2005 הייתה שנה של התחלה מחדש מסוימת ל-My Morning Jacket. הם ספגו עזיבה של שני חברי להקה; ג’וני קווייד ודני קאש, וג’ים ג’יימס היה במצב אובדני ועם מחשבות על הסוף הדרך של ההרכב.
האלבום “Z” יכל להיות האחרון של מיי מורנינג ג’אקט, אבל במקום זאת הוא הוציא לדרך את החיים השניים של הלהקה. עם ההצטרפות של הקלידן בו קוסטר והגיטריסט קארל ברומל, ג’יימס והליין-אפ החדש הקליטו ושחררו את האלבום שהזניק אותם הכי גבוה בזמנו וגרם להמשך הדרך. כזו שנמשכת עד היום עם אותו הליין-אפ 20 שנה אחרי.
שנת 2003 הייתה שנת מפנה חשובה מבחינתי בקריירה של מיי מורנינג ג’אקט. זו הייתה שנה מלאה ראשונה עם המתופף הטרי דאז פטריק הלאהן (חתיכת פאזל חשובה בדרך להשלמת הליין-אפ הקלאסי והנוכחי של הלהקה). זו הייתה שנה בה הם עלו עוד מדרגה בחשיפה לעולם, עם הזמנה לפסטיבלים בארה”ב ואירופה ואף השמעות ברדיו.
זו הייתה גם שנה של קפיצת מדרגה מוזיקלית. עם הסאונד, הסגנון, היצירה, ההפקה והגיוון המוזיקלי של חשמל וגיטרות מוטרפות, יחד עם הצד הרגיש והפולקי יותר של ג’ים ג’יימס. הקפיצה הזו הגיעה עם האלבום ששוחרר השבוע לפני 20 שנה. האלבום שתמיד היה הפייבוריט האישי שלי בדיסקוגרפיה. אלבום ששמו It Still Moves.
אחרי שחרור אלבום הבכורה ב-1999, My Morning Jacket המשיכה לצבור לעצמה עוד קהל ומאזינים. היא עדיין הייתה להקה די קטנה שממתינה לפריצה גדולה, אבל הזמנה להופעות בבלגיה והולנד בשנת 2000 עזרה להם להתחיל משהו גם מעבר לאוקיינוס, וכשחזרו הביתה המשיכו להופיע יותר מחוץ לקנטאקי ולקבל יותר תשומת לב בחוף המזרחי של ארה”ב.
בנוסף ג’ים ג’יימס המשיך לכתוב עוד שורה ארוכה של שירים חדשים. כל זה הוביל אותם בשנת 2001 למדרגה הנוספת עליה דרכו בדיסקוגרפיה. עם אלבום שני שהוא גם פולו-אפ ישיר בסגנון ואווירה לבכורה של The Tennessee Fire, אבל גם שאפתני יותר. עם כמה שירים יותר מורכבים ונסיוניים ועם אלבום של שעה ורבע שעד היום הוא עדיין הארוך ביותר שלהם בדיסקוגרפיה. לאלבום הזה קוראים At Dawn והשבוע הוא חוגג 20 שנה ליציאתו.
עוד חודש של 2021 עבר, עוד מוזיקה חדשה יצאה לאוויר העולם. מכיוון שכתבתי כבר בהרחבה על אלבום האולפן שהכי בלט לי בפברואר ואחרים פחות הלהיבו או על אש קטנה אצלי בינתיים, אני מתמקד הפעם בכמות היפה של הוצאות מחודשות/ארכיון שיצאו החודש. והיו לא מעט כאלו. הנה כמה מהבולטות אצלי במהדורת סיכום חודש של הוצאות מיוחדות.
The Band – Stage Fright 50th Anniversary Deluxe Edition
באיחור קל של חצי שנה, שוחררה גרסת הדלוקס ל-Stage Fright, האלבום השלישי של The Band שציין בשנה שעברה יובל ליציאתו. זה תמיד היה אלבום מאוד אהוב עליי והגרסה המחודשת שלו היא דרך מצוינת לחזור אליו ולשירים הללו. הגרסה החדשה כוללת מיקס טרי לשירים (עם סדר שונה מהמקור), אבל הסיבה להאזין לה מבחינתי היא שתי תוספות שמשוחררות פה לראשונה.
אפשר להגיד שחודש יולי היה עמוס במיוחד עם הוצאות חדשות. אלבומים שציפיתי להם וגם כמה וכמה דברים שהגיעו בהפתעה או ללא התראה מוקדמת. הרבה מוזיקה חדשה להאזין לה. הנה 11 הוצאות שבלטו לי החודש, עם אלבומי אולפן וגם כמה הוצאות מיוחדות. בהמשך לסיקור אלבומי 2020 של הבלוג.
