ג’ייסון איזבל בן 40 היום. ציון דרך שראוי לפוסט וחגיגה שתגיע עוד רגע בצורת פלייליסט. השתמשתי במילה “דרך”, כי הוא באמת מהאמנים שעשו אחת כזו די מפותלת ומשתנה מקצה לקצה בעצמם בקריירה, ובנוסף גם לי אישית היתה דרך די מעניינת עם המוזיקה שלהם ועם החיבור אליה וגם לקשר שנוצר עם הבן-אדם עצמו.
אתחיל עם החיבור מצד המאזין. היה די מדהים ללוות את הקריירה של איזבל מהצד. מאז שהצטרף ל-Drive By Truckers בגיל 22 בלבד בשנת 2001, דרך שלושת האלבומים וסיבובי ההופעות להם היה שותף, העזיבה ב-2007 והיציאה לקריירת סולו, הגמילה וההתנקות מאלכוהול וההצלחה המטורפת שהגיעה אליו עם שלושת האלבומים האחרונים.
אני לא חושב שחוויתי אמן כ”כ אהוב שהיה מאוד קטן ביחס של פופולריות והצלחה, שעבר פתאום כזה שינוי מול עיני. אני ראיתי את איזבל מופיע במקומות קטנטנים מול 100-200 איש וגם ראיתי אותו טיפה מאוחר יותר ממלא ריצות מטורפות ב-Ryman והופעות מול מספר אלפי צופים שהן סולד אאוט תוך זמן קצר. ממישהו שהיה בזמנו שם קטן ומהאמנים האלה שהיו באופן מטומטם כאילו “שלי” והרגשתי שרק אני כותב עליהם וממליץ ומעריץ בסביבתי, הוא השתנה לאמן מוערך של יעני “כולם”, זוכה בפרסי גראמי והאלבומים שלו מסוקרים במלא מקומות חשובים.
הקריירה עד כה באלבומים.
