שנת 1977 לא התחילה כ”כ טוב לפטי סמית’. אחרי שחוותה נפילה קשה מהבמה בזמן הופעה, היא וה-Patti Smith Group שלה היו צריכים להפסיק את סיבוב ההופעות שהיה אמור לגבות את האלבום השני שלהם, Radio Ethiopia. אלבום מעולה שהיה אמור להיות הפריצה המסחרית הבאמת גדולה של פטי אחרי Horses, אך נכשל מסחרית ובסוף לא קיבל כמעט Tour ראוי משלו ולא זכה להצלחה המצופה.
כשהיא חבולה ומרותקת לכיסא גלגלים עם שברים בצוואר, פטי התעקשה שהיא תהיה מוכנה לחזור לפני שיגיע Easter Sunday באותה שנה…וכך היה. עם חזרה להופעות ועבודה על האלבום הבא. זו היתה אמרה שהיא דבקה בה והשפיעה על השם של האלבום שיעשה את זה ויעיף אותה למחוזות חדשים. כזה שיגיע בתחילת מרץ 1978 וייצג מאחוריו את השנה ומשהו הזו, הפצועה ומדממת, אך עם זאת מלאה ברעב וכוח מתפרץ אדיר.
לאלבום הזה קראו Easter והוא שוחרר היום לפני 40 שנה.
בהקלטות של האלבום, פטי שיתפה פעולה עם המפיק ג’ימי אייבין, שבדיוק עבד גם על Darkness on the Edge of Town של ספרינגסטין. משם הגיע הלהיט של Easter שהביא לה הצלחה מסחרית מטורפת. הבוס התחיל לכתוב את Because The Night והשאיר אותו מחוץ לאלבום שלו. ג’ימי חשב שיתאים לקול נשי והציע אותו לפטי שסיימה לכתוב את השיר בעקבות המתנה לשיחת טלפון מפרד סמית’ באותו היום.
הגרסה הגמורה של סמית’ כמובן הפכה ללהיט מטורף והוא שיר טוב ונחמד שעד היום גם היא וגם ספרינגסטין מבצעים אותו בהופעות. אבל מה שהופך את Easter לאחד האלבומים הכי אהובים עלי של פטי והפייבוריט המובהק שלי בתקופה המוקדמת שלה, הם אלו שמקיפים אותו.
