מריאן פיית’פול נפרדה מהעולם אתמול, כשהיא בת 78. היה בה כ”כ הרבה יופי, מבחוץ ומבפנים. בפריצה בשנות השישים ועד ממש הסוף והקריירה המאוחרת הנהדרת שיצרה לעצמה. הקשר שלה עם מיק ג’אגר והסטונס בזמנו יצר לא מעט רגעים מוזיקליים. כמובן שהגרסה שלה ל-As Tears Go By, אבל גם לא לשכוח שהיא כתבה עם ג’אגר וריצ’רדס את Sister Morphine המצוין, ששחררה במקור בגרסתה, שנתיים לפני שהסטונס הוציאו אותו ב-Sticky Fingers.

השיר הזה היה הבי-סייד של Something Better, שאותו ביצעה גם ב-Rock N’ Roll Circus של הסטונס. אבל פיית’פול עשתה את שלה לבד אחרי ההתחלה, עם הפולק-רוק-פופ הנוגע ומרגש, הקאברים שתמיד ידעה לעשות מהם מטעמים וגם כשתמיד ידעה לצאת חזקה ומצליחה מתקופות פחות זוהרות בקריירה.

Dr. John – Locked Down

בחודש שעבר יצא האלבום החדש של מלקולם רבנאק. מי? סליחה, דוקטור ג’ון, כפי שמכירים אותו בשם הבמה שלו, או גם אפילו הפרסונה השניה של רבנאק שמוציאה את כל הקסם מהקלידים שלו כבר כמה עשורים טובים.

המוזיקה של הדוקטור תמיד היתה סוג של טקס מוזיקלי עם כל מיני ריחות וניחוחות. של בלוז, R&B, פופ, בוגי, רוקנ’רול ועוד. אני חייב להודות שאני לא מחסידיו הקרובים, אבל תמיד אהבתי אותו, במיוחד כששיתף פעולה עם מגוון אמנים שאני אוהב יותר או שאפילו השפיע עליהם מאוד (אני תמיד מודה לו כל פעם שאני שומע את “I Walk On Guilded Spilnters” שלו בגרסת Humble Pie בפילמור או ג’וני ג’נקינס מגובה ע”י דווין אולמן).