ספיישל ליבון הלם

ליבון הלם תמיד היה חבר The Band האהוב עלי. בחודשים הראשונים של הבלוג, לפני עשור, הקדשתי לו פוסט לכבוד יום הולדתו השבעים דאז. כמעט שנתיים לאחר מכן ליבון נפטר, חודש לפני יום הולדתו ה-72. היום הוא היה אמור לחגוג שמונים אם היה עדיין בחיים.

לכבוד ציון שמונה עשורים להולדתו, הקדשתי לו שעתיים ספיישל בתכנית הרדיו של הרמוניה דרומית. שעתיים שהם חגיגה של המוזיקה שהשאיר אחריו, מהימים של The Hawks והשנים הראשונות כחלק מ-The Band, עד לקריירת הסולו והקאמבק האדיר שעשה בשנים האחרונות לחייו, עם קול חדש ופעילות ויצירה מעוררת השראה.

אפשר להאזין לתכנית באתר הקצה ובדף ה-Mixcloud שלי וכאן למטה:

פלייליסט:

Levon Helm – When I Go Away
Levon & The Hawks – Farther On Up The Road
Bob Dylan & The Band – Don’t Ya Tell Henry
The Band – Yazoo Street Scandal
The Band – Jemima Surrender
The Band – Strawberry Wine
The Band – Life Is A Carnival
(The Band – The Night They Drove Old Dixie Down (Live 1971
The Band – Mystery Train
(Bob Dylan & The Band – Up On Cripple Creek (Live 1974
The Band – Ophelia
(The Band – Rag Mama Rag (Live 1976
Levon Helm & The RCO All-Stars – You Got Me
Levon Helm – Watermelon Time In Georgia
Levon Helm – Poor Old Dirt Farmer
Levon Helm – Anna Lee
(Levon Helm – A Train Robbery (Live 2008
(Levon Helm – The Weight (Live 2008
Levon Helm – Growin’ Trade
John Prine with Garth Hudson & Joan Osborne – When I Paint My Masterpiece

(Live 2012)
Levon Helm – Wide River To Cross


























אמריקנה לשישי בצהריים

הנה שתי להקות חדשות שלא מזמן הכרתי. שתיהן אמריקאיות ויחסית די טריות בעולם המוזיקה, שתיהן מתבססות בערך על אותן סגנונות מוזיקליים ולשתיהן אלבומים מומלצים מאוד מ-2008.

The Felice Brothers

ההרכב הזה מגיע מניו-יורק ושלושה מתוך ארבעת חבריו הם אחים. החבר’ה האלה עושים יופי של אמריקנה ופולק-רוק עם המון מוזיקה שורשית שכאילו עקרו אותה משנות השישים. האלבום שגילה לי אותם הוא אלבום ה-Self titled שלהם, השלישי במספר שהם הוציאו (באופן רשמילא רשמי. תלוי אם סופרים הוצאות עצמיות מוקדמות שלהם).

במספר קטעים באלבום אתם תחשבו שנזרקתם כמה עשורים אחורה לתוך ה- “Big Pink” בוודסטוק, ניו-יורק, שם בוב דילן ו- The Band הקליטו ב-67 שורת שירים ארוכה שידועה בתור ה-Basement Tapes. זה מתבטא גם בקול של איאן פליס, הסולן, שדי מזכיר את קולו של דילן המוקדם יותר, וגם במוזיקה עצמה, טרייה לגמרי אך מתבססת על הסאונד של התקופה ההיא. יש פה גם יופי של עושר מוזיקלי (שילוב של אקורדיון בשיירם מעולם לא נשמע טוב יותר). אין לי ספק שאמשיך איתם גם לאלבומים נוספים.

The Felice Brothers’ self-titled

האחים לבית Felice גדלו האמת לא רחוק מוודסטוק…השורשים האלה שלהם, שצמחו עוד לפני שנולדו, עושים חסד גדול באלבום הזה, שהוא חתיכת כיף לא-נורמלי לשמיעה בשישי בצהריים וסופ”ש עם מזג אוויר אביבי כמו היום.