ארכיון התג: ספיישל

ספיישל The Southern Harmony & Musical Companion

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי ההצלחה המסחררת של אלבום הבכורה שלהם והחשיפה הגדולה בתחילת שנות התשעים, הבלאק קרואוז התחילו לבצע, לכתוב ולהקליט שירים לקראת האלבום השני. אלבום בו הם מצאו את הסאונד היותר ייחודי שלהם, עם החשמל הכבד, השפעות Soul ורוקנ’רול חופשי שלקח אותם על דרך מופלאה. כזו שאולי הביאה להם פחות הצלחה מסחרית כמו אלבום הבכורה, אבל שאבה אליהם מעריצים אדוקים ונאמנות מוזיקלית ויצירתיות שאין שני לה.

הסאונד, היצירתיות והשלב הבא בקריירה שלהם הגיע גם בזכות שתי תוספות חשובות ואדירות להרכב; הקלידן אדי הארש והגיטריסט מארק פורד, שהחליף את ג’ף סיז. הם הביאו איתם גרוב, כישרון-על והתאמה מדהימה לחברים הקיימים, שהגיעה לידי פיצוץ מוזיקלי אדיר עם אותו אלבום שני ששוחרר ב-12 במאי 1992. אלבום קרוב מאוד לליבי, שממנו לקוח גם השם של התכנית והבלוג שלי, והוא אחד האהובים עליי אי פעם. אלבום שהוציא לדרך את הליין-אפ הקלאסי והטוב ביותר של הקרואוז, עם השישייה שאחראית גם לתקופת השיא של הלהקה מבחינתי, זו של 92 עד 97.

בלאק קרואוז Southern Harmony

וכל התקופה הזו החלה עם The Southern Harmony & Musical Companion. האלבום שחוגג השבוע 30 שנה ליציאתו. לכבוד ציון הדרך הגעתי לאולפן הקצה ושידרתי שעתיים ספיישל לאלבום שבזמנו הפציץ לי את המוח ושאב אותי עמוק-עמוק למוזיקה של הלהקה שהפכה לאהובה עליי בכל הזמנים. והוא עדיין חזק מוזיקלית כפי שהיה דאז ונשאר אחד האהובים עליי Ever.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Yankee Hotel Foxtrot

פורסם בתאריך על ידי
5

בתחילת המילניום הנוכחי Wilco הייתה באמצע פרץ יצירה אדיר שרק הלך והתעלה על עצמו. במיוחד בגלל שיתוף הפעולה המוזיקלי בין ג’ף טווידי לג’יי בנט. אחרי האלבום Summerteeth והפרויקט השני של Mermaid Avenue עם ביל בראג, הלהקה פתחה את שנות האלפיים עם הכנות לאלבום הבא ושורה ארוכה של שירים חדשים שטווידי ובנט עבדו עליהם. הכל היה נראה מוכן לעוד המשכיות מבריקה עם האלבום הרביעי שבדרך. אבל אז דברים החלו להשתבש ולהשתנות.

באמצע העבודה על האלבום ב-Loft, הסטודיו הפרטי של וילקו בשיקגו, היה נראה שהסאונד של האלבום שבדרך הולך להיות מיוחד יותר. עם שילובים יותר אקספרימנטליים בסאונד, בניצוחו של ג’יי בנט שעיצב את הצלילים המעולים של Wilco דאז יחד עם הכתיבה והכישרון של טווידי. אבל החיכוכים בין השניים מיהרו להגיע. במיוחד אחרי שטווידי הביא את ג’ים א’ורורק שימקסס את האלבום ויעבוד איתם, ונשען יותר לחזון המוזיקלי בסוף שלו מאשר זה של בנט.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 50 שנה ל-Harvest

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בשנת 1971 ניל יאנג מצא את עצמו בתוך מערבולת אישית, רגשית ופיזית מאוד גדולה. זה קרה דווקא אחרי ההצלחה הגדולה שלו עם Deja Vu של CSNY ואלבום הסולו השלישי After The Gold Rush. אבל יחד עם זאת הוא החל להתנתק ולהתרחק וגם עדיין לא היה במצב לחזור לקרייזי הורס בשל מצבו הירוד של דני וויטן. בנוסף, יאנג נפרד מאשתו הראשונה, ראה מהצד את הזוועות בקליפורניה של צ’רלי מנסון, שאיתו היה מיודד לפני שידע מי הוא באמת, ואז אחרי שקנה חווה משלו ועבר אליה, הוא נפגע באופן קשה בגבו והיה צריך לעבור טיפולים וניתוחים. מה שהשבית אותו מהופעות לרוב שנת 1971.

ניל יאנג 1971
ניל יאנג בחווה של Broken Arrow, שנת 1971 (צילום: Henry Dlitz).

אך באותו הזמן הוא גם פגש את השחקנית קארי סנודגרס, איתה החל מערכת יחסים שגם תשפיע על חלק מהשירים החדשים שהמשיך לכתוב. מתוך כל האירועים הללו, ובעזרת חברים מוכרים או חדשים ועם ה-Stray Gators, נגני אולפן מנאשוויל, יאנג כתב ויצר את מה שהפך לאלבום הכי מוכר והכי מוצלח מסחרית שלו בקריירה, אחרי ששוחרר בפברואר 1972. לאלבום הזה קוראים Harvest והוא מציין כעת 50 שנה ליציאתו.

לכבוד יובל השנים לאלבום, הקדשתי שעתיים ספיישל ל-Harvest ברדיו הקצה, עם כל הדרך הארוכה של שיריו והבנייה שהובילה ליציאתו. דרך שהחלה כבר בנובמבר 1970 ועברה בין הופעות ובעיקר הקלטות וסשנים בנאשוייל, לונדון והחווה של יאנג בקליפורניה. כולל גם כמה מהגלגולים וה-Aftermath של השירים בשנים שיבואו אחר כך.

לספיישל ניתן להאזין באתר הקצה וגם ממש פה במיקסקלאוד:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל ג’וני מיטשל: האלבומים הראשונים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בשנה שעברה ג’וני מיטשל פתחה את הכספת ושחררה את החלק הראשון של הארכיון שלה, זה שהתמקד בשנים הראשונות של 1963 עד 1967. השנה היא המשיכה בדיוק היכן שהפסיקה, עם Archives Vol. 2 שמתמקד בשנים הראשונות בדיסקוגרפיה שלה וארבעת האלבומים הראשונים, תקופת הזמן של 1968 עד 1971.

לפני שנה הקדשתי ספיישל ברדיו הקצה לחלק הראשון וגם הפעם הגעתי להמשיך העבודה, עם ספיישל פולו-אפ שהוקדש כולו לקופסת הארכיון הטרייה ומלאת האוצרות. עם מסע מוזיקלי נוסף מלא קטעים שלא שוחררו מעולם, של הקלטות ביתיות, דמואים, הופעות ועוד.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי:

פלייליסט:

Midnight Cowboy (Home Demo 1)
The Dawntreader (Home Demo)
Song To A Seagull (Home Demo)
The Way It Is (Chelsea Recording)
I Had A King (Demo)
The Fiddle And The Drum (Piano Home Demo)
The Gift of the Magi (Song To A Seagull Session)
Both Sides Now (Song To A Seagull Session)
It’s Easy (Chelsea Recording)
Another Melody (Chelsea Recording)
Jeremy (Live 1968)
Night In The City (Live 1968 Recorded by Jimi Hendrix)
Ladies of the Canyon (Live 1968 Recorded by Jimi Hendrix)
Come To the Sunshine (Studio Session)
The Pirate of Penance (Chelsea Recording)
The Gallery (Live BBC 1968)
Chelsea Morning (Live 1969)
The Circle Game/Little Green (Live 1969)
For Free (The Dick Cavett Show 1969)
Woodstock (Demo)
All I Want (Live BBC 1970)
A Case of You (Demo)
California (Live 1970 with James Taylor)
River (Live 1970)
Hunter (Blue Sessions)

