ספיישל .Born In The U.S.A

אחרי הטור הגדול של The River, ברוס ספרינגסטין התיישב לכתוב שורה ארוכה של שירים חדשים. חלקם הוקלטו כדמואים שיצאו בסופו של דבר באלבומו הבא, Nebraska. אבל בסשנים של אותו אלבום הוקלטו עוד עשרות שירים, מהם בסופו של דבר נבנה האלבום Born In The USA. אלבום שונה לחלוטין מהפשטות והמלנכוליות היפה של “נברסקה”. אלבום שהביא לו את ההצלחה המסחרית הגדולה בקריירה.

ברוס ספרינגסטין Born In The USA

עם שיר נושא שלא הובן נכון, סיפורים נוספים על זיכרונות, מעמד הפועלים, והפוסט-טראומה של מלחמת וייטנאם, שעטופים בסאונד יותר בומבסטי של פופ-רוק, הוא שחרר השבוע לפני 40 שנה את Born In The USA. מהאלבומים החשובים של האייטיז, לא רק בקריירה שלו עצמו. לציון ארבעה עשורים לצאתו לעולם, הקדשתי לאלבום ספיישל. עם השירים שנכנסו ולא נכנסו אליו, הסיפורים, ביצועי הלייב וכל המסביב לאלבום הקלאסי הזה של הבוס.

פוסט מהדרכים: תקלות והפתעות בעיר האורות – ספרינגסטין בפריז

ערב ארוך של תקלות, חזרות של שירים נפלאים והמון אנרגיות בהופעה מספר אחת מתוך שתיים בפריז. בדרך כלל אלו הערבים השניים שהופכים מיוחדים יותר. יש מצב שהפעם דווקא הערב הראשון הוא זה שקרו בו דברים שהופכים אותו למיוחד. נגלה זאת מחר בערב השני, אבל בינתיים כמה מילים על מה שהתרחש אתמול.

זו היתה ההופעה הראשונה בסיבוב האירופי באולם סגור ולא באצטדיון פתוח. זאת בגלל איסור שימוש במגרשים של היורו בצרפת מיד אחרי סיום הטורניר. תירוץ שנשמע קצת מוזר, אבל מבחינתי ומבחינת רבים אחרים זה מעולה. העובדה הזו אולי הוסיפה קצת יותר אלמנטים מיוחדים להופעה אתמול. כזו שהתחילה ב-19:45 והסתיימה קצת אחרי השעה 23:30. עם הרבה “מקרים” באמצע. מוזיקליים וגם ספונטניים על תקן של Technical Difficulties.

אמריקאים בעבודה

הגל הראשון של אלבומי 2014 כבר מציף אותי והחבילות מחו”ל מגיעות אחת אחרי השניה עם המוזיקה החדשה של השנה. אז הנה קצת על שלושה אלבומים מפתיחת השנה הנוכחית.

 

הסופרגרופ
זה ממש כיף כשאמנים שאתה אוהב חוברים יחד להרכב חדש, גם אם זה משהו חד-פעמי ולטווח זמן קצר. הסופרגרופ (הראשון) של השנה כרגע הם Hard Working Americans. הרכב שכולל שני שמות שאני מאוד אוהב – טוד סניידר וניל קאסל. בהרכב נמצאים גם דייב סקולס מ- Widespread Panic ודווין טראקס, האח הצעיר של דרק טראקס (שנקרא על שמו של ההשפעה הכי גדולה על אחיו, דווין אולמן כמובן). אלבום הבכורה של החבורה הזו הוא למעשה אלבום של קאברים לשירים שאיכשהו עוסקים או קשורים ב-Working Class של אמריקה ומסביב. אפשר למצוא פה שירים של וויל קימברו, של הייס קארל וסיום כלבבי עם קאבר ל-Wrecking Ball של גיליאן וולש.

ממזרים חסרי לב

אפתח עם האלבום שצמוד לאוזניים שלי בשבועיים האחרונים:

Heartless Bastards – Arrow

האלבום הטרי הרביעי של ה-Heartless Bastards שטף אותי בגל של צלילים מענגים ושירים שאני חייב כל הזמן לחזור אליהם. ההרכב מאוהיו הפתיע אותי נורא באלבום עשיר מוזיקלית ובסאונד שלגמרי התחבר אלי. כולל הקול הסוחף של הסולנית אריקה וונרסטרום (השם שלה נשמע כמו דמות שנשלפה מהספר “נערה עם קעקוע דרקון”…לא? עזבו). בכל מקרה, היא נפלאה והלהקה מעולה וזה יופי של אלבום.

הנה שניים מהשירים היותר אהובים עלי משם:

Heartless Bastards – Only For You

Heartless Bastards – Skin & Bone 

—————————————————————————————————————-

הגשם המיילל, הבוס וצרות אחרות

אפתח עם אלבום השבוע הטרי שעשה לי את השבוע החורפי החולף:

Howlin’ Rain – The Russian Wilds

האלבום השלישי הטרי של Howlin’ Rain, שחיכיתי לו מאז שהכרתי אותם לראשונה לפני 4 שנים. אז יצא אלבומם השני, “Magnificent Fiend”, שהיה אחת ההפתעות הגדולות ביותר שלי של 2008. ההרכב מסאן פרנסיסקו נשמע כאילו לגמרי נשלף משנות ה-70. כאילו הם קפצו בזמן מאותו עשור. ואני מת על זה. תמיד תיארתי אותם כשילוב של Humble Pie פוגשים את The Faces…גם הסולן שלהם, איתן מילר, נשמע כמו הכלאה בין סטיב מריוט לרוד סטיוארט הצעיר.