ספיישל ניל יאנג: Archives Vol. 3

בשנת 2009, אחרי הרבה שנים של דיבורים ותכנונים, יצאה סוף סוף קופסת הארכיון הראשונה של ניל יאנג. הוצאה שפתחה את הדלת לארכיון הענק של יאנג ושחרור כל המוזיקה בקריירה שלו מתחילת הדרך. הקופסה ההיא התמקדה בשנים 1963 עד 1972. ההתלהבות בזמן אמת ירדה מעט אחר כך, כאשר לקח המון זמן עד שמארז הפולו-אפ שלה הגיע גם הוא.

לקח 11 שנים עד שב-2020 שוחררה קופסת הארכיון המצופה השנייה שמכסה את השנים 1972 עד 1976. ובניגוד לציפייה הקודמת, הפעם לקח 4 שנים בלבד עד שנחת החלק השלישי המאסיבי, מה שקרה בשבוע שעבר עם קופסת הארכיון השלישית והשנים 1972 עד 1987 בקריירה של יאנג.

שנה בלי טום: זיכרונות ואוצרות חדשים

שנה שלמה ללא טום פטי. כל כך מוזר. אוקטובר 2017 נחקק ונצרב אצלי בשנה החולפת נורא חזק, עם התחושות של האבדן המוזיקלי הכי גדול שחוויתי כלפי אמן שליווה אותי כל השנים, מאז תחילת החיבור האמיתי והעמוק שלי עם מוזיקה. הרגשתי כאילו משהו מההיסטוריה והבניה שלי נעלם, או נסדק.

כתבתי כבר על הסדק המוזיקלי האישי הזה רבות לפני שנה ועוד רגע אכתוב פה בהרחבה למטה על הוצאת פוסט-המוות החדשה. אבל לפני כן הנה תזכורת לשני הדברים הכי בולטים שיצאו ממני שנה שעברה בעקבות מותו הפתאומי של פטי: