הפעם האחרונה בה העליתי סיכום הופעות אישי הייתה ב-2019. מאז פרצה הקורונה והיו שנתיים עם לא מספיק הופעות כדי לחגוג אותן. השנה היו מספר גיחות והייתה כמות מספקת כדי לבחור ממנה. אז לכבוד פתיחת עונת הסיכומים כאן בבלוג, בה אני מתכנן לכתוב על לא פחות מ-100 אייטמים, אני מתחיל עם העשרה הראשונים בדמות הופעות השנה האישיות שלי. מדורגות. בסוף יש גם פלייליסט שמאגד את השירים שהיו רגעי השיא שלי בכל הופעה.

10.
Lucy Dacus – Columbia Theater, Berlin

פותחים עם לוסי דייקיס, בהופעה שדי הייתה שווה את הציפייה ממנה. הופעה נחמדה מאוד. לא יצאתי מגדרי, אבל גם לא ציפיתי כאמור למשהו כזה. לוסי נהדרת, קיבלה המון אהבה מהקהל ונראה שהיא רק גודלת וגודלת מבחינת הפופולריות שלה וההצלחה. במיוחד עם ה-Push הנוסף שעשה האלבום האחרון Home Video מהשנה שעברה. היא ביצעה את כל האלבום בלייב ואהבתי את העניין שהיא פתחה את ההופעה דווקא עם שיר הסיום שלו האהוב עליי, “Triple Dog Dare”. זו הייתה יופי של פתיחה.

היו גם ארבעה או חמישה שירים מ-Historian, כאשר ההיי-לייט הכי גדול שלי בהופעה היה גם הרגע שהכי ציפיתי לו. לראות את הביצוע לייב של “Timefighter”. השיר האהוב עליי של לוסי. זה היה מעולה ומבחינתי By Far יותר טוב מכל הביצועים האחרים בהופעה. היה שווה להגיע אפילו רק לרגע הזה, אבל כל הסט היה סבבה. מה שהוסיף לחוויה, זה שחברי הטוב ארז מאנטנות השמיימה היה לידי שם, אחרי הרבה זמן שלא חווינו הופעה יחד. אז שמח ממש על הערב הזה ושחוויתי את לוסי לייב לראשונה.