Permanent link to this post (213 words, estimated 51 secs reading time)
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל קארן דלטון

פורסם בתאריך על ידי
2

לכבוד הקרנת הסרט הדוקומנטרי “קארן דלטון: בזמן שלי” בפסטיבל דוקאביב, הקדשתי שעתיים ספיישל לסיפור ולמוזיקה של קארן דלטון. עם כל המוזיקה הכואבת והיפה (והלא רבה) שהשאירה אחריה, ההשפעות עליה ושלה על הדור הנוכחי, שני האלבומים ששחררה בזמן אמת ועוד הקלטות נדירות ששוחררו שנים אחר כך.

דלטון היא אחת המוזיקאיות היותר חביבות עליי, שמייצגות את הפולק האבוד ומוזיקה מושכת שהרבה גילו רק בתקופות מאוחרות, הרבה שנים לאחר שהוקלטו. היא הייתה כישרון אדיר בסצינת הפולק של גריניץ’ ווילאג’ בשנות השישים. מקורבת לפרד ניל, טים הרדין ובוב דילן, שהעריץ אותה והרעיף עליה שבחים (והופיע איתה בין השאר). אם העולם היה מסתובב סביבה קצת אחרת, היא הייתה יכולה להיות שם מאוד מוכר כיום, אך החיים שלחו אותה לדרכים מפתיעות וגם כואבות ושונות.

היא שחררה שני אלבומים נפלאים בזמן אמת, ב-1969 ו-1971, שלא זכו להצלחה מסחרית. אוצרות מוזיקליים שקיבלו את התהילה והכרה המגיעה להם רק שנים רבות לאחר מכן, יחד עם הקלטות אבודות אחרות ששוחררו הרבה לאחר מותה. עם קול שונה ומהפנט, בנג’ו, גיטרת 12 מיתרים וסיפור חיים שמומלץ לצלול לתוכו (הרבה בעזרת הסרט), קארן דלטון הפכה לאוצר חבוי ומסתורי שמאזינים ומבקרים מגלים ומנסים להתעמק בו עד היום עם המוזיקה וההקלטות שהשאירה אחריה. סיפור של החמצה וכאב, אך גם של הרבה כישרון ויופי.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל יום הולדת 80 לבוב דילן

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

השנים העמוקות הראשונות שלי עם מוזיקה כללו כמובן גם את בוב דילן. כמו עם הרבה מבני דורו, במשך הרבה שנים דאז צללתי עמוק פנימה עם המוזיקה שלו, בחקירות, האזנות, חיפושים, קריאה, ידע, ניתוחים וכל מה שהופך חיבור מוזיקלי למשהו הרבה יותר מיוחד וגדול מעוד אמן אהוב עליך. עם כל הרבדים הקצת מפחידים לפעמים שמסתתרים מתחת למשפט כמו “כן, אני אוהב את בוב דילן”.

התקופות האובססיביות שלי עם המוזיקה של דילן כבר עברו לפני הרבה שנים. בניגוד לכמה דינוזאורים אחרים שאני אוהב ככה מאז ועד היום, מתישהו איתו זה קצת הפסיק לרגש אותי כמו פעם. במיוחד בעשור היצירה האחרון שכבר פחות עניין אותי או התחבר אליי מבחינת המוזיקה החדשה שלו (למרות שהוצאות הארכיון האדירות המשיכו כן להלהיב ולשאוב אותי חזרה פנימה). אבל הרגש והחיבור ההוא, כמו התקופות, תמיד נשמר ונשאר עמוק אצלי בפנים ומדי פעם הוא נשלף החוצה. אם זה בגלל ציון דרך מסוים, הוצאת ארכיון טרייה או כל דבר שמוציא מהחיבור הפנימי הזה את הזיכרונות, ההנאה או התלהבות.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 20 שנה ל-At Dawn

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שחרור אלבום הבכורה ב-1999, My Morning Jacket המשיכה לצבור לעצמה עוד קהל ומאזינים. היא עדיין הייתה להקה די קטנה שממתינה לפריצה גדולה, אבל הזמנה להופעות בבלגיה והולנד בשנת 2000 עזרה להם להתחיל משהו גם מעבר לאוקיינוס, וכשחזרו הביתה המשיכו להופיע יותר מחוץ לקנטאקי ולקבל יותר תשומת לב בחוף המזרחי של ארה”ב.

בנוסף ג’ים ג’יימס המשיך לכתוב עוד שורה ארוכה של שירים חדשים. כל זה הוביל אותם בשנת 2001 למדרגה הנוספת עליה דרכו בדיסקוגרפיה. עם אלבום שני שהוא גם פולו-אפ ישיר בסגנון ואווירה לבכורה של The Tennessee Fire, אבל גם שאפתני יותר. עם כמה שירים יותר מורכבים ונסיוניים ועם אלבום של שעה ורבע שעד היום הוא עדיין הארוך ביותר שלהם בדיסקוגרפיה. לאלבום הזה קוראים At Dawn והשבוע הוא חוגג 20 שנה ליציאתו.

My Morning Jacket At Dawn

לכבוד ציון הדרך ובהמשך לספיישל על אלבום הבכורה ששידרתי לפני שנתיים, הגעתי שוב לאולפן הקצה ביום כשכולי My Morning Jacket והקדשתי את השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל 20 שנה ל-At Dawn. האלבום הכי Underrated מבחינתי של הלהקה (אולי יחד עם Evil Urges) שמכיל כמות אדירה של שירים מצוינים, שהרבה מהם לא זכו לאהבה וההערכה הגדולה בזמן יציאתם.

להאזנה לספיישל אפשר להגיע לאון דימנד באתר הקצה וגם לדף המיקסקלאוד שלי ופה למטה:

פלייליסט:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל The Hold Steady

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

באמצע שנות התשעים במיניאפוליס, קרייג פין וטאד קובלר היו חברים בהרכב Lifter Puller. הם הספיקו לשחרר שלושה אלבומים ולא ממש זכו להצלחה גדולה עד שהתפרקו בשנת 2000 והצמד עבר לגור בברוקלין, ניו-יורק. היה נראה שהקריירה המוזיקלית שלהם לא תמומש בסופו של דבר, עד שביקור של קרייג בהופעה של הדרייב ביי טראקרס ב-2002 וצפייה נוספת ב-The Last Waltz של The Band, גרמו לו לרצות להקים שוב להקה ולנגן.

לא הרבה אחר, כך פין וקובלר שוב מצאו את עצמם יחד, בהרכב חדש, שמבוסס בניו-יורק, אבל הלב שלו עדיין במיניאפוליס. יחד עם חברים והרבה חופש ובלי הרבה ציפיות, הם הקליטו את אלבום הבכורה של הלהקה החדשה שלהם, כשהם משלבים רוקנ’רול, השפעות פאנק-רוק ואת הליריקה הסיפורית של פין שיוצאת החוצה כמו היפ-הופ פיוטי, עם מלא גיטרות וחשמל מסביב.


השירים באלבום מלאים בדמויות שמשקפות מסיבות, התמכרויות, נעורים ואהבות מדליקות וכואבות. האלבום שוחרר בשנת 2004 ופתאום תפס קהל חדש ומבקרים והתחיל משהו חיובי, מלהיב ומפתיע שרק הלך וגדל עם שני האלבומים שיבואו אחריו. לאלבום הזה קוראים Almost Killed Me וללהקה הזו קוראים The Hold Steady. מההרכבים היותר אהובים עליי בעשור וחצי האחרון, שמאז מחזיקים קריירה ודיסקוגרפיה מכובדת עם רכבת הרים מוזיקלית.

