חלק חמישי במסגרת חגיגות יום הולדתו ה-80 של ניל יאנג. הפעם עם קאברים אהובים עליי לשיריו של יאנג. ניתן להאזין באתר הקצה וגם פה:
פלייליסט:
Bettye LaVette – Everybody Knows This Is Nowhere
Sonic Youth – Computer Age
Merry Clayton – Southern Man
Johnny Cash – Pocahontas
Gillian Welch – Albuquerque (Live 2002)
The Black Crowes – L.A. (Live 2006)
Gov’t Mule & Marc Ford – Cortez The Killer (Live 1998)
Norah Jones – Don’t Be Denied
Wilco – Burned
Sharon Van Etten – Here We Are In The Years
חלק רביעי במסגרת חגיגות יום הולדתו ה-80 של ניל יאנג. הפעם עם הופעות אורח של ניל אצל אחרים. באלבומים, מחוות ועוד. ניתן להאזין באתר הקצה וגם פה:
פלייליסט:
Neil Young – Walking To New Orleans
Elyse Weinberg – Houses
Joni Mitchell with Neil Young & The Santa Monica Flyers – Raised On Robbery
Neil Young & The Band – Four Strong Winds (Live 1976)
Garth Hudson, Neil Young & The Sadies – This Wheel’s On Fire
R.E.M. & Neil Young – Country Feedback (Live 1998)
Willie Nelson, Neil Young & Stephen Stills – Are There Any More Real Cowboys? (Live 2023)
Sheryl Crow with Neil Young & Lukas Nelson – Cross Creek Road
Neil Young – Just Like Tom Thumb’s Blues (Live 1992)
Jakob Dylan & Neil Young – What’s Happening
Tracy Chapman – All That You Have Is Your Soul
מיד אחרי תקופת ה-Ditch Trilogy והפרידה הסופית מקארי סנודגרס, ניל יאנג התפנה לדבר הבא. שכר בית ליד חוף Zuma, קרוב מאוד לבית של המפיק והחבר דייויד בריגס. שם הוא החזיר את שיתוף הפעולה עם קרייזי הורס, כשפרנק “פונצ’ו” סמפדרו מחליף את דני וויטן. החיבור עם פונצ’ו היה מיידי והליין-אפ השני הזה של קרייזי הורס החל בסשנים וההקלטות לאלבום הבא, ששמו Zuma, שחוגג בדיוק עכשיו 50 שנה ליציאתו.
עם שירים כמו Cortez The Killer ו-Danger Bird, הסאונד הנפלא של הסוסים עם ניל חזר לכוח מלא, יחד עם עוד שירי רוקנ’רול טובים ושניים רגישים יותר שהגיעו מהקלטות מוקדמות יותר ב-74. כל זה הוציא לדרך את קריזיי הורס החדשים וגם הוציא את יאנג מהתקופה האפלולית שמלאה בשברון לב ומוות מסביב.
חלק שני במסגרת חגיגות יום הולדתו ה-80 של ניל יאנג, הפעם שעתיים עם ההרכבים השונים של יאנג לאורך הקריירה. ניתן להאזין באתר הקצה וממש פה:
פלייליסט:
לכבוד שבוע יום הולדתו ה-80 של ניל יאנג, מספר תכניות מיוחדות בהרמוניה דרומית. מתחילים עם שעה של הפייבוריטיים האישיים שלי, עם חיבורים וסיפורים שלי עם השירים הקרובים ללב. ניתן להאזין באתר הקצה וממש פה:
פלייליסט:
Neil Young – On The Way Home (Live 1971)
Neil Young – Albuquerque (Live 1973)
Neil Young – L.A. (Live 1973)
Neil Young – Expecting To Fly (Live 1968)
Neil Young – Powderfinger (1976)
Neil Young – Revolution Blues
Neil Young – Pardon My Heart (6-16-74)
Neil Young & Crazy Horse – Danger Bird (Live 1996)
Neil Young – Peace of Mind
Neil Young – Thrasher
אחרי החתימה עם חברת גפן בתחילת האייטיז, ניל יאנג פזל לכל מיני ז’אנרים מוזיקליים שלא ממש אהבו אצל הלייבל, בלשון המעטה. יאנג הוציא תחתם אלבום אלקטרוני בדמותו של Trans ואז את אלבום הרוקבילי Everybody’s Rockin. אלבומים לא מסחריים בעליל.
