אלו הדברים הקטנים: האוסף הפרטי של כמעט מפורסמים

אחרי הפוסט האישי והחלק הראשון של הספיישל ברדיו (השני ביום ראשון הקרוב) לכבוד 20 שנה לכמעט מפורסמים, ממשיכים בחגיגות עם הצצה לאוסף אצלי בבית. לא הרבה אחרי הצפייה הראשונה לפני שני עשורים, כמעט מפורסמים הפך לסרט האהוב עלי. עם האובססיה והעומק והאהבה לסרט, גם התחלתי לרכוש כל מיני פרטי אספנות ו-Memorabilia. כולם נשמרו אצלי עד היום. אז הנה הפירוט של אוסף כמעט מפורסמים הפרטי שלי, עם המוצרים השונים והתוספות הפיזיות הללו לסרט עצמו.



המוזיקה:
(פסי הקול הרשמיים של Almost Famous ו-Untitled + השירים והאלבום של Stillwater)

Almost Famous Official Soundtrack – CD Edition

פס הקול הרשמי של הסרט על CD. לא משהו מיוחד, אבל מתחילים קודם עם הדברים הקטנים ואז מתקדמים למטורפים יותר. כולל 17 שירים מתוך הסרט, ביניהם אחד שלא באמת מושמע שם במקור, אלא מנוגן אקוסטי בסצינה ע”י השחקנים (Something In The Air של Thunderclap Newman). כמו כן שיר אחד של Stillwater נמצא פה, עם Fever Dog, הלהיט הגדול שלהם מ-73. עוד נגיע בהמשך לשאר השירים של הלהקה הפיקטיבית המופלאה.

בין השירים נמצא פה גם That’s The Way של לד זפלין. זו היתה הפעם הראשונה שחברי הלהקה הסכימו ששיר שלהם ישוחרר רשמית בפסקול ולא רק יושמע במהלך הסרט. קמרון קרואו הגיע במיוחד ללונדון כדי להקרין לג’ימי פייג’ ורוברט פלנט את הסרט ולקבל הסכמה. ארבעה שירים נוספים של זפלין נמצאים גם בסרט (ועוד אחד שהיה אמור להיות ונמצא איכשהו בסצינה חתוכה בתוספות של גרסת הבמאי).





חג לתקליטים

בסופ”ש הקרוב, או יותר ספציפית ביום שבת ה-17 באפריל, יחול זו הפעם השלישית Record Store Day. יום הציון המיוחד הזה, או החג הדי צעיר, החל ב-2008 ונחגג בשבת השלישית של חודש אפריל. האירוע חוגג ומציין את חנויות המוזיקה העצמאיות בארה”ב, וכמו כן בשאר חלקי הגלובוס. החנויות הקטנות, או אם תרצו ה”ביתיות” האלה, שלא קשורות לרשתות גדולות ולא ממש מפורסמות, אבל מכילות דברים שאי אפשר למצוא במקומות אחרים ומייצגות את המקום הכי חם לשוחרי ואוהבי מוזיקה בעולם. כאלה שעדיין קונים תקליטים (או מוזיקה מקורית בכלליות בכל פורמט “חי” כלשהו), אספנים, מאזינים מעמיקים ופשוט אנשים שאוהבים מוזיקה ואוהבים לחפש אותה, לראות אותה, להרגיש אותה ולדבר עליה. אנשים שאני נמנה בהחלט ביניהם 🙂

לכבוד Record Store Day המון אמנים ולהקות מוציאים גם דברים חדשים במיוחד ליום הזה, כגון סינגלים טריים ונדירים, אלבומים מיוחדים ומוגבלים במספרם, הוצאות מחדש ועוד. הרבה על תקליטים, אך גם על CD.

השמיני של הטראקרס

השבוע יוצא לחנויות אלבומם החדש של ה- Drive By Truckers, מהלהקות היותר אהובות עלי בסביבה כיום. תודות לחנות המוזיקה הטובה ביותר בארץ אם שואלים אותי – “קצת אחרת”, שהביאו אותו מוקדם מהצפוי, הוא מסתובב אצלי בראש כבר מהשבוע שעבר.

“The Big To-Do” הוא אלבום האולפן השמיני של הלהקה ששומרת אולי הכי טוב היום על ז’אנר הרוק הדרומי, עם טיבולים של אמריקנה וקאנטרי-רוק, מתקפת שלוש גיטרות והרבה רוח חופשית של פעם שנושבת מההרכבים הקלאסים של The Allman Brothers Band ו- Lynyrd Skynyrd, אך עם זאת גם הרבה בריזה עכשווית ויצירתית של זמננו.

ה- Truckers מגיעים בחלקם מאלבאמה ובעיקרון שוכנים כיום ב- Athens שבמדינת ג’ורג’יה. הלב של הלהקה הם הצמד פטרסון הוד (Patterson Hood) ומייק קולי (Mike Cooley) שייסדו את ההרכב הראשוני באמצע שנות ה-90. שניהם כבר בעשור הרביעי לחייהם, אבל מובילים את הלהקה הזו שנים בדרכים כאילו הגיל עומד במקום.

מה שבשבילי מציב את  ה- Drive By Truckers הרבה מעל להקות רוק (דרומי או כלשהוא) אחרות  מאז ומהיום זו הכתיבה שלהם ויכולת להעביר סיפור בשיר. מה שלא רואים בדרך כלל באופן בולט אצל הרבה הרכבים שכאלה מהדרום, שהדגש אצלם נשאר על הגיטרות והסולואים. מייק קולי ופטרסון הוד,  מעבר להיותם כותבים מוכשרים, הם גם מספרי סיפורים מעולים וזה משהו שתמיד הגיע לידי ביטוי באלבומים של הלהקה.