החודש הם שחררו את אלבום האולפן השמיני שלהם, Open Door Policy, ולכבוד זאת שידרתי Killer Party ברדיו הקצה בדמות שלוש שעות של ספיישל המוקדש ללהקה. עם סיקור כל הקריירה שלהם, האלבומים, השירים, הדמויות, הסיפורים, השינויים, ההצלחות, ההופעות, ההתפרקות שכמעט הייתה והחזרה הגדולה והמגובשת של הליין-אפ הנוכחי בשנים האחרונות. כולל גם נציגים מהאלבום הטרי.






רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Little Feat

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

החודש לפני 50 שנה שוחרר אלבום הבכורה של Little Feat, מה שתמיד היה אחת הלהקות היותר אהובות עליי של הסבנטיז. לא מעט מתייגים את ההרכב כרוק-דרומי, אבל זה לא נכון מבחינתי, כי ליטל פיט הייתה הרבה יותר מזה. היא הוקמה בקליפורניה קודם כל והיא נגעה בלא מעט ז’אנרים וסגנונות. מבלוז, בוגי וקאנטרי, עד לפיוז’ן, ג’אז ו-R&B. הכל מתובל ב-Swamp Rock והרבה גרוב וסול.

הליין-אפ הקלאסי של ההרכב שפעל לאורך כל עשור שנות השבעים היה מפוצץ בכישרון. כזה שהתחיל בבסיסו בקלידים המופלאים של ביל פיין ולצידו כמובן אחד הכישרונות הכי גדולים וטראגיים של עולם המוזיקה – לואל ג’ורג’. הכותב, הווקליסט, הגיטריסט ומנגני הסלייד החביבים עליי. האיש שכתב כמה מהשירים האהובים עליי בעולם. אותו עולם שהוא עזב מוקדם מדי, בגיל 34 בלבד, מה שהוביל לפירוק וסיום הדרך של ההרכב המקורי ההוא.

לכבוד ציון יובל שנים לתחילת הדרך של ההרכב ואלבום הבכורה, הקדשתי את תכנית שלמה של הרמוניה דרומית ברדיו הקצה ל-Little Feat ולואל ג’ורג’, עם ספיישל של שעתיים בו הגשתי מבחר יפה מהשירים, האלבומים, המוזיקה והסיפור של הלהקה.

מוזמנות/ים להאזין לספיישל באתר הקצה ופה במיקסקלאוד:

פלייליסט:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל ניל יאנג: Archives Vol. 2

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בשנת 2009, לאחר שנים רבות של דיבורים והכנות, ניל יאנג שחרר את קופסת הארכיון הראשונה שלו. תיבת אוצר שכיסתה את כל השנים הראשונות שלו בקריירה, מ-1963 ועד 1972. מאז שזה שוחרר, פנטזתי כבר על הוצאת הארכיון הבאה, זו שתאגד את השנים הכי אפלות, אדירות ומבריקות שלו בקריירה לדעתי.

ב-20 בנובמבר 2020, לאחר 11 שנים נוספות, הדבר הזה יצא בדמות קופסת ה-Archives Vol. II, שמכסה את השנים המטורפות והמופלאות של 1972 עד 1976. עם אין-ספור פנינים, אוצרות וקטעים מדהימים שלא שוחררו קודם לכן. כדי לחגוג את ההוצאה, הגעתי לאולפן של הקצה והקדשתי לקופסא הטרייה הזו שלוש שעות ספיישל, בהן אסיקרתי ושידרתי את הקטעים הכי מיוחדים ושווים לדעתי האישית.

ניתן להאזין לספיישל ה-Archives הזה באון דימנד באתר הקצה, בדף המיקסקלאוד שלי וכאן למטה. שלוש שעות איתי ועם אך ורק שירים ורצועות שלא שוחררו או נשמעו קודם לעולם של ניל יאנג. עד עכשיו.

פלייליסט:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: