בתחילת שנות התשעים טום פטי הגיע לאוזניים של המון מאזינים חדשים בעקבות להיטי MTV וסינגלים מוכרים. אבל באותה תקופה הוא גם מצא את עצמו בצומת דרכים מסוימת. הוא חתם בלייבל חדש עם וורנר והיה בתוך פרידה בתהליכי גירושין מזוגתו בכמעט 20 השנים האחרונות.
התקופה הזו הוציאה מטום פרץ יצירה די פסיכי ובשנים 92-93 הוא כתב המון שירים חדשים והקליט דמואים רבים באולפן הביתי שלו. להקלטות שלהם הוא חבר למפיק ריק רובין ושיתוף הפעולה הזה הוביל לאלבום Wildflowers ששוחרר השבוע לפני 30 שנה.
“האלבום Monster חוגג 30. אלבום שתמיד היה חצוי ומפוזר בדעות עליו מבחינת אוהבי הלהקה. חלק לא מחוברים אליו, חלק ממש מעריכים. אני אישית אוהב, בעיקר בשנים המאוחרות שלי בחיבור עם הלהקה. זה אלבום שבזמן שגיליתי אותו לראשונה, פחות עשה לי את זה. אך עם השנים וההתבגרות שלי איתו, כיום יש לו הרבה יותר מניות אצלי.
זה אחד האלבומים המעניינים בדיסקוגרפיה של R.E.M. הגיע אחרי Automatic For The People עם כל הלהיטים הענקיים שבו, ופתאום הם לוקחים איתו פנייה חדה ושונה בסאונד, עם שירים יותר מלוכלכים ומושפעי רוק-גאראג’ שכוללים גם מספר רצועות קשות יותר לעיכול. מונסטר גם הוביל סיבוב הופעות עולמי די מוטרף ללהקה ומייצג בגדול תחנה קצת אחרת בדיסקוגרפיה.
בשנת 2009, אחרי הרבה שנים של דיבורים ותכנונים, יצאה סוף סוף קופסת הארכיון הראשונה של ניל יאנג. הוצאה שפתחה את הדלת לארכיון הענק של יאנג ושחרור כל המוזיקה בקריירה שלו מתחילת הדרך. הקופסה ההיא התמקדה בשנים 1963 עד 1972. ההתלהבות בזמן אמת ירדה מעט אחר כך, כאשר לקח המון זמן עד שמארז הפולו-אפ שלה הגיע גם הוא.
לקח 11 שנים עד שב-2020 שוחררה קופסת הארכיון המצופה השנייה שמכסה את השנים 1972 עד 1976. ובניגוד לציפייה הקודמת, הפעם לקח 4 שנים בלבד עד שנחת החלק השלישי המאסיבי, מה שקרה בשבוע שעבר עם קופסת הארכיון השלישית והשנים 1972 עד 1987 בקריירה של יאנג.
כשה-Byrds התאחדו ב-1973 עם החברים המקוריים החוזרים דייויד קרוסבי וג’ין קלארק, הם שחררו אלבום שכשל מסחרית. אבל לאחד מהם הכישלון היה סוג-של גלגל הצלה. השירים של ג’ין קלארק באלבום בלטו מעל כולם, כמו הנוכחות והכתיבה שלו באלבומים הראשונים של הלהקה. הם גרמו לדייויד גפן להחתים אותו ולקבל חופש יצירתי גדול לאלבום הסולו הבא שלו.
לקלארק כבר יצאו אלבומי סולו שלא הרימו לו את קריירת הסולו (למרות שהיו נהדרים), אבל הפעם זה היה הניסיון השאפתני ביותר שלו. עם הפקה גדולה ואיזה שיא יצירתי שבנה את No Other, האלבום שיצא החודש לפני 50 שנה.
בשנת 1964 בוב דילן כבר הפך לכוכב הפולק הבולט בארה”ב, לזמר מחאה מוערץ וקולו של דור. בפברואר של אותה שנה הוא שחרר את The Times They Are A- Changin, שרק חיזק לחלוטין את כל הטייטלים שנתנו לו. חצי שנה לאחר מכן, באוגוסט 64′, יצא הפולו-אפ ואלבומו השני לאותה שנה – Another Side of Bob Dylan. אלבום שמציין עכשיו 60 שנה ליציאתו.
אמנם “Another Side” לא כלל להיטים בסדר גודל של הסינגלים המוכרים שקדמו לו. למרות שבמהותו ואיכותו, הוא לא ממש נופל מהם. דילן קצת זנח פה את הצדדים הפוליטיים והמחאתיים שהיו הרבה יותר בולטים לפני כן, אבל מבחינת אלבום פולק נטו, הוא נהדר. עם הצדדים הרומנטיים והאישיים שיצאו פה.
אחרי הקאמבק הנפלא שלו ללב התהילה החוזרת והחיבוק המיינסטרימי שגרמו האלבומים Freedom, Ragged Glory ו-Harvest Moon, ניל יאנג המשיך לרכוב יצירתית בשנות התשעים, שהיה גם עשור קאמבק של קרייזי הורס. לאחר סיבוב הופעות שהשפיע עליו עם Booker T. & the M.G.’s והכינוי החדש של “הסנדק של הגראנג'”, יאנג שחרר את אחד האלבומים המעניינים שלו בניינטיז – Sleeps With Angels.
אלבום שמציין השבוע 30 שנה ליציאתו. עם רוקנ’רול מגוון וגם לא מעט רגש שמחליף את הדיסטורשן, הקשר הקרוב עם פרל ג’אם והמוות של קורט קוביין וגם אלבום שהראה צד נוסף של ניל והסוסים, מעבר לחשמל המלוכלך.
בסוף 1973, אחרי הטור של Time Fades Away וביטול האלבום Tonight’s The Night הטרי, ניל יאנג היה באחת התחנות הכי אפלות, מוזרות, רגשיות ויצירתיות שלו בקריירה. המוות של החברים דני וויטן וברוס בארי עדיין ריחף מעל ראשו וגם היחסים עם זוגתו ואם בנו, קארי סנודגרס, התפוררו מול עיניו.
כל הדברים הללו הובילו את יאנג לכתוב ולהקליט שורה של שירים חדשים. כאלו שבסופו של דבר ירכיבו את האלבום On The Beach, ששוחרר החודש לפני 50 שנה. אלבום שכולל את אי הוודאות עם חייו, שברון לב, המשך ההתרחקות מהמיינסטרים והאפלוליות הקסומה של תקופת ה-Ditch Trilogy בדיסקוגרפיה של יאנג.
אחרי הטור הגדול של The River, ברוס ספרינגסטין התיישב לכתוב שורה ארוכה של שירים חדשים. חלקם הוקלטו כדמואים שיצאו בסופו של דבר באלבומו הבא, Nebraska. אבל בסשנים של אותו אלבום הוקלטו עוד עשרות שירים, מהם בסופו של דבר נבנה האלבום Born In The USA. אלבום שונה לחלוטין מהפשטות והמלנכוליות היפה של “נברסקה”. אלבום שהביא לו את ההצלחה המסחרית הגדולה בקריירה.
עם שיר נושא שלא הובן נכון, סיפורים נוספים על זיכרונות, מעמד הפועלים, והפוסט-טראומה של מלחמת וייטנאם, שעטופים בסאונד יותר בומבסטי של פופ-רוק, הוא שחרר השבוע לפני 40 שנה את Born In The USA. מהאלבומים החשובים של האייטיז, לא רק בקריירה שלו עצמו. לציון ארבעה עשורים לצאתו לעולם, הקדשתי לאלבום ספיישל. עם השירים שנכנסו ולא נכנסו אליו, הסיפורים, ביצועי הלייב וכל המסביב לאלבום הקלאסי הזה של הבוס.
דיקי בטס הלך לעולמו אתמול. ממש לא מזמן ציינתי לו פה יום הולדת 80. תמיד היה מבחינתי אחד הגיטריסטים הגדולים ביותר. לפני כמה שנים עבר שבץ ואז תאונה שהכניסה אותו למצב קריטי. סבל הרבה מבעיות בריאות, אבל איכשהו קם והמשיך. הפעם הוא נכנע ועזב את העולם הזה עם המון חשמל, סולואים וג’אמים מופלאים של גיטרות לאורך כל הקריירה שלו.
הוא היה אחד מהחברים המקוריים של ה-Allman Brothers כמובן. עכשיו ג’יימו המתופף הוא השריד האחרון מהליין-אפ המקורי של תחילת הדרך בסוף שנות השישים. דיקי שיתף פעולה עם כל שלושת הגיטריסטים הענקים האחרים של האולמנים בתחנות השונות של הלהקה. לצד דוויין אולמן עד מותו המוקדם, שאחרי מותו דיקי בלט הרבה יותר בכתיבת השירים ובתור הגיטריסט הבכיר בהרכב.
חודשיים בלבד אחרי יציאת אלבום הבכורה, Lynyrd Skynyrd כבר התחילו להקליט שירים נוספים לפולו-אפ שלו. כשהם על גל הצלחה של תחילת הדרך, עם הפקה נוספת של אל קופר ומתקפת שלוש הגיטרות של רוזינגטון-קולינס-קינג, הם גיבשו את השירים שיצרו את Second Helping, אלבומם השני שיציין השבוע 50 שנה ליציאתו.
אלבום שנפתח עם הלהיט הגדול של סקינרד, שהיה התשובה של רוני ואן זאנט ל-Southern Man ו-Alabama של ניל יאנג. עם רצון להראות את הצד הטוב והלא גזעני של הדרום. כזה שהרבה חשבו שפתח יריבות עם יאנג, אבל כזו שלמעשה הייתה רק במוזיקה, לצד המון אהדה והערכה בין שני המוזיקאים.