ספיישל ליבון הלם

ליבון הלם תמיד היה חבר The Band האהוב עלי. בחודשים הראשונים של הבלוג, לפני עשור, הקדשתי לו פוסט לכבוד יום הולדתו השבעים דאז. כמעט שנתיים לאחר מכן ליבון נפטר, חודש לפני יום הולדתו ה-72. היום הוא היה אמור לחגוג שמונים אם היה עדיין בחיים.

לכבוד ציון שמונה עשורים להולדתו, הקדשתי לו שעתיים ספיישל בתכנית הרדיו של הרמוניה דרומית. שעתיים שהם חגיגה של המוזיקה שהשאיר אחריו, מהימים של The Hawks והשנים הראשונות כחלק מ-The Band, עד לקריירת הסולו והקאמבק האדיר שעשה בשנים האחרונות לחייו, עם קול חדש ופעילות ויצירה מעוררת השראה.

אפשר להאזין לתכנית באתר הקצה ובדף ה-Mixcloud שלי וכאן למטה:

פלייליסט:

Levon Helm – When I Go Away
Levon & The Hawks – Farther On Up The Road
Bob Dylan & The Band – Don’t Ya Tell Henry
The Band – Yazoo Street Scandal
The Band – Jemima Surrender
The Band – Strawberry Wine
The Band – Life Is A Carnival
(The Band – The Night They Drove Old Dixie Down (Live 1971
The Band – Mystery Train
(Bob Dylan & The Band – Up On Cripple Creek (Live 1974
The Band – Ophelia
(The Band – Rag Mama Rag (Live 1976
Levon Helm & The RCO All-Stars – You Got Me
Levon Helm – Watermelon Time In Georgia
Levon Helm – Poor Old Dirt Farmer
Levon Helm – Anna Lee
(Levon Helm – A Train Robbery (Live 2008
(Levon Helm – The Weight (Live 2008
Levon Helm – Growin’ Trade
John Prine with Garth Hudson & Joan Osborne – When I Paint My Masterpiece

(Live 2012)
Levon Helm – Wide River To Cross


























Levon Helm 1940-2012

ליבון הלם נפטר אתמול. קצת לפני גיל 72, וזה עדיין מפתיע. במיוחד לאור הפעילות והמסירות שלו בשנים האחרונות וכל מה שיצר מאז שחשבנו שהסרטן עזב אותו והוא יצא לדרך חדשה.

ממש לפני שנתיים הקדשתי לו פוסט שלם לכבוד יום הולדת 70. שם כבר כתבתי הכל; על האהבה שלי ליצירות להן היה שייך. כל התקופה עם The Band. האוטוביוגרפיה המרתקת ואהובה עלי עד-מאוד. קריירת המשחק וכמובן תקופת הקמבאק המופלאה, מ-2007 עד הימים האחרונים…עם האלבומים המאוחרים, ערבי ה-Ramble ועוד. האיש אגדה מבחינתי. עכשיו כבר היה.

לפני כמה ימים אשתו ובתו יצאו בהודעה שליבון נמצא בשלבים אחרונים עם המחלה שחזרה והוא בדרכו לעזוב אותנו. הפתיע נורא שהסרטן חזר ובכזו פתאומיות ואופס, הנה הוא כבר סיים את חייו. כשהיה נראה שהוא התגבר על זה פעם הקודמת, ליבון הלם נכנס מבחינתי לעוד תקופת שיא בחיים שלו. עם שני אלבומי הסולו האחרונים אחרי שחזר לו הקול, ושלל העבודה וההופעות. זה היה מדהים. זה היה מלא השראה.

70 שנה בדרכי העפר של אמריקה

הוא היה חלק מרכזי באחד ההרכבים החשובים של שנות השישים והשבעים. הקול שלו ותפקידו כמתופף השאירו חותם בהיסטוריה המוזיקלית של אמריקה, השורשים שלה והשירים הקלאסים שבקעו מגרונו. על הדרך הוא גם היה בין השאר שחקן, מפיק, סופר וחולה סרטן שכמעט לקחו לו את אותו קול מוכר שנשאר חקוק בהיסטוריה.

וכיום? ובכן, כיום הוא פשוט מוזיקאי ויוצר בן 70 שנמצא בשיא חדש בקריירה המוזיקלית שלו וממשיך להופיע ולייצר לאמריקה ולעולם מוזיקה שתישאר איתנו לעד.

ליבון הלם נולד ב-26 במאי, 1940. את התהילה שלו הוא קיבל כמתופף והקול המרכזי של The Band. אותו הרכב שגיבה את דילן, הקליט איתו ופרץ בזכות עצמו בסוף שנות ה-60 עד הסיום של הליין-אפ המקורי עם הוואלס האחרון ב-1976.

הוא היה בעצם החבר הראשון במה שלעתיד יהפוך ל-The Band. הוא הצטרף ללהקת הגיבוי של רוני הוקינס ואחד-אחד אחריו הצטרפו עם הזמן לאותו הרכב ארבעה מוזיקאים קנדים; רובי רוברטסון, ריצ’ארד מנואל, ריק דנקו וגארת’ האדסון. הלם למעשה היה האמריקאי היחיד בהרכב שיפרוץ לתודעה עם שמו המוכר. הוא גם היה הסולן המרכזי בלהקה ששילבה בין קולות חבריה. ריצ’ארד מנואל וריק דנקו לפעמים תפסו פיקוד מול המיקרופון, אבל היה זה ליבון שנשאר כקול המרכזי הכי מוכר בשירים של The Band. אותו קול עם מבטא דרומי שיושב לו שם מאחורי התופים ושר על כל ההיסטוריה והסיפורים בשירים להם היה שותף.