ספיישל 50 שנה ל-Harvest

בשנת 1971 ניל יאנג מצא את עצמו בתוך מערבולת אישית, רגשית ופיזית מאוד גדולה. זה קרה דווקא אחרי ההצלחה הגדולה שלו עם Deja Vu של CSNY ואלבום הסולו השלישי After The Gold Rush. אבל יחד עם זאת הוא החל להתנתק ולהתרחק וגם עדיין לא היה במצב לחזור לקרייזי הורס בשל מצבו הירוד של דני וויטן. בנוסף, יאנג נפרד מאשתו הראשונה, ראה מהצד את הזוועות בקליפורניה של צ’רלי מנסון, שאיתו היה מיודד לפני שידע מי הוא באמת, ואז אחרי שקנה חווה משלו ועבר אליה, הוא נפגע באופן קשה בגבו והיה צריך לעבור טיפולים וניתוחים. מה שהשבית אותו מהופעות לרוב שנת 1971.

ניל יאנג 1971
ניל יאנג בחווה של Broken Arrow, שנת 1971 (צילום: Henry Dlitz).

אך באותו הזמן הוא גם פגש את השחקנית קארי סנודגרס, איתה החל מערכת יחסים שגם תשפיע על חלק מהשירים החדשים שהמשיך לכתוב. מתוך כל האירועים הללו, ובעזרת חברים מוכרים או חדשים ועם ה-Stray Gators, נגני אולפן מנאשוויל, יאנג כתב ויצר את מה שהפך לאלבום הכי מוכר והכי מוצלח מסחרית שלו בקריירה, אחרי ששוחרר בפברואר 1972. לאלבום הזה קוראים Harvest והוא מציין כעת 50 שנה ליציאתו.

לכבוד יובל השנים לאלבום, הקדשתי שעתיים ספיישל ל-Harvest ברדיו הקצה, עם כל הדרך הארוכה של שיריו והבנייה שהובילה ליציאתו. דרך שהחלה כבר בנובמבר 1970 ועברה בין הופעות ובעיקר הקלטות וסשנים בנאשוייל, לונדון והחווה של יאנג בקליפורניה. כולל גם כמה מהגלגולים וה-Aftermath של השירים בשנים שיבואו אחר כך.

לספיישל ניתן להאזין באתר הקצה וגם ממש פה במיקסקלאוד:





Just Another Line in the Field of Time – ניל יאנג בן 70

אוקי. ניל יאנג. 70. הקדמה קצרה:

כבר בתחילת השנה חשבתי על איך אני אחגוג את יום ההולדת המיוחד לאחד האמנים הכי אהובים עלי, שגם כתבתי עליו רבות בעבר ופה בבלוג. עלה הרעיון לסיקור קריירה ואיכשהו להביא הרבה מוזיקה, מכל השנים, מכל ההרכבים, הסגנונות והתקופות. אז אחרי עבודה קשה, עריכה, שבירות ראש בבחירות והשקעה רבה, כפי שתמיד עשיתי פה עם יאנג, אני מציג בפניכם את הפוסט החגיגי הזה. שבעים על שבעים – ספיישל סיקור קריירה של ניל. שבעים שירים מתוך שבעים תחנות שונות בקריירה. כרונולוגית, עם המידע, האנקדוטות של כל תחנה וכמובן התוספת האישית.

ניסיתי לייצג את כל מה שניל יאנג הוא בשבילי דרך בחירות השירים; הטובים, הרעים, המושלמים, המוזרים, המוכרים, הנדירים והאהובים עלי. סולו, עם להקה, חשמלי, אקוסטי, כל ההרכבים השונים, ההוצאות והתקופות לכל אורך הקריירה. מהאלבום הראשון עם באפלו ספרינגפילד עד לאלבום האולפן האחרון עם Promise of the Real (מינוס ההוצאה הטרייה של “Blue Note Cafe” שיוצאת רשמית מחר במסגרת ה-Archive Performance Series, שהודיעו עליה מאוחר מדי אחרי שכבר דברים כאן היו מוכנים).

בסוף מצעד שבעים השירים הנבחרים יש גם עוד שיר אישי לשנה הבאה + הטקסט האישי שלי על יאנג לכבוד האירוע + מיקס מטורף שערכתי לסיום החגיגה שמאגד את כל השירים יחד. עכשיו אפשר להתחיל: