ארכיון התג: 1974

ספיישל 50 שנה ל-No Other

פורסם בתאריך על ידי
2

כשה-Byrds התאחדו ב-1973 עם החברים המקוריים החוזרים דייויד קרוסבי וג’ין קלארק, הם שחררו אלבום שכשל מסחרית. אבל לאחד מהם הכישלון היה סוג-של גלגל הצלה. השירים של ג’ין קלארק באלבום בלטו מעל כולם, כמו הנוכחות והכתיבה שלו באלבומים הראשונים של הלהקה. הם גרמו לדייויד גפן להחתים אותו ולקבל חופש יצירתי גדול לאלבום הסולו הבא שלו.

לקלארק כבר יצאו אלבומי סולו שלא הרימו לו את קריירת הסולו (למרות שהיו נהדרים), אבל הפעם זה היה הניסיון השאפתני ביותר שלו. עם הפקה גדולה ואיזה שיא יצירתי שבנה את No Other, האלבום שיצא החודש לפני 50 שנה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל On The Beach

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בסוף 1973, אחרי הטור של Time Fades Away וביטול האלבום Tonight’s The Night הטרי, ניל יאנג היה באחת התחנות הכי אפלות, מוזרות, רגשיות ויצירתיות שלו בקריירה. המוות של החברים דני וויטן וברוס בארי עדיין ריחף מעל ראשו וגם היחסים עם זוגתו ואם בנו, קארי סנודגרס, התפוררו מול עיניו.

כל הדברים הללו הובילו את יאנג לכתוב ולהקליט שורה של שירים חדשים. כאלו שבסופו של דבר ירכיבו את האלבום On The Beach, ששוחרר החודש לפני 50 שנה. אלבום שכולל את אי הוודאות עם חייו, שברון לב, המשך ההתרחקות מהמיינסטרים והאפלוליות הקסומה של תקופת ה-Ditch Trilogy בדיסקוגרפיה של יאנג.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Second Helping

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

חודשיים בלבד אחרי יציאת אלבום הבכורה, Lynyrd Skynyrd כבר התחילו להקליט שירים נוספים לפולו-אפ שלו. כשהם על גל הצלחה של תחילת הדרך, עם הפקה נוספת של אל קופר ומתקפת שלוש הגיטרות של רוזינגטון-קולינס-קינג, הם גיבשו את השירים שיצרו את Second Helping, אלבומם השני שיציין השבוע 50 שנה ליציאתו.

אלבום שנפתח עם הלהיט הגדול של סקינרד, שהיה התשובה של רוני ואן זאנט ל-Southern Man ו-Alabama של ניל יאנג. עם רצון להראות את הצד הטוב והלא גזעני של הדרום. כזה שהרבה חשבו שפתח יריבות עם יאנג, אבל כזו שלמעשה הייתה רק במוזיקה, לצד המון אהדה והערכה בין שני המוזיקאים.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 50 שנה ל-Radio City

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שאלבום הבכורה שלהם לא זכה למספיק חשיפה והצלחה, חברי Big Star איבדו בסוף 1972 את כריס בל, שעזב את הלהקה עם האכזבה והידרדרות מצבו האישי. אבל הטריו של אלכס צ’ילטון, ג’ודי סטיבנס ואנדי האמיל המשיכו הלאה, עם כתיבת שירים והקלטות. כש-1973 דפקה על הדלת, כבר היו להם מספר שירים חדשים, אותם ביצעו בהופעות והקליטו בסשנים.

בחודש מאי של אותה שנה נערך גם כנס עיתונאי הרוק בממפיס, בו הופיעו, ואחריו קיבלו קצת חשיפה שהיו זקוקים לה. במהלך אותה שנה, בזמן שכריס בל עובד רחוק על מוזיקה משלו, הם גיבשו עם המפיק ג’ון פריי את השירים שבסופו של דבר יבנו את אלבומם השני. האלבום Radio City ששוחרר בפברואר 1974.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Planet Waves

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

את שנת 1974 בוב דילן פתח עם לייבל חדש אחרי שעזב את קולומביה רקורדס, ועם אלבום וסיבוב הופעות חדשים שיחזירו אותו לשיתוף פעולה צמוד ומוצלח עם The Band. לאלבום קוראים Planet Waves, ששוחרר היום לפני 50 שנה.

אלבום מצוין עם חברי The Band, שהחזיר את דילן לרמת כתיבה ויצירה של סינגר-סונגרייטר קלאסי, שנעדרה ממנו קצת באלבומים קודמים. מבחינתי האישית זה אחד האלבומים היותר Underrated של דילן בקריירה ושמחתי להקדיש ספיישל של שעתיים לו ולסיבוב ההופעות של 74′ של בוב ודה בנד. עם הסיפורים, חיבורים אישיים, מחשבות וקטעי הלייב מאותה התקופה.

בוב דילן Planet Waves

ניתן להאזין באתר הקצה ופה למטה (בצירוף בסוף עם כל הספיישלים הקודמים שהקדשתי לדילן):



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Grievous Angel

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שחרור אלבום הסולו הראשון שלו, GP, בתחילת 1973, גראם פרסונס גיבה אותו בהופעות בחודשים לאחר מכן, ובאותו הזמן כבר עבד על שורה של שירים חדשים לאלבומו הבא. בקיץ של אותה שנה נערכו הסשנים להקלטת אותו אלבום שני. אלבום שימשיך את החיבור ההרמוני המושלם עם אמילו האריס ואת הקאנטרי-רוק הקוסמי שהוא הביא לשיאו.

אבל פרסונס לא זכה לראות את אלבומו השני, Grievous Angel, יוצא לעולם. כי בספטמבר של 1973 הוא בעצמו עזב את העולם הזה, מוקדם מאוד, בגיל 26. ארבעה חודשים לאחר מותו, Grievous Angel יצא בינואר 1974. עם השירים האחרונים שעבד עליהם ועם המון יופי מוזיקלי שהשאיר אחריו ומורשת שעוד תשפיע על כ”כ הרבה אמנים, שנים אחר כך.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

הנקודה הנמוכה ביותר על החוף

פורסם בתאריך על ידי
6

זה קרה ערב אחד באמצע חודש מאי, 1974. השמועה אומרת שניל הגיע למועדון ה-Bottom Line בניו יורק בלי ממש כוונה להופיע, ורק אחרי שראה שם את Ry Cooder על הבמה הוא קיבל השראה ועלה לסט סולו ספונטני של שעה. אבל אולי הכל היה מתוכנן מראש. אף אחד מאיתנו לא יודע. אף אחד גם לא יודע למה השירים באלבום שיאנג בדיוק סיים להקליט באותו הזמן, נשכחו ונדחקו הצידה כאילו היו פרוייקט כושל שנועד להימחק מהדיסקוגרפיה שלו. למה השירים של אחד האלבומים הכי טובים ואהובים בקריירה של יאנג לא קיבלו כמעט במה, או סיבוב הופעות משלהם. למה ערב ספונטני אחד במועדון קטן במנהטן נבחר לייצג את הקסם המיוחד והנדיר כ”כ כיום של השירים שבוצעו שם?

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: