2005 הייתה שנה של התחלה מחדש מסוימת ל-My Morning Jacket. הם ספגו עזיבה של שני חברי להקה; ג’וני קווייד ודני קאש, וג’ים ג’יימס היה במצב אובדני ועם מחשבות על הסוף הדרך של ההרכב.
האלבום “Z” יכל להיות האחרון של מיי מורנינג ג’אקט, אבל במקום זאת הוא הוציא לדרך את החיים השניים של הלהקה. עם ההצטרפות של הקלידן בו קוסטר והגיטריסט קארל ברומל, ג’יימס והליין-אפ החדש הקליטו ושחררו את האלבום שהזניק אותם הכי גבוה בזמנו וגרם להמשך הדרך. כזו שנמשכת עד היום עם אותו הליין-אפ 20 שנה אחרי.
It’s not the dream that makes you weak”
It’s not the night that makes you sleep
But it’s a voice and it’s a choice
“To call you out or stay at home
כששנת 2002 נפתחה מיי מורנינג ג’אקט עדיין דחפו את עצמם דרך הופעות. כששני אלבומים מאחוריהם, הם המשיכו לקדם את עצמם בעזרת הקהל והצלחה יחסית מחוץ לבית ברחבי ארה”ב. בחודש אפריל הם משחררים את ה-EP של Chocolate & Ice. ממש אחריו, בחודש מאי, המתופף (השני במספר) כריס גואטיק עוזב את הלהקה לאחר תקופה קצרה בשורותיה. מי שמחליף אותו הוא פטריק הלהאן, במהלך חשוב ראשון לעבר השלמות המוזיקלית בתור הלהקה ההדוקה והיציבה שתגיע לאחר מכן. לקראת סוף שנה יוצא גם ה-EP של Sweatbees והם נועלים את 2002 במספר הופעות באירופה וביקור ראשון אי פעם בבריטניה.