אחרי ההצלחה המסחררת של אלבום הבכורה שלהם והחשיפה הגדולה בתחילת שנות התשעים, הבלאק קרואוז התחילו לבצע, לכתוב ולהקליט שירים לקראת האלבום השני. אלבום בו הם מצאו את הסאונד היותר ייחודי שלהם, עם החשמל הכבד, השפעות Soul ורוקנ’רול חופשי שלקח אותם על דרך מופלאה. כזו שאולי הביאה להם פחות הצלחה מסחרית כמו אלבום הבכורה, אבל שאבה אליהם מעריצים אדוקים ונאמנות מוזיקלית ויצירתיות שאין שני לה.
הסאונד, היצירתיות והשלב הבא בקריירה שלהם הגיע גם בזכות שתי תוספות חשובות ואדירות להרכב; הקלידן אדי הארש והגיטריסט מארק פורד, שהחליף את ג’ף סיז. הם הביאו איתם גרוב, כישרון-על והתאמה מדהימה לחברים הקיימים, שהגיעה לידי פיצוץ מוזיקלי אדיר עם אותו אלבום שני ששוחרר ב-12 במאי 1992. אלבום קרוב מאוד לליבי, שממנו לקוח גם השם של התכנית והבלוג שלי, והוא אחד האהובים עליי אי פעם. אלבום שהוציא לדרך את הליין-אפ הקלאסי והטוב ביותר של הקרואוז, עם השישייה שאחראית גם לתקופת השיא של הלהקה מבחינתי, זו של 92 עד 97.
וכל התקופה הזו החלה עם The Southern Harmony & Musical Companion. האלבום שחוגג השבוע 30 שנה ליציאתו. לכבוד ציון הדרך הגעתי לאולפן הקצה ושידרתי שעתיים ספיישל לאלבום שבזמנו הפציץ לי את המוח ושאב אותי עמוק-עמוק למוזיקה של הלהקה שהפכה לאהובה עליי בכל הזמנים. והוא עדיין חזק מוזיקלית כפי שהיה דאז ונשאר אחד האהובים עליי Ever.