Courtney Marie Andrews – Old Flowers
חיכיתי נורא לרגע שבו אאזין לכל האלבום החדש של קורטני מארי אנדרוז. אלבום שאיכשהו כבר אהבתי עוד לפני ששוחרר. נשמע קצת מוזר, אבל פשוט ידעתי והרגשתי. כי כל סינגל שהיא שחררה מתוכו בחודשים האחרונים, חדר לי ישירות ללב. כתבתי על קורטני בבלוג לפני שנתיים כשהיא היתה אצלי בסיכום שנת 2018 עם האלבום May Your Kindness Remains. לא הרבה אחר כך, היא עברה פרידה מבן-הזוג והבאסיסט הצמוד שלה לאחר יחסים של כמעט עשור.
את רוב המילים אני אשאיר לפוסט הסיכום המסורתי הענק שיגיע בשבוע הבא. אבל כמיטב המסורת פה בשנים האחרונות, מגיש קודם את המנה הראשונה של הסיכום, זו של ההוצאות המיוחדות שעשו לי את 2019. כרגיל, אלבומי הופעה, EP’s, הוצאות מחודשות\מורחבות, אלבומי מחווה, Box Sets, הוצאות ארכיון וכו’. בחרתי 20 כאלו (בעצם 21 כי יש פה מישהו עם שתיים) שיצאו השנה ומאוד אהבתי. עם טקסטים ולינקים לשירים נבחרים.
בסוף הפוסט יש גם פלייליסט מיוחד עם 30 שירים שכולל נציגים מכל ההוצאות פה בפוסט + עוד כמה מהוצאות נוספות שלא נכנסו לכאן + מספר שירים אהובים שיצאו השנה רק כסינגלים ולא כחלק מאלבום או הוצאה גדולה.
חוגג 20 שנה לאלבום הבכורה של My Morning Jacket. האלבום שהוציא לדרך את הקריירה והדיסקוגרפיה של ההרכב מלואיוויל, קנטקי. עם כל השירים, תוספות, קטעי הופעה אהובים ועוד. האזינו באתר הקצה וגם פה למטה:
פלייליסט:
ביום שני הבא (19.12) יגיע פוסט סיכום השנה הענקי והמסורתי של הבלוג, עם 50 אלבומי השנה שלי. אבל עוד לפני המנה העיקרית הדשנה, אני מביא לכם\ן את מנת המתאבנים של 2016, עם עשר ההוצאות הנלוות שלי; הוצאות מיוחדות ומחודשות, אלבומי לייב ו-Box Sets שיצאו השנה ואהבתי. על הרבה מהן כתבתי ועדכנתי במהלך השנה גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג, שמתעדכן מדי יום.
בסוף יש גם רשימה שמית בלבד של עוד עשר הוצאות ראויות לציון. מוזמנים ליהנות, להתחמם ולדגדג קצת את החך המוזיקלי, והכינו את עצמכם לטקס המרכזי של הבלוג בשבוע הבא, עם פוסט אלבומי השנה הגדול שכבר מת לצאת מהתנור. בניגוד לרשימת 50 אלבומי השנה שלי, פה אין דירוג ואין קשר לסדר של ההוצאות.
“…The idea was always there”
במהלך שנת 2012 מיי מורנינג ג’אקט ממשיכים להופיע ולגבות את אלבומם האחרון Circuital. למרות שהם די עוזבים את ריבוי השירים מהאלבום בהופעות ומתרכזים ביותר גיוון בסט-ליסטים וחפירה עמוקה בדיסקוגרפיה שלהם. זה בא מאוד לביטוי בערבים כפולים או משולשים במקום ספציפי, כמו שתי ההופעות ב-Red Rocks בקיץ או שלושת הערבים ב-Capitol בפורט צ’סטר לקראת סוף השנה. את שנת ההופעות הנהדרת הזו הם נועלים בערב\לילה חגיגי של New Year’s Eve בבוסטון.
מיי מורנינג ג’אקט היא מלהקות הלייב המובהקות שלי. הקסם הגדול והאמיתי איתם מגיע על הבמה. שם הכל קורה. אלבומי האולפן מבחינתי הם רק בסיס או הכנה לעוצמה האדירה שלהם בהופעות. עם כל החשמל והאווירה, התוספות בשירים והביצועים שמתעלים לחלוטין על גרסת האלבום.
בחלק הזה אני מציג עשר תחנות “Live” של הלהקה בעשור האחרון, עם הליין-אפ המוכר והטוב שלה כיום. הופעות\הוצאות מיוחדות, מומלצות, חשובות ואפילו טיפה אישיות על הדרך הארוכה של הלהקה על הבמה בין השנים והגדולה שלה במקום הזה, מול הקהל, כשהאורות כבים והעוצמה הכי גדולה של מיי מורנינג ג’אקט מקבלת חיים.
Okonokos
תאריך יציאה: ספטמבר\אוקטובר 2006