הרצון של יאנג אחריהם היה לשחרר אלבום קאנטרי, רעיון שגם כן לא נתפס יפה אצל גפן, שאפילו הגישו נגד יאנג תביעה ולא מימנו לו זמן אולפן. אבל יאנג היה נחוש לעשות את שלו, עם קונספט וסגנון שכבר התבשל אצלו ב-1983 עם הקלטות ורעיון ל-Nashville Album שיראה את ההשפעות השורשיות הללו עליו.
כשניל יאנג חזר בגדול לעולם הרוקנ’רול בתחילת הניינטיז, זה קרה לצד עליית סצינת הגראנג’ בסיאטל. הרבה מההרכבים הצעירים דאז פתאום הזכירו אותו כהשפעה עליהם, במיוחד עם הלכלוך והחשמל המחוספס שיצר עם קרייזי הורס. הוא אפילו קיבל את הכינוי The Godfather of Grunge.
יאנג אהב גם לא מעט את מה שקורה בסיאטל, במיוחד עם הערכה לפרל ג’אם, ההרכב שהחל מ-1992 שיתף איתם פעולה ובנה קשר קרוב ומהנה מאוד בשביל שני הצדדים. אחרי הופעות קצרות יחד, זה הוביל לאלבום שלם ב-1995 כשפרל ג’אם מתפקדת כלהקת הגיבוי של יאנג ב-Mirror Ball. האלבום שמציין הקיץ שלושה עשורים ליציאתו (יוני באירופה, אוגוסט בארה”ב).
בחודש יוני של 1973, אחרי סיבוב ההופעות של Times Fade Away, ניל יאנג חבר לקרוסבי, סטילס ונאש במטרה להקליט אלבום חדש של CSNY. באותו הזמן יאנג גילה על מותו של ה-Roadie הקרוב אליו, ברוס בארי, ממנת יתר. המוות שלו הצטרף לזה של דני וויטן מקרייזי הורס מספר חודשים לפני כן, באותן הנסיבות.
שתי האבידות הללו הכניסו את יאנג למקום מאוד אפל ומוזר. הוא החליט לחתוך מהסשנים של CSNY והרים טלפון למפיק שלו דייוויד בריגס במטרה להקליט משהו אחר לגמרי. הוא צירף אליו את שני חברי קרייזי הורס הנותרים, ראלף מולינה ובילי טלבוט, בתוספת בן קית’ ונילס לופגרן, ובאוגוסט נפגשו להקליט שורה של שירים חדשים שיאנג כתב.
בשנת 2009, אחרי הרבה שנים של דיבורים ותכנונים, יצאה סוף סוף קופסת הארכיון הראשונה של ניל יאנג. הוצאה שפתחה את הדלת לארכיון הענק של יאנג ושחרור כל המוזיקה בקריירה שלו מתחילת הדרך. הקופסה ההיא התמקדה בשנים 1963 עד 1972. ההתלהבות בזמן אמת ירדה מעט אחר כך, כאשר לקח המון זמן עד שמארז הפולו-אפ שלה הגיע גם הוא.
לקח 11 שנים עד שב-2020 שוחררה קופסת הארכיון המצופה השנייה שמכסה את השנים 1972 עד 1976. ובניגוד לציפייה הקודמת, הפעם לקח 4 שנים בלבד עד שנחת החלק השלישי המאסיבי, מה שקרה בשבוע שעבר עם קופסת הארכיון השלישית והשנים 1972 עד 1987 בקריירה של יאנג.
אחרי הקאמבק הנפלא שלו ללב התהילה החוזרת והחיבוק המיינסטרימי שגרמו האלבומים Freedom, Ragged Glory ו-Harvest Moon, ניל יאנג המשיך לרכוב יצירתית בשנות התשעים, שהיה גם עשור קאמבק של קרייזי הורס. לאחר סיבוב הופעות שהשפיע עליו עם Booker T. & the M.G.’s והכינוי החדש של “הסנדק של הגראנג'”, יאנג שחרר את אחד האלבומים המעניינים שלו בניינטיז – Sleeps With Angels.
אלבום שמציין השבוע 30 שנה ליציאתו. עם רוקנ’רול מגוון וגם לא מעט רגש שמחליף את הדיסטורשן, הקשר הקרוב עם פרל ג’אם והמוות של קורט קוביין וגם אלבום שהראה צד נוסף של ניל והסוסים, מעבר לחשמל המלוכלך.