ספיישל בוב דילן: Fragments

באמצע שנות התשעים הייתה איזו תהייה או חשש האם בוב דילן עדיין מסוגל לכתוב וליצור ברמה גבוהה. במשך שבע שנים הוא לא שחרר אלבום עם חומר מקורי, עד שב-1997 הוא ענה לכולם כמו שהוא יודע, ועם שיתוף פעולה שני יחד עם המפיק דניאל לנואה (שמונה שנים אחרי Oh Mercy) הוא שחרר לעולם את Time Out of Mind.

עם רומנטיקה אפלה, בלוז מלנכולי והפקה אדירה, בוב דילן יצר את אחד האלבומים הטובים שלו בקריירה ובדעה אישית האלבום הטוב ביותר שלו פוסט-1976 עד היום. ביום שישי האחרון יצא “Fragments”, החלק הטרי ב-Bootleg Series שמתמקד הפעם בכל הסשנים וההקלטות של Time Out of Mind.

לכבוד יציאתו, הגעתי לאולפן הקצה כדי להקדיש שעתיים למארז החדש ולחגוג את Time Out of Mind, האווירה שלו, השירים בגרסאות אלטרנטיביות, ה-Outtakes והסיפור והרקע של האלבום המשובח הזה.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וממש כאן:

פלייליסט:

Bob Dylan – Love Sick (Version 1)
Bob Dylan – Dirt Road Blues (Version 1)
Bob Dylan – Red River Shore (Version 2)
Bob Dylan – Standing In The Doorway (Version 2)
Bob Dylan – Million Miles (Live 1998)
Bob Dylan – Dreamin’ of You
Bob Dylan – Tryin’ To Get To Heaven (Version 1)
Bob Dylan – Marchin’ To The City
Bob Dylan – ‘Till I Fell In Love With You (Live 1998)
Bob Dylan – Not Dark Yet (Version 1)
Bob Dylan – Cold Irons Bound
Bob Dylan – Mississippi (Version 1)
Bob Dylan – Make You Feel My Love (Take 1)

Bob Dylan – Can’t Wait (Version 1)
Bob Dylan – Highlands
Bob Dylan – The Water Is Wide






















ספיישל 50 שנה ל-GP של גראם פרסונס

אחרי האלבום האחד עם ה-Byrds ושני האלבומים הראשונים עם ה-Flying Burrito Brothers, גראם פרסונס רצה לשחרר אלבום סולו. לאחר שבילה עם הסטונס בהקלטות של Exile On Main Streets וגם שם בסוף היה לא רצוי בסביבה בגלל ההשפעה הרעילה שלו על החברים, הוא פגש באנגליה את ריק גרץ’ (Blind Faith) ומצא איתו חיבור חדש.

גרץ’ הסכים להפיק לפרסונס את אלבום הסולו המדובר, ויחד עם הנגנים של אלביס והתגלית החדשה והחיבור המופלא עם אמילו האריס, פרסונס שחרר בינואר 1973 את GP. אלבום הסולו הראשון שלו בקריירה, שיחד עם Sweetheart of the Rodeo ו-The Gilded Palace of Sin, הוא עוד אלבום גדול וקסום בקריירה הקצרה שלו וגם עוד אחד מאלבומי הקאנטרי-רוק הגדולים שיצאו בכלל.

האלבום הזה התברר גם כאחרון שפרסונס שחרר לעולם בעודו בחיים, כי שמונה חודשים לאחר ש-GP יצא לעולם, פרסונס מצא את מותו המוקדם כשהוא בן 26 בלבד.

לכבוד ציון יובל שנים לאלבום הזה של פרסונס, הגעתי לאולפן הקצה כדי להקדיש ספיישל של שעתיים ל-GP, השירים שלו והשנה האחרונה בחייו של גראם פרסונס. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה למטה:

פלייליסט:







ספיישל 20 שנה ל-Riot Act

השנתיים בין 2000 ל-2002 השפיעו רבות על פרל ג’אם, עם טרגדיות אישיות וכלל-עולמיות, מלחמה, בחירות, שינויים ותחילת מילניום שכבר השאיר מאחור המון מההצלחה המסחרית הגדולה שלהם בניינטיז. אבל מבחינה יצירתית הלהקה המשיכה להיות חדה, חשופה ויצרה עדיין מוזיקה נפלאה שהמעריצים הקרובים שנשארו איתה, למדו וידעו להעריך. אסון פסטיבל רוסקילדה בדנמרק, בו נהרגו תשעה ממעריצי הלהקה ביוני 2000, עדיין הדהד חזק בראש ובלב של חברי הלהקה. אחר כך הגיעו בחירות עם העלייה של בוש הבן לשלטון, אחריו אסון 9/11 בשנת 2001 ופלישת ארה”ב לעיראק.

בנוסף, חבר הסצינה ליין סטיילי מצא את מותו המוקדם באפריל 2002. כל האירועים הללו היו השפעות ישירות על המוזיקה החדשה שהלהקה כתבה, זו שהם איגדו יחד לאלבום Riot Act ששוחרר היום לפני 20 שנה. אלבום שאני מחשיב כיום כהכי Underrated בדיסקוגרפיה של פרל ג’אם. מיד אחריו הם יצאו ב-2003 לטור עולמי, שכלל כמה מההופעות הטובות שלהם בקריירה, עם צד פוליטי לא קטן ומלא מהשירים החדשים דאז שרק השתבחו מבחינתי עם השנים.

לציון שני עשורים לצאתו, הקדשתי את כל השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל Riot Act. האזינו לו באתר הקצה או כאן:

פלייליסט:





ספיישל השנים המוקדמות של R.E.M

בחודש אוגוסט של 1982 שוחרר Chronic Town, ה-EP הראשון של R.E.M שהוציא לדרך את הדיסקוגרפיה של הלהקה. אבל הרבה עוד קרה לפני כן עם מייקל סטייפ, פיטר באק, מייק מילס וביל ברי, שחברו יחד באת’נס, ג’ורג’יה ב-1980 והחלו ליצור ולהופיע המון בדרום ארה”ב ומחוצה לה.

REM Chronic Town


חמשת השירים ששוחררו ב-Chronic Town (יחד עם הסינגל של “Radio Free Europe” ששוחרר שנה לפני) הם תוצר של להקה שגיבשה את הסאונד והחיבור שלה מעל שנתיים לפני כן, בתחילת העשור שלאחר מכן יהפוך אותה לאחד השמות האלטרנטיביים החמים והמשובחים ביותר בסביבה.

לכבוד כל זה חברתי שוב לחבר שלומי צ’רקה ובדיוק ביום הולדתו ה-40 של Chronic Town הקדשנו ספיישל של שעתיים ברדיו הקצה לכל תחילת הדרך של R.E.M, עם ההקלטות וההופעות המוקדמות, שורה ארוכה של שירים מקוריים שמעולם לא שוחררו רשמית וכל התקופה הראשונה של הלהקה מ-1980 עד 1982 והשירים של “Chronic”.

ניתן להאזין לספיישל באון דימנד באתר הקצה ובמיקסקלאוד:

פלייליסט:




ספיישל 50 שנה לאלבום הבכורה של ביג סטאר

בקיץ של 1972 שוחרר Number One Record, אלבום הבכורה של ביג סטאר. אלבום שהפגיש באופן חד פעמי לאורך יצירה שלמה את הכישרון הענק של אלכס צ’ילטון וכריס בל, יחד עם המתופף ג’ודי סטיבנס והבאסיסט אנדי האמיל. הרביעייה שחררה אלבום שהקדים את זמנו. אלבום שנכשל מסחרית בזמן אמת, אבל עם השנים קיבל הילה משוגעת וייצג הרכב שישפיע על רבבות של שמות מוכרים שיגיעו אחריו. כמו REM, וילקו, Teenage Fanclub ורבים אחרים.

הקריירה הקצרה של ביג סטאר התחילה בממפיס, לצד הבית של אולפני Ardent, וככל שהשנים עברו היא המשיכה לנצוץ מחוץ לארה”ב, עם עוד ועוד מאזינים ומאזינות שגילו את המוזיקה של ההרכב, שמרו אותה בלב או העבירו אותה הלאה. האלבום הראשון של ביג סטאר הוא אחת מיצירות הפאוור-פופ המשובחות והחשובות כיום, וגם היותר קרובות לליבי.

לציון 50 שנה לבכורה וההתחלה של ביג סטאר, הקדשתי שעתיים ספיישל ברדיו הקצה לאלבום והשורשים שלו. ניתן להאזין באתר הקצה ובמיקסקלאוד:

וידאו מיוחד שג’ודי סטיבנס, מתופף ביג סטאר, שלח לי לקראת הספיישל:

פלייליסט:





ספיישל Exile On Main Street

כשחברי הרולינג סטונס עברו לדרום צרפת ב-1971 כדי להתחמק מחובות ורשויות המיסים באנגליה, הם החלו ליצור ולהקליט את האלבום הבא שלהם בסביבה שונה ואחרת, בווילה השכורה והענקית של קית’ בנלקוט. במרתף של המקום, באולפן הנייד שלהם, עם שלל אורחים וחברים שבאו והלכו, ימים שטופי שמש ולילות ארוכים ויצירתיים, השפעות סמים וגם הרבה השפעות של בלוז, סול וקאנטרי-רוק.

התקופה בנלקוט וסיום ההקלטות המאוחרות בלוס אנג’לס יצרו את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר של הלהקה. קלאסיקה בעלת ארבעה צדדים בתוך אלבום כפול אחד, שהוא יצירת מופת שנבנתה והגיעה מכאוס, בריחה, זיעה, מוזיקה מלוכלכת יפהפייה, כתיבה משוחררת, חופש יצירתי ענק ואווירה לא שגרתית, אפלולית וצבעונית גם יחד.

היצירה הכאוטית והמופלאה הזו של הסטונס עונה לשם Exile On Main Street והיא שוחררה השבוע לפני 50 שנה. לכבוד החגיגות, אני ומני ארנון שילבנו כוחות והגענו לאולפן הקצה בשביל ספיישל יובל שנים לאלבום הענק הזה. עם הסיפורים, הרקע, חיבורים האישיים, כל המוזיקה כמובן והרבה אהבה לאלבום הגלות וחוצה הזמן של הסטונס.

הספיישל ניתן להאזנה באתר הקצה וגם במיקסקלאוד:

גראם פרסונס קית' ריצ'רדס
גראם פרסונס וקית’ ריצ’רדס בווילה בנלקוט, 1971. צילום: Dominique Tarlé

פלייליסט:

ספיישל Yankee Hotel Foxtrot

בתחילת המילניום הנוכחי Wilco הייתה באמצע פרץ יצירה אדיר שרק הלך והתעלה על עצמו. במיוחד בגלל שיתוף הפעולה המוזיקלי בין ג’ף טווידי לג’יי בנט. אחרי האלבום Summerteeth והפרויקט השני של Mermaid Avenue עם ביל בראג, הלהקה פתחה את שנות האלפיים עם הכנות לאלבום הבא ושורה ארוכה של שירים חדשים שטווידי ובנט עבדו עליהם. הכל היה נראה מוכן לעוד המשכיות מבריקה עם האלבום הרביעי שבדרך. אבל אז דברים החלו להשתבש ולהשתנות.

באמצע העבודה על האלבום ב-Loft, הסטודיו הפרטי של וילקו בשיקגו, היה נראה שהסאונד של האלבום שבדרך הולך להיות מיוחד יותר. עם שילובים יותר אקספרימנטליים בסאונד, בניצוחו של ג’יי בנט שעיצב את הצלילים המעולים של Wilco דאז יחד עם הכתיבה והכישרון של טווידי. אבל החיכוכים בין השניים מיהרו להגיע. במיוחד אחרי שטווידי הביא את ג’ים א’ורורק שימקסס את האלבום ויעבוד איתם, ונשען יותר לחזון המוזיקלי בסוף שלו מאשר זה של בנט.

ספיישל 50 שנה ל-Harvest

בשנת 1971 ניל יאנג מצא את עצמו בתוך מערבולת אישית, רגשית ופיזית מאוד גדולה. זה קרה דווקא אחרי ההצלחה הגדולה שלו עם Deja Vu של CSNY ואלבום הסולו השלישי After The Gold Rush. אבל יחד עם זאת הוא החל להתנתק ולהתרחק וגם עדיין לא היה במצב לחזור לקרייזי הורס בשל מצבו הירוד של דני וויטן. בנוסף, יאנג נפרד מאשתו הראשונה, ראה מהצד את הזוועות בקליפורניה של צ’רלי מנסון, שאיתו היה מיודד לפני שידע מי הוא באמת, ואז אחרי שקנה חווה משלו ועבר אליה, הוא נפגע באופן קשה בגבו והיה צריך לעבור טיפולים וניתוחים. מה שהשבית אותו מהופעות לרוב שנת 1971.

ניל יאנג 1971
ניל יאנג בחווה של Broken Arrow, שנת 1971 (צילום: Henry Dlitz).

אך באותו הזמן הוא גם פגש את השחקנית קארי סנודגרס, איתה החל מערכת יחסים שגם תשפיע על חלק מהשירים החדשים שהמשיך לכתוב. מתוך כל האירועים הללו, ובעזרת חברים מוכרים או חדשים ועם ה-Stray Gators, נגני אולפן מנאשוויל, יאנג כתב ויצר את מה שהפך לאלבום הכי מוכר והכי מוצלח מסחרית שלו בקריירה, אחרי ששוחרר בפברואר 1972. לאלבום הזה קוראים Harvest והוא מציין כעת 50 שנה ליציאתו.

לכבוד יובל השנים לאלבום, הקדשתי שעתיים ספיישל ל-Harvest ברדיו הקצה, עם כל הדרך הארוכה של שיריו והבנייה שהובילה ליציאתו. דרך שהחלה כבר בנובמבר 1970 ועברה בין הופעות ובעיקר הקלטות וסשנים בנאשוייל, לונדון והחווה של יאנג בקליפורניה. כולל גם כמה מהגלגולים וה-Aftermath של השירים בשנים שיבואו אחר כך.

לספיישל ניתן להאזין באתר הקצה וגם ממש פה במיקסקלאוד:





ספיישל ג’וני מיטשל: האלבומים הראשונים

בשנה שעברה ג’וני מיטשל פתחה את הכספת ושחררה את החלק הראשון של הארכיון שלה, זה שהתמקד בשנים הראשונות של 1963 עד 1967. השנה היא המשיכה בדיוק היכן שהפסיקה, עם Archives Vol. 2 שמתמקד בשנים הראשונות בדיסקוגרפיה שלה וארבעת האלבומים הראשונים, תקופת הזמן של 1968 עד 1971.

לפני שנה הקדשתי ספיישל ברדיו הקצה לחלק הראשון וגם הפעם הגעתי להמשיך העבודה, עם ספיישל פולו-אפ שהוקדש כולו לקופסת הארכיון הטרייה ומלאת האוצרות. עם מסע מוזיקלי נוסף מלא קטעים שלא שוחררו מעולם, של הקלטות ביתיות, דמואים, הופעות ועוד.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי:

פלייליסט:

Midnight Cowboy (Home Demo 1)
The Dawntreader (Home Demo)
Song To A Seagull (Home Demo)
The Way It Is (Chelsea Recording)
I Had A King (Demo)
The Fiddle And The Drum (Piano Home Demo)
The Gift of the Magi (Song To A Seagull Session)
Both Sides Now (Song To A Seagull Session)
It’s Easy (Chelsea Recording)
Another Melody (Chelsea Recording)
Jeremy (Live 1968)
Night In The City (Live 1968 Recorded by Jimi Hendrix)
Ladies of the Canyon (Live 1968 Recorded by Jimi Hendrix)
Come To the Sunshine (Studio Session)
The Pirate of Penance (Chelsea Recording)
The Gallery (Live BBC 1968)
Chelsea Morning (Live 1969)
The Circle Game/Little Green (Live 1969)
For Free (The Dick Cavett Show 1969)
Woodstock (Demo)
All I Want (Live BBC 1970)
A Case of You (Demo)
California (Live 1970 with James Taylor)
River (Live 1970)
Hunter (Blue Sessions)

אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל יום הולדת 80 לבוב דילן

השנים העמוקות הראשונות שלי עם מוזיקה כללו כמובן גם את בוב דילן. כמו עם הרבה מבני דורו, במשך הרבה שנים דאז צללתי עמוק פנימה עם המוזיקה שלו, בחקירות, האזנות, חיפושים, קריאה, ידע, ניתוחים וכל מה שהופך חיבור מוזיקלי למשהו הרבה יותר מיוחד וגדול מעוד אמן אהוב עליך. עם כל הרבדים הקצת מפחידים לפעמים שמסתתרים מתחת למשפט כמו “כן, אני אוהב את בוב דילן”.

התקופות האובססיביות שלי עם המוזיקה של דילן כבר עברו לפני הרבה שנים. בניגוד לכמה דינוזאורים אחרים שאני אוהב ככה מאז ועד היום, מתישהו איתו זה קצת הפסיק לרגש אותי כמו פעם. במיוחד בעשור היצירה האחרון שכבר פחות עניין אותי או התחבר אליי מבחינת המוזיקה החדשה שלו (למרות שהוצאות הארכיון האדירות המשיכו כן להלהיב ולשאוב אותי חזרה פנימה). אבל הרגש והחיבור ההוא, כמו התקופות, תמיד נשמר ונשאר עמוק אצלי בפנים ומדי פעם הוא נשלף החוצה. אם זה בגלל ציון דרך מסוים, הוצאת ארכיון טרייה או כל דבר שמוציא מהחיבור הפנימי הזה את הזיכרונות, ההנאה או התלהבות.