ספיישל Physical Graffiti

אחרי סיבוב ההופעות באמריקה ב-1973, ארבעת חברי לד זפלין החלו לעבוד על אלבומם הבא, שיהיה הראשון שישוחרר בלייבל שלהם – Swan Song. החומרים החדשים יצרו את הרעיון לשחרר אלבום כפול, עם שירים טריים משולבים עם כאלו שהלכו בשבילם אחורה לסשנים קודמים.

לד זפלין Physical Graffiti

התוצאה שוחררה בפברואר של 1975 תחת השם Physical Graffiti. האלבום השישי של הלהקה, שהוא פרויקט שאפתני וגדול שמייצג את כל הצדדים של זפלין בזמנו; הבלוק והרוק, הפולק, פאנק וגרוב. הכל בתוך 15 שירים שבשבילי כבר הרבה שנים בונים את ההוצאה האהובה עליי של זפלין.

לכבוד יובל שנים לאלבום, הקדשתי לו ספיישל של שעתיים ברדיו הקצה. עם כל השירים, השפעות, קטעים מיוחדים ועוד.

ספיישל Houses of the Holy

השבוע לפני 50 שנה שוחרר האלבום החמישי של לד זפליןHouses of the Holy. האלבום אולי הכי צבעוני ומגוון שלהם מבחינה מוזיקלית. כזה שעדיין מכיל את הבלוז-רוק של האלבומים הקודמים, אבל גם פוזל להשפעות אחרות, מדו-וואפ ורגאיי ועד ל-Fאנק, עם קצת יותר קלילות ואף הומור בשירים ויצירה.

ועם כל זה, “Houses” לדעתי אלבום נהדר של זפלין. כזה שעם השנים הערכתי יותר ויותר. לציון יובל שנים ליציאתו, שידרתי ספיישל של שעתיים על כל הדרך שהובילה לאלבום, הסשנים השונים, ההופעות, ה-Outtakes, ההשפעות והסיפורים מסביב. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה:

פלייליסט:



החודש לפני: שירת הברבור של זפלין

היום לפני 40 שנה שוחרר אלבום האולפן האחרון של לד זפליןIn Through The Out Door. זה תמיד היה לי האלבום הכי שונה בדיסקוגרפיה שלהם, מכל מיני בחינות, גם בטיבו. האלבום הזה החזיר את זפלין אחרי שנתיים של הפסקה ללא הוצאות או הופעות. מאז המוות הטראגי של בנו של רוברט פלנט.

בסוף 1978 הם הגיעו לשבדיה להקלטות מהן הוא יצא. מי שהכי בולט באותן הקלטות והכתיבה והיצירה הבסיסית של האלבום, זה ג’ון פול ג’ונס. זה לגמרי האלבום שלו. הוא היה מגיע מוקדם לאולפן ועובד על שירים לפני החברים האחרים בלהקה. פייג’ ופלנט יותר התרחקו ושישה מתוך שבעת השירים באלבום שייכים בגדול לפול ג’ונס בתור כותב ראשי.

החודש לפני: ספיישלים ו-50 שנה לאלבומי בכורה

החודש לפני 50 שנה שוחררו שניים מאלבומי הבכורה היותר חשובים בעולם המוזיקה. שני אלבומים שהוציאו לדרך שתי קריירות אייקוניות, שאחת מהן עדיין רצה ובועטת. אלו היו האלבומים הראשונים של לד זפלין ושל ניל יאנג בתור אמן סולו.

לכבוד ציון הדרך לשני האלבומים הללו, הקדשתי להם ספיישלים מעמיקים ברדיו הקצה. הנה הם פה, עם קצת מילים ומידע ואפשרויות האזנה. בנוסף, מוקדם יותר החודש ערכתי ושידרתי גם ספיישל על ההוצאות המיוחדות האהובות עלי של 2018. מצרף אותו בסוף הפוסט גם כן לכל חוויית הספיישלים שהגשתי בחודש הנוכחי.


 

אלבומי שנות הנעורים

בתקופה האחרונה עוברת מין רשימה כזו בפייסבוק של בחירת 10 האלבומים שהכי השפיעו עליך בתור נער, בשנות העשרה. לא תמיד אני משתתף בדברים האלה, אבל אם כבר כן, אז שיהיה עם טיפה יותר תוכן ועומק עם תוספת מילים. אז החלטתי לבחור עשרה אלבומים שמייצגים בשבילי את תחילת החיבור הרציני עם מוזיקה, בגיל 15 עד 19. זו כנראה תהיה הרשימה הכי לא ניינטיזית לאחד שהתבגר בניינטיז, אבל תמיד (ובמיוחד אז) נמשכתי יותר לדברים אחרים שלא כולם שמעו, או שודרו ברדיו וכדומה. ספציפית גם בתחילת הדרך העמוקה עם מוזיקה, נמשכתי נורא לדברים משנות השישים והשבעים וקצת פחות למה שקורה מסביבי באותו הרגע. למרות שעדיין יש פה נציגים כאלו.