סיכום שנה, הקדמה:

זה פרסום הסיכום הכי מוזר שהיה, כי מאז השבת הארורה ההיא, חגיגות של סיכומי שנה נראו משהו שולי וכזה שעבר לי בראש גם מה לעשות איתו. האם אנשים רוצים את זה השנה? האם זה מתאים בכלל? הגעתי למסקנה שצריך. ואפילו אם לא למי שיקראו פה ויאזינו, גם בשבילי. התחלתי לעבוד על הסיכום יחסית מאוחר השנה, אחרי השוק של ה-7.10 והכתיבה נתנה לי קצת משהו להתרכז בו בתקופה הנוראית ועם מה שקורה כאן מסביבנו.

שנת 2023 של לפני אוקטובר הייתה שנה מוזיקלית פשוט מעולה. היה לי ממש קשה לצמצם ל-50 אלבומי השנה שלי. אהבתי השנה עוד המון מעבר. אבל כרגיל, אלו שנכנסו לכאן הם הכי מתאימים לי בתקופה הנוכחית ומייצגים חיבורים אישיים. כמובן שהאירועים של השבת ההיא והתקופה הנוכחית בארץ נוכחים פה גם ואני מתייחס להכל, בערבוב הזה של המוזיקה והמציאות.

אז כרגיל, מציג פה את 50 אלבומי השנה, עם הטקסטים, הלינקים, השירים והחיבורים האלה שלי שאני תמיד משתף וחושף. כאלו שמסבירים אולי למה שמות, צלילים ומילים נכנסו לרשימה. בסוף גם פלייליסט בספוטיפיי עם נציגים מכולם.

לפני שצוללים, מוזמנות/ים לבדוק גם את הסיכומים המושקעים המקדימים בבלוג, עם הקאברים של השנה שלי, הופעות השנה, וגם ההוצאות המיוחדות של השנה. במשך כל הזנה מוזמנים/ות גם לדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית, עם עדכונים יומיים על מלא מוזיקה. כמו כן בקרו גם בדף השדרן שלי ברדיו הקצה, לכל התכניות והספיישלים שאני משדר בתחנה.

ואם אתם/ן חושבים וחושבות שיש עוד אנשים וחברים שישמחו לגלות את הסיכום הזה, אז גם אני אשמח אם תשתפו אותו ותובילו לפה עוד קוראים ומאזינות שאולי יגלו דברים חדשים וטובים.

חלק שני בסיכומי 2023 שלי, הפעם עם הופעות השנה. קצת קשה לחשוב כרגע על התקופה הזו, כשיכולנו ליהנות באופן חופשי מהדברים האלה, שאחרי ה-7 באוקטובר נראים כ”כ זניחים וכאילו נלקחו מעולם אחר. אבל אלו הזיכרונות והסיפורים שהיו לי בגיחות המוזיקליות השנה, מתחילתה עד ספטמבר. בחרתי את 10 האהובות, מדורגות. בסוף גם פלייליסט בספוטיפיי עם רגעי השיא מכל אחת.

.10
First Aid Kit – Columbiahalle, Berlin

מתחילים עם הופעת החו”ל הבאמת ראשונה שראיתי ב-2023, אי שם בפברואר. ההופעה בברלין של First Aid Kit. הן היו נהדרות. מאוד אוהב את האלבום האחרון שלהן והשילוב של שיריו עם המוקדמים יותר היה אחלה. מהאחרון בלטו לי Out of My Head ו-Angel וכמובן Wild Horses II, שהוא פייבוריט שלי. ממש לפני הביצוע שלו, קלרה סיפרה עליו ועל הזוג בשיר ששומע את Wild Horses והגבר מעדיף את גרסת הסטונס, שזו הבחירה השגויה, והאישה מעדיפה את גרסת ה-Flying Burrito Brothers עם גראם פרסונס, שזו הבחירה הנכונה 🙂 לגמרי הסכמתי איתה, היה חמוד.

שילוב הקולות של האחיות פשוט נפלא ורואים את זה היטב גם בלייב. עם ההרמוניות המושלמות שלהן וביצועים שלא כאלה שונים ומיוחדים מהאלבומים, אבל עם הרבה יופי על הבמה. שמחתי מאוד לראות גם מ-Ruins את Rebel Heart (עם Outro נפלא) ו-It’s A Shame. וכמובן מאלבומים מוקדמים יותר את Master Pretender ו-The Lion’s Roar ו-Emmylou (שיר שני בסט עם רפרנס לגראם פרסונס). קטע נורא יפה ומרגש היה באמצע, כשהן שרו לבד על הבמה למיקרופון אחד את Songbird של פליטווד מק, לזכרה של קריסטין מקווי שנפטרה בסוף השנה שעברה. מיד אחריו הן ביצעו באותו האופן את Ghost Town הישן, מהאלבום הראשון שלהן. זה היה ממש מרגש. סך הכל שעה וחצי סולידית, הרבה יופי וביצועים מהודקים. כאלו שאם אראה בפעם שניה כנראה לא ילהיבו אותי באותה רמה, אבל לפעם הראשונה עם החוויה של השירים הללו ואיתן בלייב זה היה ממש כיף.

אני עוד אכתוב יותר בהרחבה על המצב והמחשבות שהיו לי על הסיכומים השנה. זה יקרה בפוסט המרכזי. אבל כמו כל שנה מאז 2010, החלטתי להמשיך במסורת ולחלוק את כל המוזיקה שאהבתי ב-2023, בניסיון לספק איזו נחמה או בריחה למי שצריכים/ות. אז כתבתי על 100 אייטמים שיגיעו בארבעה פוסטים, כשהאחרון הוא המרכזי והגדול ביותר, עם 50 אלבומי השנה שלי.

אבל מתחילים היום עם 20 הקאברים של השנה. ללא דירוג פה, אלא רשימה אלפביתית, עם מעט טקסט, קישורים לכולם ובסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם להאזנה (חוץ מהקאברים של מארק פורד ומריסה נדלר שלא בספוטיפיי, אז הוחלפו שם עם לידיה לאבלס עושה ריילו קיילי וקורט וייל עושה וילקו). שנתחיל בעונת הסיכומים? יאללה.

Amanda Shires with Bobbie & Willie Nelson – Summertime
באלבום החדש שלה, אמנדה שיירס משתפת פעולה עם בובי נלסון, הקלידנית הנהדרת, ממש לפני שהלכה לעולמה. בקלאסיקה הזו גם אחיה של בובי מתארח, ווילי נלסון כמובן. ווילי חגג 90 השנה ואחותו בובי נפטרה בשנה שעברה בגיל 91. יש משהו קסום במחשבה עליהם והשילוב של הכל פה יחד עם אמנדה.

Aoife O’Donovan – Drover
בגרסה המורחבת שיצאה השנה לאלבום האחרון שלה, אייפה אודונובן שחררה את הקאבר היפהפה הזה שהקליטה בסשנים שלו. גרסה שלה לשיר של ביל קלהאן, שבמקור פותח את אלבומו Apocalypse.

אחרי סיכום שנת 2022, הגיע הזמן לפתוח רשמית את 2023 וההתחלה של השנה הזו הייתה גדושה באלבומים חדשים ויפים. אז הנה שישה מהם שבלטו לי במיוחד בינואר, עם כמה קולות נשיים אהובים, קאמבק אינסטרומנטלי והוצאת ארכיון לאלבום אדיר.

Meg Baird – Furling

פותחים עם האלבום שהכי ציפיתי לו בפתיחת השנה הזו, ושגם סיפק את כל אותן הציפיות. אלבום הסולו החדש של מג ביירד. חברת ה-Espers לשעבר, ששחררה אלבום סולו ראשון מזה שמונה שנים. בזמן הזה היא הספיקה להוציא אלבום אדיר עם ההרכב Heron Oblivion וגם אלבום משותף (ושונה לגמרי באווירה) עם מארי לטימור. אבל עכשיו היא חזרה עם Furling, כשהיא שוב בקדמת הבמה, וזה פשוט נפלא.

עם הפולק המוכר והמרחף שלה, המאוד אקספרימנטלי, חם וסוחף, היא הוציאה פה את אחד הדברים היותר טובים שלה בקריירה. סולו או עם אחרים. לפחות ככה אני חושב כרגע ולא נראה לי זה ממש ישתנה בהמשך השנה ובסיבובים הבאים עליו. הוא פשוט מענג וסיפק לי את כל מה שרציתי לשמוע עם סולו טרי של מג, אחרי הרבה זמן. מהצלילים והקולות שהכי הנעימו לי את החודש הראשון של 2023.

Rozi Plain – Prize