ארכיון התג: 1974

ספיישל 50 שנה ל-No Other

פורסם בתאריך על ידי
2

כשה-Byrds התאחדו ב-1973 עם החברים המקוריים החוזרים דייויד קרוסבי וג’ין קלארק, הם שחררו אלבום שכשל מסחרית. אבל לאחד מהם הכישלון היה סוג-של גלגל הצלה. השירים של ג’ין קלארק באלבום בלטו מעל כולם, כמו הנוכחות והכתיבה שלו באלבומים הראשונים של הלהקה. הם גרמו לדייויד גפן להחתים אותו ולקבל חופש יצירתי גדול לאלבום הסולו הבא שלו.

לקלארק כבר יצאו אלבומי סולו שלא הרימו לו את קריירת הסולו (למרות שהיו נהדרים), אבל הפעם זה היה הניסיון השאפתני ביותר שלו. עם הפקה גדולה ואיזה שיא יצירתי שבנה את No Other, האלבום שיצא החודש לפני 50 שנה.

ג'ין קלארק No Other

למרות היופי הענק של שיריו, גפן די ביטל את האלבום ו-No Other לא קיבל בכלל קידום ונעלם מאוזני הציבור. יצירת המופת הזו של קלארק קיבלה את השבחים המגיעים לה רק שנים אחר כך, רובם אחרי מותו של קלארק ב-1991. היום הוא נחשב כאלבום אדיר עם כתיבה והפקה מופלאות. אבל במשך המון זמן הוא היה אוצר מוזיקלי שמחכה שיגלו אותו.

לציון יובל שנים ליציאתו, הקדשתי את השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל No Other, עם כל השירים והתקופה של האלבום וג’ין קלארק עצמו. ניתן להאזין באתר הקצה וממש פה:

פלייליסט:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל On The Beach

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בסוף 1973, אחרי הטור של Time Fades Away וביטול האלבום Tonight’s The Night הטרי, ניל יאנג היה באחת התחנות הכי אפלות, מוזרות, רגשיות ויצירתיות שלו בקריירה. המוות של החברים דני וויטן וברוס בארי עדיין ריחף מעל ראשו וגם היחסים עם זוגתו ואם בנו, קארי סנודגרס, התפוררו מול עיניו.

כל הדברים הללו הובילו את יאנג לכתוב ולהקליט שורה של שירים חדשים. כאלו שבסופו של דבר ירכיבו את האלבום On The Beach, ששוחרר החודש לפני 50 שנה. אלבום שכולל את אי הוודאות עם חייו, שברון לב, המשך ההתרחקות מהמיינסטרים והאפלוליות הקסומה של תקופת ה-Ditch Trilogy בדיסקוגרפיה של יאנג.

ניל יאנג On The Beach

האלבום לא הצליח מסחרית בזמן אמת וגם לא התקבל ממש בטוב, אבל עם השנים קיבל את הסטטוס כאחד האהובים ביותר על מאזיני ניל יאנג (כולל כותב שורות אלו). למרות שהתכחש לו הרבה שנים, לא יצא לטור לגבות אותו וביצע את שיריו מעט פעמים בלייב, On The Beach נשאר אחת היצירות הנפלאות שלו מאז ועד היום. עם הקו המחבר בין Tonight’s The Night לאלבום הגנוז Homegrown.

לציון יובל שנים, המשכתי את סדרת ניל יאנג שלי ברדיו הקצה, הפעם עם ספיישל On The Beach וכל המוזיקה שקשורה אליו ומסביבו ב-1974. עם הסיפורים, חיבורים אישיים והבנייה של האלבום המצוין. כזה שהגיח מצלקות כואבות וכנות אמנותית וחשופה.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Second Helping

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

חודשיים בלבד אחרי יציאת אלבום הבכורה, Lynyrd Skynyrd כבר התחילו להקליט שירים נוספים לפולו-אפ שלו. כשהם על גל הצלחה של תחילת הדרך, עם הפקה נוספת של אל קופר ומתקפת שלוש הגיטרות של רוזינגטון-קולינס-קינג, הם גיבשו את השירים שיצרו את Second Helping, אלבומם השני שיציין השבוע 50 שנה ליציאתו.

אלבום שנפתח עם הלהיט הגדול של סקינרד, שהיה התשובה של רוני ואן זאנט ל-Southern Man ו-Alabama של ניל יאנג. עם רצון להראות את הצד הטוב והלא גזעני של הדרום. כזה שהרבה חשבו שפתח יריבות עם יאנג, אבל כזו שלמעשה הייתה רק במוזיקה, לצד המון אהדה והערכה בין שני המוזיקאים.

לינרד סקינרד Second Helping

אבל Second Helping הוא ממש לא רק הלהיט ההוא. זה אחד מאלבומי הרוק הדרומי הטובים של הסבנטיז ובכלל, הרבה בגלל כל מה שהגיע אחריו. עם כמעט 7 הדקות המופלאות של I Need You, מהבלאדות הדרומיות היותר בלתי מוערכות של סקינרד מבחינתי. עם הסאונד הקלאסי שלהם ב-Don’t Ask Me No Questions ו-Workin’ For MCA שהגיעו עם ההצלחה והסיפורים האישיים של ההרכב. עם. כל ה-Swamp/Boogie/Rock של The Needle and the Spoon והיופי בהגשה והסיפור של The Ballad of Curtis Loew.

כל זה יחד עם הקלידים האדירים של בילי פאוול ואותו הקול של המנהיג רוני ואן זאנט, בנוסף לסאונד הגיטרות המוכר והקליט. אלו שגם מסיימים את האלבום עם הקאבר הענק ל-Call Me The Breeze של ג’יי ג’יי קייל, שסקינרד הפכו מקאנטרי-רוק רך לפצצה של חשמל מהביצות של ג’קסונוויל, פלורידה, באחד מהקאברים הכי טובים לדעתי שנוצרו. יובל שנים אחרי יציאתו, זה אלבום שנשמע טרי ומצוין.





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 50 שנה ל-Radio City

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שאלבום הבכורה שלהם לא זכה למספיק חשיפה והצלחה, חברי Big Star איבדו בסוף 1972 את כריס בל, שעזב את הלהקה עם האכזבה והידרדרות מצבו האישי. אבל הטריו של אלכס צ’ילטון, ג’ודי סטיבנס ואנדי האמיל המשיכו הלאה, עם כתיבת שירים והקלטות. כש-1973 דפקה על הדלת, כבר היו להם מספר שירים חדשים, אותם ביצעו בהופעות והקליטו בסשנים.

בחודש מאי של אותה שנה נערך גם כנס עיתונאי הרוק בממפיס, בו הופיעו, ואחריו קיבלו קצת חשיפה שהיו זקוקים לה. במהלך אותה שנה, בזמן שכריס בל עובד רחוק על מוזיקה משלו, הם גיבשו עם המפיק ג’ון פריי את השירים שבסופו של דבר יבנו את אלבומם השני. האלבום Radio City ששוחרר בפברואר 1974.

ספיישל Radio City ביג סטאר

כמו קודמו, גם הוא לא נתן להם בזמן אמת את רמת ההכרה וההצלחה שבאמת הגיעה להם, וביסס את עצמו כאוצר מוזיקלי, אלבום קלאסי ומשפיע רק שנים אחר כך. לציון 50 שנה ליציאתו, שידרתי ספיישל לאחד האלבומים הכי ראויים לכזה פוקוס, עם שעתיים שהוקדשו ליובל שנים ל-Radio City. הפולו-אפ הנפלא ל-Number One Record, אלבום פאוור-פופ מושלם ותוצר משובח נוסף מבית היוצר של ביג סטאר, מהלהקות הכי Underrated בהיסטוריה.

האזינו באתר הקצה וגם כאן:

פלייליסט:





רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Planet Waves

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

את שנת 1974 בוב דילן פתח עם לייבל חדש אחרי שעזב את קולומביה רקורדס, ועם אלבום וסיבוב הופעות חדשים שיחזירו אותו לשיתוף פעולה צמוד ומוצלח עם The Band. לאלבום קוראים Planet Waves, ששוחרר היום לפני 50 שנה.

אלבום מצוין עם חברי The Band, שהחזיר את דילן לרמת כתיבה ויצירה של סינגר-סונגרייטר קלאסי, שנעדרה ממנו קצת באלבומים קודמים. מבחינתי האישית זה אחד האלבומים היותר Underrated של דילן בקריירה ושמחתי להקדיש ספיישל של שעתיים לו ולסיבוב ההופעות של 74′ של בוב ודה בנד. עם הסיפורים, חיבורים אישיים, מחשבות וקטעי הלייב מאותה התקופה.

בוב דילן Planet Waves

ניתן להאזין באתר הקצה ופה למטה (בצירוף בסוף עם כל הספיישלים הקודמים שהקדשתי לדילן):

פלייליסט:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Grievous Angel

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שחרור אלבום הסולו הראשון שלו, GP, בתחילת 1973, גראם פרסונס גיבה אותו בהופעות בחודשים לאחר מכן, ובאותו הזמן כבר עבד על שורה של שירים חדשים לאלבומו הבא. בקיץ של אותה שנה נערכו הסשנים להקלטת אותו אלבום שני. אלבום שימשיך את החיבור ההרמוני המושלם עם אמילו האריס ואת הקאנטרי-רוק הקוסמי שהוא הביא לשיאו.

אבל פרסונס לא זכה לראות את אלבומו השני, Grievous Angel, יוצא לעולם. כי בספטמבר של 1973 הוא בעצמו עזב את העולם הזה, מוקדם מאוד, בגיל 26. ארבעה חודשים לאחר מותו, Grievous Angel יצא בינואר 1974. עם השירים האחרונים שעבד עליהם ועם המון יופי מוזיקלי שהשאיר אחריו ומורשת שעוד תשפיע על כ”כ הרבה אמנים, שנים אחר כך.

גראם פרסונס Grievous Angel

לציון 50 שנה החודש ליציאתו, הקדשתי ספיישל של שעתיים ל-Grievous Angel. כזה שנועל את שורת הספיישלים שלי על פרסונס והתחנות השונות בקריירה הקצרה והמופלאה שלו. עם אחד מאלבומי פוסט המוות הטובים ביותר אי פעם מבחינתי. ניתן להאזין באתר הקצה ופה למטה:

פלייליסט:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

הנקודה הנמוכה ביותר על החוף

פורסם בתאריך על ידי
6

זה קרה ערב אחד באמצע חודש מאי, 1974. השמועה אומרת שניל הגיע למועדון ה-Bottom Line בניו יורק בלי ממש כוונה להופיע, ורק אחרי שראה שם את Ry Cooder על הבמה הוא קיבל השראה ועלה לסט סולו ספונטני של שעה. אבל אולי הכל היה מתוכנן מראש. אף אחד מאיתנו לא יודע. אף אחד גם לא יודע למה השירים באלבום שיאנג בדיוק סיים להקליט באותו הזמן, נשכחו ונדחקו הצידה כאילו היו פרוייקט כושל שנועד להימחק מהדיסקוגרפיה שלו. למה השירים של אחד האלבומים הכי טובים ואהובים בקריירה של יאנג לא קיבלו כמעט במה, או סיבוב הופעות משלהם. למה ערב ספונטני אחד במועדון קטן במנהטן נבחר לייצג את הקסם המיוחד והנדיר כ”כ כיום של השירים שבוצעו שם?

רק יאנג עצמו יודע למה הוא עלה אז לבמה לבדו, עם שירים חדשים, בתקופה מוזרה בחייו. בהופעת סולו שהיתה היחידה באותה שנה, לפני קיץ מתיש עם קרוסבי, סטילס ונאש. לפני שהשירים שביצע באותו ערב הפכו עם השנים לסוג-של Holy Grail למעריציו, עם תחנה מיוחדת וחד-פעמית על ציר הזמן בקריירה של ניל יאנג ולכל מאזין שעד היום מחשיב אלבום מסוים מ-1974 לאחד הגדולים ביותר שלו.

ברוכים הבאים לחלק האחרון של ה-Ditch Trilogy.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: