי שלי איתם הגיע. במהלך אותה שנת קמבאק הם הופיעו רק בארה”ב (עם איזה שתי הופעות ביפן) ואז לקראת סוף השנה הגיעה הידיעה שהם חוזרים גם לאירופה עם שלושה ערבים רצופים בלונדון ומיד לאחר מכן עוד שלושה באמסטרדם. מיד הצעתי לחברי הטוב גיא, שבזמנו היה האחראי לחיבור שלי עם הלהקה, שנלך על זה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: